אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
טכנולוגי על הבוקר: הפיראטים השבדים נכנסים לפרלמנט צילום: בלומברג

טכנולוגי על הבוקר: הפיראטים השבדים נכנסים לפרלמנט

בצרפת לעומת זאת מכניעים את הפיראטים המקומיים בכוח צבאי, הממשל הסיני דורש מכל יצרני המחשבים להתקין בהם תוכנת צנזורה, וביפן מנסים להילחם במגפות באמצעות טלפון סלולרי ו-GPS

08.06.2009, 10:06 | יוסי גורביץ

ייצוג לכל פיראט 

 

לגנבי התוכן שמחה וצהלה: מפלגת הפיראטים השבדית הצליחה לעבור את אחוז החסימה לפרלמנט האירופי, שעמד על ארבעה אחוזים. היא גרפה 7.1% - בינתיים, הספירה עדיין נמשכת – והמשמעות היא שלראשונה יהיה לגנבים ייצוג בפרלמנט: לפחות מושב אחד ואולי שניים. טוב, זה לא מדויק: הסיסמה האנרכיסטית הישנה "אל תגנוב, הממשלה שונאת תחרות" דווקא כן. אבל לראשונה יהיה ייצוג פרלמנטרי לגנבים שלא טורחים להסתיר את מטרותיהם מאחורי מלל נשגב.
בניין הפרלמנט האירופי בשטרסבורג. גם דגל הגולגולת יתנוסס שם בקרוב?, צילום: בלומברג בניין הפרלמנט האירופי בשטרסבורג. גם דגל הגולגולת יתנוסס שם בקרוב? | צילום: בלומברג בניין הפרלמנט האירופי בשטרסבורג. גם דגל הגולגולת יתנוסס שם בקרוב?, צילום: בלומברג

מנהיג הגנבים כבר מיהר להלל את התוצאה כ"כתיבה מחדש של המציאות הפוליטית", ואמר שהלילה "למדו פוליטיקאים שלעשות את מה שהלובי דורש מהם יעלה להם במשרותיהם". כרגיל, זו היתה היסחפות מסוימת: לשבדיה יש 18 חברים בפרלמנט האירופי, לחברי הפרלמנט האירופי אין השפעה ישירה על שבדיה עצמה, והשפעתם של שני מצביעים על יותר מ-700 חברי הפרלמנט גם היא לא מובטחת.

המנהיג התהולל בכך שהמפלגה שלו "היתה הגדולה ביותר בקרב גילאי 30 ומטה". רצוי להזכיר שבתחילת השנה, הבטיחו צעירי הממלכה השבדית 55% מקולותיהם למפלגה, והיא זכתה בתמיכה של 21% מכלל האוכלוסייה. איך לומר, זה לא בדיוק התממש בקלפי.

ובזמן שהפיראטים השבדים חוגגים, אלה של צרפת מוטבעים.

אל המטרה, אש!

כפי שכבר נכתב כאן, ליותר מדי אנשים נמאס מהפיראטים, וגם לאנשים האלה יש נשק. צרפת מובילה מאבק נוקשה נגד שיתוף קבצים, והשבוע הוא עלה מדרגה.

אתר ביטורנט מוביל, SnowTigers, פעל בצרפת – שימו לב לזמן – והיו לו 250,000 גנבים מאושרים שחלקו בתכניו. לרוע מזלו, הוא לא הסתפק בגניבת תוכן באנגלית, אלא שלח ידו גם בתכנים צרפתיים מקוריים.

סנוטייגרז לא קיים יותר. פשיטה משטרתית מאורגנת חיסלה אותו עד יסוד. עשרת מנהיגיו נעצרו, והמשטרה החרימה את 21 שרתיו. תעשיית ההקלטות הצרפתית, שפעלה יד ביד עם המשטרה, כלל לא היססה להודות שכדי לשים יד על השרתים, היא נעזרה במודיעין הצבאי, שאיתר אותם.

