האתגר של הגופים המוסדיים עם המודל הצ'יליאני: האם יישומו יפיל את הבורסה?

יישומו של המודל הצ'יליאני בישראל טומן בחובו בפוטנציה סיכון לא מבוטל להפיל את הבורסה. כיום רובם המוחלט של כספי החוסכים, ללא קשר לגילם, מנוהל במסלול הכללי, שאינו מותאם למאפייניהם. יישום המודל דורש העברה של כספי החוסכים הצעירים לנכסים עתירי סיכון (ועתירי תשואה בטווח הארוך) במקביל להעברה של כספי חוסכים מבוגרים יותר ובפרט חוסכים מעל גיל 60 לנכסים סולידיים יותר.

מעבר לעובדה שטיוטת החוזר מותירה בידי הגופים המוסדיים את שיקול הדעת בבחירת תמהיל ההשקעות במסלולי ברירת המחדל שייצרו, ובתוך כך את הקביעה מה מוגדר כנכס מסוכן ומה מוגדר כנכס סולידי, יישומו של המודל עלול ליצור גל של מימושים ורכישות של נכסי השקעה שעלולים לזעזע את השוק.

כדי להתמודד עם סוגיה זו קובעת טיוטת החוזר כי ניתן יהיה להעביר נכסים ממסלול למסלול שלא במזומן, בכפוף לאישור ועדת ההשקעות של הגוף המוסדי, כך שלא יידרש מימושו של הנכס. העברת הנכסים תיעשה לפי חלקם היחסי של העמיתים בכל נכס ונכס. כך, למשל, אם חוסך הגיע לגיל מסוים שבו יש להוריד את רמת הסיכון בתיק החיסכון שלו, במקום לממש את נכסיו המסוכנים ולרכוש במקומם נכסים סולידיים יותר, ניתן יהיה לבצע העברה של נכסים ממסלול למסלול, כדי לדלל את היקף הנכסים המסוכנים במסלול לגיל המבוגר יותר באמצעות העברתם למסלול מוטה הסיכון.

עם זאת, שאלה אחת עדיין נותרה פתוחה. כיום מושקעים כ־90% מכספי החוסכים במסלול הכללי שלו מדיניות השקעה של בין 0% ועד כ־80% במניות למשל. נניח שתיק זה כולל כיום 50% מניות ולאחר יישום המודל יהיה צורך לפצל אותו באופן הדרגתי למסלולי ברירת מחדל, שחלקם עם נטייה חזקה יותר למניות ואחרים עם נטייה נמוכה יותר. במקרה כזה עדיין קיים סיכוי שיהיה צורך לבצע מימושים ורכישות כדי ליצור את התמהיל המדויק לכל מסלול. ימים יגידו כיצד יתמודדו הגופים המוסדיים עם האתגר המורכב שזרק להם האוצר, וכיצד יגיב לכך שוק ההון הישראלי.