במת כלכליסט: על תקציב, שוויון וסדרי עדיפויות

לפי הפרסומים, שיקולי תקציב ושיקולי שוויון עומדים בבסיס הצעת הממשלה לבטל בחקיקה את תוצאות פסק דין ורד פרי, המתירה בניכוי לצורכי מס הוצאות השגחה על ילדים, ותחתיה לתת נקודת זיכוי לכל ילד שייוולד החל בשנת 2011.

שיקולי תקציב - משום שלדברי האוצר, אין די כסף כדי ליישם את פסק הדין. שיקולי שוויון - משום שלדברי האוצר, התרת ההוצאות לצורכי מס יוצרת הטבת מס רק לשכבות המבוססות, וממילא רוב הנשים לא מגיעות לסף המס, וימצאו עצמן מופלות לכאורה אל מול הנשים שייהנו מה"הטבה". האומנם?

החוק מחייב את ההורה להשגיח

עוד מימיו של אבי הכלכלה המודרנית אדם סמית נהוגה הגישה שבמדינה המבקשת להיות נאורה, לא די בכך שדיני המס יתמצו בגביית כסף, אלא המס צריך להיות גם הוגן. לאורך השנים פותחו שורה של ערכי מס, אחד מהם הוא עֶקרון השוויון.

לכאורה, עקרון השוויון מחייב שכולם ישלמו אותו מס, אלא שברור בעליל שדווקא הטלת מס שווה לכל, בלא להתחשב בנתונים הסובייקטיביים של כל אדם, היא שתביא לתוצאה אי־שוויונית בעליל. לכן ההוגים הפיסקאליים נהגו לחלק את עקרון השוויון לשניים: שוויון האנכי ושוויון אופקי. על פי עקרון השוויון האנכי, השוני בין נטלי המס צריך להיות מקביל להבדלים במשתנים הרלוונטיים בין האזרחים. במילים פשוטות: כמה שפחות ריווח - פחות מס. על פי עקרון השוויון האופקי, אנשים הזהים מבחינת משתניהם יישאו בנטל מס זהה. במילים פשוטות, מי שמרוויחים אותו ריווח ישלמו את אותו מס.

מכוחו של עקרון השוויון האנכי, עניים לא משלמים מס בארץ. עיקרון השוויון האופקי עמד לבחינה בפסק דין ורד פרי. הנה דוגמה: שני עובדים באותו מפעל, בעלי תפקיד ושכר זהה. אלא שבין שניהם קיים משתנה אחד - לאחד אין ילדים ולשנייה שני ילדים קטינים, והיא נאלצת לשלם שני־שלישים משכרה על ההשגחה עליהם, שאם לא כן יימנע ממנה לבוא לעבודתה.

ההוצאה שמוציאה אותה עובדת להשגחה על ילדיה אינה רק מתוך אהבת אם או רצון טוב. החוק מחייב הורה להשגיח על ילדיו עד גיל 14, ומי שלא עושה כן חשוף לסנקציה פלילית ואזרחית כאחת. המדינה בחקיקתה אינה מותירה לאם העובדת כל ברירה אלא לשאת בהוצאות ההשגחה על ילדיה, כדי שהיא עצמה תוכל להשתכר. עד לפסק דין ורד פרי, שני העובדים בדוגמה הנ"ל שילמו את אותו מס. פסק דין ורד פרי לא הקנה כל "הטבת מס", אלא פשוט תיקן את העיוות הזה.

והנה, כיום, הממשלה באצטלה של מגינת העשוקים, ולכאורה בשם עקרון השוויון, מבקשת לבטל את קביעת ששת השופטים שדנו בתיק, בשתי ערכאות, בטענה שהעניים לא ייהנו מההטבה. אל תאמינו לה. העובדה שהעניים אינם משלמים מס אינה תירוץ לגביית מס לא צודק ממי שכן משלמים. ההצעה החליפית המבזה של הממשלה, מתן נקודת זיכוי (שערכה פחות מ־200 שקל בחודש), לא תועיל לעניים, שממילא לא משלמים מס, אבל תנציח את המשך הגבייה הבלתי צודקת מאלו שכן משלמים.

סדר עדיפויות לקוי

אשר לחוסר בתקציב, נקשה ונשאל שתי שאלות: האחת, האם מישהו בממשלה בדק בכנות את היתרונות החברתיים והכלכליים ואת התרומה לתל"ג כתוצאה מהצטרפות נשים למעגל העבודה או הרחבת שעות העבודה, לו אכן היה מיושם פסק דין ורד פרי? בטוחני שהבדיקה היתה מעלה ש"השד התקציבי" אינו כה נורא. היפוכו של דבר.

השאלה השנייה: גם אם יש מחיר ליישום פסק הדין, כיצד זה יכולה הממשלה בידה האחת להציע הורדה בשיעורי המס, ובידה האחרת לבכות בדמעות תנין בטענה של חוסר כסף? אני מרשה לעצמי להניח שאילו שאלו את ציבור משלמי המס, רובנו היינו מעדיפים לחיות עם שיעורי מס קצת יותר גבוהים, אבל עם גביית מס צודקת ולא במחיר המשך אפליית נשים.

לפיכך, את מקורותיה של הצעת הממשלה אין לחפש בשיקולי תקציב או בשיקולי שוויון - אלא בסדר עדיפויות לקוי.

הכותב וצוות משרדו ייצגו את ורד פרי בהליכים המשפטיים