יש עדיין שרתים של סנוטייגרז מחוץ לגבולות צרפת. המשטרה עובדת כדי לשים יד גם עליהם. אז כן, צרפת היא מדינה ריכוזית מאד – היתה כזו מימי לואי ה-14 ו"המדינה זה אני" שלו – ולשירותים החשאיים שלה יצא שם גרוע יותר מלאלה שלנו; אבל זה מעיד על כך שכאשר הממשלה רוצה, הפיראטים מוטבעים. ומתקבל הרושם שיותר ויותר ממשלות רוצות.

החזק באשכיהם, וליבם כבר ייצא אליך

ארגון הפשע החזק בעולם, המפלגה קומוניסטית הסינית – מוטו: "רצחנו יותר חפים מפשע מאשר סטאלין, היטלר וג'ינגס חאן" – כנראה חש מפוחד. המפלגה כבר הצליחה להקים חומת אש גדולה, שמשעבדת את גישתם של רוב הסינים למידע, והאולימפיאדה שביימה לפני שנה היתה מזויפת יותר מרוב התוצרת הסינית, אבל עדיין לא די לה בכך.

על פי הנחיות ממשלתיות שכבר נשלחו ליצרני המחשבים בסין, ושצפויות להתפרסם בקרוב, החל ב-1 ביולי – עוד קצת יותר משלושה שבועות – כל מחשב שיימכר בסין יצטרך להכיל תוכנה מסוימת, בעלת השם התמים לכאורה "סכר ירוק – מלווה נוער". מה שתעשה התוכנה יהיה פשוט מאוד: בעת חיבור לרשת, היא תבדוק מאגר מידע, ואם המשתמש ינסה להגיע לאתר משוקץ כלשהו – למשל, על ההבדלים בין דמוקרטיה ודמוקרטיה עממית – התוכנה, מתוך ניסיון לשמור על שלומו של המשתמש, תמנע זאת ממנו.

זה רק לטובתו, כמובן, כי רופאים כבר הזהירו ששהות בגולאג סיני עשויה להוות סכנה חמורה לבריאותך. בפרודיה על היסטריית הפדופיליה המערבית, המפלגה כמובן טוענת שמדובר בניסיון למלחמה בפורנוגרפיה. "יאללה, יאללה" היא התשובה המתבקשת – אבל לפחות נותרו בהם שרידים של בושה.

אתה מותג, תתחיל להתנהג בהתאם

משבר העיתונות גורר ניסיונות משונים להיחלץ מהבור. אחד המעניינים שבהם הוא זה של לואיס דבורקין, מאתר True/Slant. מדובר באתר תוכן, שמעסיק כ-100 עיתונאים, חלקם ותיקים – והוא שובר את הכללים המקובלים.

התפיסה של דבורקין היא שכל אחד מהעיתונאים שלו הוא מותג. הוא לא רק שם ותמונה, אלא חייב - על פי חוזה – ליצור סביבו קהילה. דבורקין רוצה אורווה של כוכבים, שכותבים לא רק את העובדות, אלא גם מפרשים אותן, ומקשרים לאתרים רלבנטיים. העיתונאים מתבקשים לציין מדי חודש כמה הערות מצד המגיבים אצלם, שראויות לפרסום באתר עצמו. בתמורה, הם מקבלים חירות כמעט מלאה בניהול התגובות: הם יכולים למחוק אותן, או לקדם תגובות מועילות על פני תגובות "אני ראשון".

מודל התשלום של True/Slant – שאמור לעלות היום בגרסת בטא – מאפשר לעיתונאים להחליט אם יקבלו שכר באמצעות קצבה חודשית קבועה, יקבלו אותו על פי מספר הכניסות לכתבות שלהם ולגודל הקהילה שנוצרה סביבם, או יחיו מפרסומות ויקבלו מניות בחברה. זה צפוי להיות מעניין.

סלולרי נגד מגפות

 

יפן תתחיל בקרוב בניסוי רפואי מרתק: ילדי בית ספר, כ-1,000 מהם, יצוידו במכשירים סלולריים המכילים GPS. זמן קצר לאחר מכן, יוכרזו כמה מהילדים כנושאי מגפות – ומערכת הבריאות היפנית תנסה למנוע את התפשטות המגפה. המעקב יאפשר לזהות עם מי באו הילדים במגע – והודעות SMS יישלחו לכולם, כמו גם למורי הילדים ולהוריהם, יזהירו אותם מפני הידבקות ויפצירו בהם להיבדק אצל רופא.

