פרידה מההאמר של GM: כך חולפת תהילת עולם

אפשר לומר שמדובר במסמך אנושי מזעזע. אפשר גם לומר שמדובר בפיסה קלוקלת במיוחד של קולנוע. אבל דבר אחד בטוח: מעטים לא מכירים את הסרט "רמבו". גיבור הסרט, בגילום עילג משהו של סילבסטר סטאלון, הוא חייל שצבר מדליות רבות בשדה הקרב אבל גילה שכישורי ההרג שלו אינם שימושיים במיוחד באזרחות, פרט אולי לחלקים מסוימים של מרכז ארצות הברית שעדיין לא חוברו לרשת האינטרנט.

האמר אינו שונה. רכב השטח זכה לתהילה כשסייע לג'ורג' בוש להילחם בכווית על זכות העם היושב בטקסס לקבל נפט זול. אבל כשחברת AM ג'נרל, יצרנית ההאמר הצבאי, ניסתה לעשות להאמר את מה שחברת AMC עשתה 60 שנה קודם לכן לרכב השטח ג'יפ, היא נכשלה משום שההאמר הצבאי היה גדול מדי.

בג'נרל מוטורס עלו במהרה על הפוטנציאל השיווקי ורכשו בשנת 1998 את הזכויות לשם האמר. הגרסאות האזרחיות H2 ו־H3, שהתבססו על שלדות של טנדרים של ג'נרל מוטורס, לא איחרו לבוא. ולנו יש ביד H3 שקיבלנו מסוכנות יבוא אישי.

כבד ומגושם

H3 מפטרל ברחובות הרצליה. יש משהו עגום מאוד בהתנהלות בהאמר יומיים אחרי שג'נרל מוטורס המתפרקת הודיעה שתמכור את המותג לסינים. נכון, החברה לא תתפרק והאמר עדיין ייוצר, אך דמיינו מצב שבו גיבור הסרט "רמבו 13", מר ארצות הברית בכבודו ובעצמו, יילחם למען צפון קוריאה.

כשהאמר יצא הוא נהפך לסוג של בון טון בקרב אוכלוסיות מסוימות בארצות הברית. הם התקינו בו מערכות סטריאו מטורפות, חישוקי ענק בצבע כרום ואפילו צבעו אותו בוורוד. ההאמר שלנו, תודה לאל, אינו ורוד. הוא סתם גדול.

סיומה של תקופה בזבזנית שלא תחזור

במפתיע, למרות המנוע הגדול בנפח 3.7 ליטרים, האמר אינו רכב זריז. הוא כבד ומגושם ולא קל להשתחל איתו בין מכוניות שנהגיהן מתקשים לעכל את גודלו של הנפיל השחור, ואינם מתביישים לסמן לעתים שהטעם שלי במכוניות אינו מושלם. גם נוחות הנסיעה שלו אינה מושלמת, בייחוד לנוכח העובדה שמתחת לשלדה המאסיבית יש מערכת מתלים פשוטה מאוד, כמו בכל טנדר בסיסי.

לשטח לא ירדנו. ניסיון לחצות עם האמר את משטח חולות הצעצוע של חופי הרצליה אינו חוקי וגם נראה מגוחך בהתחשב בעובדה שג'יפון חדש ונוצץ, שמגיע עד גלגליו של האמר, מסוגל לעשות את אותה עבודה.

השמש מתחילה לשקוע וההאמר דורס את נתיבי איילון. התנועה צפופה וההיגוי המעורפל מקשה על התקדמות. לפחות כל המכוניות שמסביב שומרות מרחק. אל תסתבכו איתי, יש לי פגוש ענקי בצבע כרום ואני לא מפחד להשתמש בו. אם רמבו היה כאן, הוא בטח היה רוטן משהו על כך שאיכות הפלסטיקים אינה מושלמת, ושהשרירים שלו בקושי מצליחים להידחף בתא הנוסעים הצר.

בפקקים האמר בולט כמו משאית בין אופניים. אפילו חלק מבעלי הג'יפים בוהים בו במבטים ששמורים למי שקונה אופנוע כבד ראשון בגיל 60. בשנים האחרונות גם האמריקאים הבינו שעידן המצ'ואיזם המתרברב נגמר. בוייטנאם מייצרים היום צעצועים. סיגריות באמת הורגות. שומן סותם עורקים. רכבי שטח זללני דלק לא יורדים באמת לשטח. ההאמר הצמוד של ארנולד שוורצנגר נמכר, ודבר קיומה של מפלצת השטח של מושל קליפורניה, המדינה שתושביה שותים עשב חיטה, הוצנע היטב. וגם לי כבר לא נעים להיראות בהאמר. אני מסובב את ההגה הגדול ומנפנף לשמש השוקעת בחלון השמאלי.

סוף עידן הבזבזנות

זו יותר משקיעה של מכונית או של יצרנית רכב. זו סיומה של תקופה בזבזנית שלא תחזור עוד. אחרון שגריריה עלי אדמות עומד למות איתה בצורה לא מכובדת. דמיינו אולי מצב שבו גיבור הסרט "רמבו 83" מפטרל בכיסא גלגלים במסדרונות בית האבות כשהוא חמוש במכונת ירייה, תותח וכמה רימוני יד, ותבינו היטב את המסר.