סוף "עונת הגורל"

1. הליגה רצתה. אז מה

הליגה רצתה את 23 נגד 24. היא תמכה בקמפיין הזה, שהוא בכלל של נייקי, המפרסמת הראשית של לברון ג'יימס מקליבלנד, מספר 23, ושל קובי בריאנט מהלייקרס, מספר 24. "עונת הגורל" קראו לזה בנייקי.

הליגה רצתה את זה כדי שהשיפוט בסדרה של קליבלנד יהיה שערורייתי ועוין את הקבוצה המלהיבה מאורלנדו. היא רצתה את זה די הצורך כדי שהכוכב של אורלנדו,דווייט הווארד, יכתוב בבלוג שלו: "אמרתי לכם שזה חוסר כבוד שכולם דוחפים עבור סדרה של לברון נגד קובי".

והיא רצתה את זה די הצורך כדי שכולנו נתעלם ממה שמתרחש לנגד עינינו. אבל המציאות, כהרגלה, התנהגה לא יפה, ושלחה לגמר את אורלנדו בזכות.

“נגמר מוקדם מדי" נכתב בכותרת הראשית של עיתון אחד בקליבלנד, וכל העמוד הראשון מוקדש לתמונה אחת: גבו של ג'יימס היורד מהמגרש.

קובי בדרך לעוד שתי נקודות. הגמר המושלם יהיה הלייקרס נגד הלייקרס | צילום: אי פי אי

2. הלייקרס נגד הלייקרס

אוקיי, להירגע. ג'יימס נגד בריאנט הוא קרב טוב, אבל כאן זה עיתון כלכלי, ומבחינה כלכלית, מה שחשוב זה פחות הכוכב ויותר שוק המדיה. אוהדים, וכמוהם מפרסמים, מעדיפים סדרות ארוכות ושווקים גדולים — ומה שחשוב זה שלוס אנג'לס בגמר.

כבר במשחק 4 בגמר המערב קבעו הלייקרס והנאגטס שיא לשידורי משחק כדורסל בכבלים: 6.9%, שהם כמעט 10 מיליון צופים.

לא פלא אפוא שהקומישינר דיוויד סטרן לחש פעם לנשיא פוקס ספורטס, אד גורן, שהסדרה החלומית שלו היא הלייקרס נגד הלייקרס. ולמי ששכח, בפעם האחרונה שלברון היה בגמר, אי שם ב־2007, זו היתה סדרה שנגמרה בארבעה משחקים לטובת סן אנטוניו, שהשיגה את הרייטינג הכי נמוך בעשור האחרון — 6.4%. מנגד, הסדרה מעוטת הכוכבים ב־2006, שבה ניצחה מיאמי את דאלאס, הלכה לשישה משחקים ומשכה רייטינג של 8.5%.

בכל אופן, עם הדו טורקוגלו הטורקי שמנהיג את אורלנדו, ועם חברו לקבוצה מיקל פייטרוס הצרפתי, ירקיע הרייטינג באירופה שחקים.

3. עוד מכה בחגורה

מילה אחרונה על לברון, לפחות עד העונה הבאה. כל עוד הדברים נראו טוב עד סדרת גמר המזרח היתה אמונה כזו שג'יימס יישאר קרוב לביתו, קרוב לאוהדיו עוד מימי התיכון המאושרים, בקליבלנד. אפילו ראש העיר, פרנק ג'קסון, התוודה בפני סוכנות בלומברג שג'יימס מכניס לעיר כמעט 400 אלף דולר בכל משחק בית ממיסוי הכרטיסים והמרצ'נדייס, שהם 10 מיליון דולר בשנה לעיר שנמצאת בלב חגורת התעשייה האמריקאית וסובלת מכל גל פיטורים או צמצום בתפוקה.

אולם גמר המזרח הותיר לא מעט חסידים של המשיח לברון ג'יימס בתחושה שהשנה הבאה תהיה האחרונה שלו בקליבלנד. פתאום דברים נראים אחרת. קליבלנד נראית כמו שהיא במציאות — עיר במדינה שהאבטלה בה עומדת על 10.2%. ומייק בראון, המאמן, נראה חובבן ליד עמיתיו.

בראון לא משתכר פחות מעמיתיו למעמד הגמר המחוזי. חוזהו, ששופץ לפני שנה, מעמיד את משכורתו על כ־7 מיליון דולר, סכום שמתאים לתואר מאמן השנה שבו זכה במאי. אבל בראון הוא לא באמת מאמן השנה. הוא בסך הכל המאמן של השחקן הכי טוב בגלקסיה.

לברון ג'יימס. צריך מאמן חדש | צילום: MCT

סטן ואן גנדי, מאמנה של אורלנדו, שהוא מעין פרודיה על מאמנים, עשה לו בית ספר בסדרת הגמר של המזרח. אני נגד לשפוט מאמן לפי סדרה אחת, גם אם היא גמר המזרח. אבל לפעמים זה נראה כל כך רע, שפתאום כל העונה נצבעת באור חדש.

קליבלנד היא בעלת התקציב השלישי בגודלו בליגה, אך ללא לברון לא היתה מנצחת יותר משבעה משחקים בכל העונה. וללא ג'יימס, ייפול שווי הקבוצה בכ־100 מיליון דולר, לפי ההערכה הבוטה ביותר. על המגרש, גם עם לברון, יהיה לקבוצה הזאת קשה מאוד לחזור למקומה בשנה הבאה. ולכן העזיבה לניו יורק, אל זרועותיו של המאמן המבריק מייק ד'אנטוני, נראית כה טבעית ומתבקשת. כי אם כבר להפסיד, אז לפחות אצל המומחים לדבר, הניו יורק ניקס.

4. איש הפאניקה נגד הזן מאסטר

לכל מי שממהר שוב להספיד את אורלנדו נזכיר שהיא הקבוצה היחידה שהלייקרס לא ניצחה השנה. זו קבוצה מצוינת, שמשחקת כדורסל חכם ומהנה, וכל זאת ללא הרכז הראשון שלה ג'אמיר נלסון, שנפצע לקראת תום העונה. הקרדיט כאן חייב ללכת, לפחות בחלקו, למאמן סטן ואן ג'נדי, שמרוויח כ־4 מיליון דולר לעונה.

ואן גנדי ינסה למנוע ממאמן הלייקרס פיל ג'קסון להיות הראשון בהיסטוריה שעונד עשר טבעות אליפות על ידו. אין הפכים גדולים יותר: ג'קסון הוא הזן מאסטר, רגוע ושולט בעניינים. ואן גנדי נקרא איש הפאניקה, לעולם אינו רגוע והוא עסוק בצווחות.

ואם ברצונו לנצח, עליו לנצח במשחק הראשון, שכן בקריירה הארוכה שלו ג'קסון מעולם לא הפסיד סדרה שבה ניצח במשחק הראשון. 44 סדרות כאלה יש באמתחתו.

תנו קרדיט לאדם שמכין את הקבוצה שלו לצאת לסדרה כמו פגז מלוע של תותח. ותנו קרדיט לאדם שמקפיד לאמן רק קבוצות שבהן משחקים ג'ורדנים, פיפנים, שאקילים ובריאנטים. אני חושב שזה מקל על מלאכת הזכייה באליפות. וכשחושבים על זה לעומק, זה מקל גם את היכולת להביא פרנסה מכובדת הביתה: ג'קסון, שהרוויח 6 מיליון דולר לעונה בשנים האחרונות, משתכר כעת 12 מיליון דולר לשנה — שכר זן נאה בהחלט.