הרופאים היפנים לא מצפים שהשיטה הזו תדכא מגפות, אבל אם היא תפחית את כמות הנדבקים – די להם בכך. אחד מאדריכלי התוכנית מסביר את ההיגיון: אם אדם חולה מדביק שלושה אחרים, והם בתורם מדביקים שלושה אחרים גם הם, בתוך עשרה ימים יהיו 60,000 חולים. אם, מצד שני, "פציינט אפס" מדביק רק שני אנשים, מספר הנפגעים בתוך עשרה ימים יהיה רק 1,500.

יש שתי בעיות גדולות עם הרעיון הזה. ראשית, לא ברור איך לעזאזל יכולה תוכנת GPS לזהות שמישהו חולה במשהו, ואז להתחיל לשים לב לתנועותיו. שנית, מדובר בהקרבה עצומה של פרטיות: מדובר במעקב אחרי קבוצה גדולה של אנשים, תוך ציון המגעים שלהם עם אנשים אחרים. זה מפחיד ברמות אורווליאניות.

קצרצרים

ואם כבר אורווליאניות, היום – השמונה ביוני, 2009 – הוא יום השנה השישים להדפסתה של הדיסטופיה שהעניקה לעולם את המונח הזה, "1984". האח הגדול אולי עדיין לא כאן, אבל הוא עושה מאמצים ניכרים.

אתמול דיווחנו שבינג עקף את יאהו בתחום החיפוש: זו היתה תהילה קצרת ימים. היום כבר חזר בינג לגודלו הטבעי. נרשמת התעניינות גדולה בו בארה"ב, ללא ספק, אבל רק ימים יגידו אם הוא אכן יצליח.

על פי דיווחים ראשוניים, האקרים הצליחו לחדור למערכת של T-Mobile, ספקית סלולר ורשת מובילה בארה"ב, ולשים את טלפיהם על פרטיהם של לקוחות רבים, כמו גם רישומים פיננסיים של החברה. סביר להניח שהסיפור יתפתח, כי דווח שההאקרים ניסו להציע את השלל ליריביה של טי-מובייל, שסירבו להצעה.

כדי שלא יהיו לנו ספקות שמדובר בחלאות, החליטו תומכי הפיראטים משבדיה לצאת למסע נקמה בזוי וקטנוני. בדרך לא דרך, הם הצליחו לשנות את שמו של אחד מעורכי הדין שייצגו את תעשיית ההקלטות במשפט מהנריק פונטן לפיירט פונטן. תומכי הפיראטים חוגגים את ההצלחה הקטנונית שלהם. אולי שימוש בכוח צבאי הוא לא רעיון כל כך רע, אחרי הכל.

בנסיון לשבש את הצגתו של מנוע החיפוש הסמנטי וולפראם אלפא, מיהרה גוגל להודיע – בדיוק כשהוא הוצג – שהיא משיקה שירות דומה, בשם גוגל בריבוע. יכול להיות שזה כל מה שהוא היה מיועד לעשות – להרוס את המסיבה של וולפראם – כי עבדכם הנאמן לא הבין מה השירות הזה רוצה מחייו. ביקורת רצחנית עליו, תוך השוואה לקויל המושמץ, אפשר לקרוא כאן. גוגל אוהבת מוצרי בטא; התועבה הנוכחית לא היתה צריכה להגיע אפילו לאלפא.

· "טכנולוגי על הבוקר" בכל בוקר בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)

· לטורים הקודמים של "טכנולוגי על הבוקר" - dailytech.calcalist.co.il.

