עבודה בעיניים: הוצאות לא מוכרות

זה שנים שאמהות עובדות נאבקות למען הכרה לצורכי מס בהוצאות שלהן על הטיפול בילדיהן. בסוף אפריל פסק הרכב מורחב של שופטים שהצדק עמן. כצפוי, ההחלטה עוררה שמחה בקרב ארגוני הנשים, זעם בקרב אנשי האוצר והתעניינות תקשורתית בסערה.

לא כך המצב במאבק אחר, נידח וחסר ברק, של אלפי נשים עובדות למען הכרה בהוצאותיהן על טיפול בילדים. זה יותר משנתיים שבעלות המשפחתונים המוכרים לגיל הרך טוענות ששכר הלימוד שמותר להן לגבות מההורים מונע מהן להגיע אפילו לשכר מינימום.

תעריפים נמוכים

המשפחתונים הם כמו מעונות יום, אלא שהם מופעלים בבתים פרטיים על ידי מטפלות מוסמכות ולא על ידי ארגונים כמו נעמת וויצו. שוהים בהם חמישה או שישה ילדים בני חצי שנה עד שלוש. המטפלות נחשבות עוסקות עצמאיות והן מתפרנסות מתשלומי ההורים ומסבסוד של הממשלה והרשויות המקומיות עבור ילדים שהוריהם נזקקים. כמו במעונות, גם המטפלות העצמאיות מחויבות בהשתלמויות, נתונות בפיקוח ונדרשות לעמוד בתקנים. אבל מסיבות היסטוריות ואחרות, התשלומים שהן מורשות לגבות, שונים. בעבור תינוק, למשל, התעריף המורשה נמוך ב־310 שקל מזה שבמעונות (1,440 שקל לעומת 1,750 שקל). תעריפי המעונות עודכנו לפני שנתיים ב־4.5%; תעריפי המשפחתונים בפחות מ־2%.

הכנסתו הממוצעת של משפחתון שבו שני תינוקות ושלושה פעוטות היא 7,000 שקל בחודש. בסכום זה נדרשות המטפלות לספק ארוחות בוקר, צהריים וביניים; לקנות משחקים, ספרים, ניירות, צבעים, קישוטים; לשלם חשבונות חשמל, מים, גז, טלפון, ארנונה וביטוח (כולל ביטוח צד ג'). בשנים האחרונות גם הוטל עליהן לממן לעצמן השתלמויות ולהתקין אמצעי בטיחות כגון לחצני מצוקה.

לפי אומדן מרכז המחקר, רק ההוצאות על אוכל מסתכמות ב־1,000 שקל בחודש. אבלין מורד, שמפעילה זה 20 שנה משפחתון באשדוד, חושבת שזו הערכה נמוכה ובכל מקרה מתקוממת על ההערכה שמציג משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, המופקד על המשפחתונים והמעונות לילדי נשים עובדות: "שואלים אותנו 'מה אתן בוכות? כלכלה לחמישה ילדים זה 550 שקל'. אני רוצה לראות אותם קונים בשר ומעדנים וירקות ופירות ב־550 שקל".

הממ"מ אמנם מציין שקשה לפעמים להפריד בין הוצאותיהן של המטפלות על המשפחתון לבין הוצאותיהן השוטפות על הבית והמשפחה שלהן, אך לפי אומדן שמרני שעשו, נמצא שההוצאות על המשפחתון מגיעות ל־2,400 שקל בחודש. לפיכך, אחרי ניכוי דמי ביטוח לאומי ודמי בריאות, נותרים למטפלות 4,200 שקל בעבור 210 שעות עבודה - לפחות 20% פחות משכר מינימום. אילו עבדו כמטפלות שכירות במעון, היו משתכרות 5,400 שקל ומקבלות הפרשה לפנסיה, דמי הבראה והטבות סוציאליות נוספות.

במילים אחרות, המדינה מפרה את החוק - לא כל שכן רשויות שמלינות לעתים את התשלומים שהן חייבות למשפחתונים.

התהליך ימשיך להיסחב

אף שאין ספק בחשיבותן של מסגרות כאלה להתפתחות ילדים, אין הכרה בכך שעתיד הילדים מופקד בידיהן של המטפלות ובכך שהן מבצעות עבודה שוחקת. הן נדרשות להיות מחנכות ואמהות, להחליף חיתולים, לנקות, לבשל, לבדר, להרגיע, לגרות, לתמוך - ולהשגיח בשבע עיניים על התינוקות והפעוטות.

התמ"ת הסכים כבר לפני שנה וחצי שיש לבחון את הוצאות המשפחתונים והטיל על רואה חשבון לבצע בדיקה. באחרונה הועברו ממצאי הבדיקה לתמ"ת. בהנחה שיוחלט שיש מקום להעלות את התעריפים, יצטרך התמ"ת לבקש תקציב מהאוצר למימון חלקה של המדינה בסבסוד שכר הלימוד של ילדים בסיכון, והתהליך ימשיך להיסחב משום שבסדרי העדיפויות המעוותים של החברה המערבית בכלל, ושלנו בפרט, תפקידים חיוניים כמו חינוך ילדים סובלים מנחיתות מעמדית וכספית משוועת.

כדי לקדם את מאבקן התארגנו כ־900 מהמטפלות בארגון כוח לעובדים, ובשבוע שעבר הפגינו בקריית הממשלה בירושלים ובצומת מרכזי בוואדי ערה. התקשורת לא התעניינה. היא היתה מרותקת למעשיו של כוכב שדעך ושיצא למסע נקם באויבים מדומים.