· ל-RSS "טכנולוגי על הבוקר" 

תגיות

14 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

14.
טיעונים מוסריים
אתה עומד באמצע המדרחוב בירושלים ומנגן בגיטרה. אני עובר במקום ושומע את נגינתך. אתה יודע מה, יותר מזה: אני בא כל ערב ויושב בספסל ליד ושומע אותך מנגן במשך שעתיים. זכותך לדרוש ממני כסף? לא! לא, לא זכותך לדרוש כסף עבור לחיצת יד! מאיפה בדיוק הגיעה הזכות הזו? נפלה משמים? החברה האנושית מחליטה איזה זכויות יש לאיזה אנשים. אלה החלטות של בני אנוש והם יכולות להשתנות, צריכות להשתנות, ואכן משתנות, לאורך השנים, והסיבות לשינוי הן רבות, וביניהן טכנולוגיות. הדוגמאות שלי מנסות להראות בדיוק את זה. כמו שהזכות לשעבד מישהו אחר (אם צבע עורו שחור) היתה פעם נתונה למי שיש לו מספיק כסף (וצבע עורו לבן), ואח"כ הזכות הזו נלקחה ממנו (בהחלטה קולקטיבית של בני אנוש), ככה הזכות לדרוש כסף על מוסיקה שאתה מנגן פעם לא היתה קיימת, ועכשיו היא קיימת, ובעתיד (הקרוב, לדעתי) היא שוב לא תהיה קיימת. אני מניח שהסיבה שאתה חושב שאסור להוריד מוסיקה שלא קנית, היא שאתה חושב שמי שיצר את המוסיקה הזו, אז היא הקניין שלו, היא שייכת לו, ואם היא שייכת לו אז מותר לו להגביל את מתן המוסיקה הזו רק למי שמשלם כסף. יש כאן כל כך הרבה הנחות שאני ממליץ לך לבדוק אותן שוב ושוב. במרכזן נמצאת זכות הקניין, שכל כך מקודשת בחברה המודרנית. תזכור שהיא לא נפלה משמיים. והיא גם לא נמצאת כאן משחר האנושות. ולא על כל דבר ראוי שתהיה לך זכות קניין. למשל במדינת ישראל אין לך זכות קניין על הקרקע שעליה עומד ביתך שקנית בכסף מלא (ככה זה כרגע. יש הצעה לרפורמה במינהל מקרקעי ישראל שתשנה את זה). אז באותה צורה, ממש ממש לא ברור שצריכה להיות לך זכות קניין על מוסיקה שיצרת או שרת או ניגנת. נכון, כרגע יש, אבל זה לא הופך את זה ליותר מוסרי מזה שלא תהיה לך את הזכות הזו. אני חושב שלא צריכה להיות לך זכות קניין על המוסיקה שלך. מרגע שניגנת אותה, היא של כולם. למה? כי מהותה של יצירה היא משהו שהיוצר צריך להוציא מתוכו והקהל צריך לקבל. אני לא רוצה שמהותה של יצירה תהיה משהו שהיוצר צריך למכור והקהל צריך לקנות.
אמיר  |  11.06.09
13.
תגובה לאמיר (12)
ועדיין לא שמעתי טיעון מוסרי משכנע. יכול להיות שיהיה טיעון כזה. יכול להיות שאפילו יש טיעון כזה. אבל לא ציינת אחד כזה, אלא את העובדה שאין לשלול שיתכן שיהיה כזה. נו שוין. וספציפית לדוגמאות שציינת, בכל אחד מהמקרים היה טיעון מוסרי בזמן הדיונים האם לשנות את החוק הקיים. ולכן, אם אתה תומך בשינוי החוק כיום, אנא תן נימוק אידיאולוגי ואל תציין שיתכן שיהיה בעתיד נימוק כזה. מעבר לזה: זכותי לדרוש כסף עבור לחיצת יד. אתה רוצה? תלחץ. אתה לא רוצה? אל תלחץ. אתה רוצה לחיצת יד של מישהו אחר, שמוכן לתת אותה בחינם? בבקשה. אבל אתה לא יכול לדרוש את לחיצת יד שלי בחינם אם אני מסרב לתת אותה בחינם.
פיראט בפועל  |  09.06.09
12.
לא חוקי ולא מוסרי
"עוד לא שמעתי טיעון מוסרי משכנע מדוע מותר להוריד יצירות שמעולם לא נקנו על ידך" - יש הרבה טיעונים מוסריים לזה. יכול להיות שהם לא שכנעו אותך... בשנת 1700 (וגם ב 1800) החזקת עבדים היתה מוסרית. בכל המדינות. אם היית חי באמריקה ב 1700 ודאי היית אומר: "עוד לא שמעתי טיעון מוסרי משכנע מדוע אסור להחזיק עבדים". השתתפות נשים בהצבעות בבחירות דמוקרטיות החלה רק במאה ה-20. אם היית חי באירופה באמצע המאה ה-19 ודאי היית אומר: "עוד לא שמעתי טיעון מוסרי משכנע מדוע נשים צריכות להשתתף בבחירות". מסקנה: המוסר הוא תמיד חלק מהתרבות ואופן החיים שלנו עכשיו. והוא משתנה. בהתייחס לנקודה שלפנינו, אני חושב שבעוד 20 או 30 או 50 שנה בהחלט ייתכן שרובנו נגיד: "עוד לא שמעתי טיעון מוסרי משכנע למה מותר לדרוש כסף על יצירות שלי (בעיקר כשעלות העתקתם היא אפס)"
אמיר , תל אביב  |  09.06.09
11.
למגיבים 7-9
שמחתי לראות כי התעורר דיון פחות רדוד מהממוצע. התגובה (4) נכתבה כי הטענה הלוגית של מגיב 1 כי אם מספיק אנשים עוברים על החוק אזי הם בעצם לא עוברים על החוק הייתה, איך לומר בעדינות, משעשעת. אין לי סנטימנטים מיוחדים לעניין הפיראטיות וכפי שמשתמע משמי, גם אני אפקטיבית פיראט. התגובה הייתה נשלחת גם אם היה מדובר בדיון על חוק איסור אכילת אבוקדו בפהרסיה (אגב, אני מחכה לח"כ שירים את הכפפה). מעבר לכך, ספציפית בנוגע לדיון בענייני ההורדות: במישור הפלילי, כל מי שעובר על החוק הוא עבריין. ללא שום קשר לעובדת היות החוק מוסרי או לא. ללא שום קשר אם החוק אפקטיבי או לא. במישור המוסרי, אפשר לחלוק אם האקט נכון או לא, אבל ממילא זה לא משנה דבר במישור הפלילי (ולו בטווח הקצר). לכן כל מי ששתה אלכוהול בתקופת היובש היה עבריין. וגם כל מי ששחרר עבדים היה עבריין. אלא שמי ששחרר עבדים היה עבריין שידע שהוא עבריין חוקית אבל הרגיש שמוסרית הוא עושה מצווה. מבין שתי האנלוגיות שהצגת, פיראטיות קרובה לשתיית אלכוהול בתקופת היובש: מעשה עבריינות (ולו כיום) שאין מי שבאמת סובר שמדובר במצווה מוסרית וכולם עושים אותו כי אין סיכוי אמיתי להתקל בעקבות זאת בגבר שרירי בקלבוש. ואגב, חוק העבדות שונה מטעמים מוסריים/דעת קהל. לא מטעמי "נו באמת, כולם עושים את זה" . עוד לא שמעתי טיעון מוסרי משכנע מדוע מותר להוריד יצירות שמעולם לא נקנו על ידך. ולמגיב 9: באמת התעוררתי לא מזמן. בוקר טוב.
פיראט בפועל  |  08.06.09
10.
-- ל8
, וגניבת השם של הכותב (כמו שעשית) היא לא גניבה.. זכויות יוצרים היא המצאה חדשה יחסית, ושנבעה גם כן מלחץ כלכלי. ויש מורכבות גדולה בנושא , פרדוקסים רבים אפילו מימי יוון העתיקה, על שיכות בעלות והחיים אחרי המוות (ירושה, למשל, אני יכול להוריש כסף אבל חוב אני יכול להוריש נניח לביל גיטס?)...
זיו  |  08.06.09
לכל התגובות