טכנולוגי על הבוקר: פרטיות בפייסבוק? פחחחח

פרטיות זה כל כך המאה ה-20

אתר חדש שהושק אמש (ב'), FBHive, מצא דרך נהדרת למשוך תשומת לב לעצמו: הוא הצליח להפוך לבדיחה את מערכת הפרטיות של פייסבוק, שמנוקבת ככברה גם כך.

כותבי האתר התערבו עם כתב טקראנצ' שהם יצליחו לגלות עליו מידע חשאי מפייסבוק. תוך זמן קצר, הם שבו אליו עם תאריך הלידה שלו, שם עיירת הולדתו, שם ארוסתו ופירוט דעותיו הפוליטיות. הם ציינו בעליצות שהפרצה שאיפשרה את כל זה זוהתה על ידי הרג'יסטר כבר ב-2007.

פייסבוק מיהרה לחסום את הפרצה. איכשהו, הם תמיד עושים את זה אחרי ביקורת תקשורתית. החבר'ה מ-FBHive, שמתארים את עצמם כ"מעריצי פייסבוק גדולים", כבר זכו במנת הפרסום שלהם. הבעיה שלהם היא פרדוקס בן לאדן: אחרי פתיחה כזו, הם יצטרכו להגיע עם משהו גדול באמת כדי למשוך תשומת לב.

מפלגות הפיראטים מכפילה את כוחה

 

מספר החברים של מפלגות הפיראטים בפרלמנטים אירופיים הוכפל לשניים. הראשון מתוכם, השבדי, חבר בפרלמנט האירופי עצמו, בו ישנם 788 חברים, אבל היי, זו התחלה. כל מפלגה גדולה התחילה כמפלגה קטנה (זה שקר גס, למעשה, אבל הפיראטים אוהבים לספר אותו לעצמם).

הפרלמנטר הפיראטי החדש – יורג טאוס, לשעבר סוציאל-דמוקרט – ערק למפלגת הפיראטים הגרמנית, ובכך העניק לה ייצוג בבונדסטאג הגרמני, אבל זה לא המקום לדקדק בקטנות. כל גנבי העולם הם אחים, והם לא יתנו לכמה קווים קטנוניים על מפה להפריע לחגיגה.

למה ערק טאוס? תלוי את מי שואלים. אם שואלים אותו-עצמו, הסיבה היא שהבית התחתון של הפרלמנט הגרמני העביר חוק פילטור רשת, שמזכיר מאוד את כאב הראש הנורא שממשלת אוסטרליה נכנסה אליו: "רשימה שחורה" של אתרים, שתוכן על ידי הבונדסקרימינלאמט, המשטרה הפדרלית הגרמנית. בניגוד לרשימה האוסטרלית, המשתמש יוזהר שהאתר אליו הוא מנסה להגיע מכיל פורנוגרפיית ילדים – אבל, בינתיים לפחות, יוכל להמשיך ולהיכנס לאתר. וככל הנראה לרשימה שחורה נפרדת, כזו של מעקבים עתידיים.

טאוס טען שהחוק הזה מפר זכויות אדם בסיסיות, ועל כן לא נותר לו – עקב תמיכת המפלגה הסוציאל דמוקרטית בחוק – אלא לערוק. דא עקא, שנגד טאוס מתנהלת חקירה בשל אחזקה והשגה של פורנוגרפיית ילדים. טאוס לא מכחיש את ההאשמות, אבל טוען שהשיג את החומר כחלק מחקירה נגד קבוצה של מפיצי פורנוגרפייה כזו, והאשים את המשטרה בהדלפות מכוונות. כנראה שלמשטרת ישראל אין מונופול בתחום. התירוץ לא צולע כמו שהוא נשמע: לטאוס יש עבר של חקירת אתרי פורנוגרפיה והתעניינות בטכנולוגיית מידע בכלל. ועדיין, זה לא נראה טוב.

המטרה: קניה אימפולסיבית קלה יותר

ברח' ז'בוטינסקי ברמת גן היתה, לפני כמה שנים, פיצוציה שהפרסום שלה לא טרח להעמיד פנים שהוא מתוחכם. השלט אמר בפשטות "בוא נקנה". הפילוסופיה הזו מצעידה עכשיו מירוץ חימוש סלולרי חדש.

הסמארטפונים נראו בארץ, ומבטיחים לנו שהם יצעידו אותנו לקראת עידן חדש מופלא. אבל הסוחרים מודאגים. קניה אימפולסיבית ברשת "הרגילה", עם צג ומקלדת, היא הצקה קלה, שהופכת למטלה מנוסח זו של הרקלס, כשצריך לבצע אותה על סלולרי, עם צג בגודל חיישן ומקלדת שמיועדת לשימושן של נמלים.

על כן, עובדת שורה של חברות במרץ על תוכנות שיהפכו את הסלולרי לארנק אלקטרוני. גלשת תוך כדי נסיעה לעבודה, וראית מוצר שנשא חן בעיניך? נהדר. כל מה שנשאר הוא הקלקה אחת – וקאצ'ינג, אתה יכול להתחיל בהליך הפסיכולוגי המוכר כ"חרטת הקונה". לחלופין, תוכל להגיע עם הסמארטפון לחנות, לקחת מוצר, להגיע לקופה, לנפנף בסלולרי – וזהו. ביפן, שממילא נמצאת במאה ה-22 ומתרחקת משאר העולם בצעדי ענק, זה קיים כבר די הרבה זמן. עכשיו, כשסמארטפונים – עוד המצאה יפנית – מגיעים גם לשאר העולם המתועש, גם הארנק האלקטרוני מגיע.

צניחה חופשית

עיתוני הדפוס כל כך התרגלו לשמוע על מותם המתקרב, שמחלקות שלמות עוסקות בניסוח מודעות האבל על עצמן. אלא שמסתבר שמצבם של עיתונים מקוונים לא הרבה יותר טוב. ואני אפילו לא מדבר על זה שהם רחוקים מלגרוף את ההכנסות של מהדורת העץ המת.

מנתוני נילסן החדשים עולה שהזמן שקוראים מבזבזים על קריאת עיתונים מקוונים צולל. הם בחנו 30 אתרים של עיתונים, ו-17 מהם רשמו ירידות. אתר הניו יורק טיימס, למשל, מהחדשנים שבאתרי החדשות, מצא שקוראים מתעכבים על המהדורה שלו דקה וחצי פחות משהתעכבו בחודש שעבר.

איך זה קורה? סביר להניח שיש כמה סיבות. קוראים מגיעים לאתר כדי לקרוא כתב מסוים, למשל. שאר העיתון לא מעניין אותם. סיבה אחרת היא קוראים שמגיעים בעקבות אירוע ספציפי, קוראים במהירות ומזנקים לאתר אחר, לראות מה הוא כתב על הנושא.

צריך לזכור שהסבלנות וסיבולת הקריאה של הציבור יורדת, ככל שהוא נחשף לרשת – מה שכינה ניקולאס קאר "ההטפשה של גוגל". ואם כבר גוגל, וואליוואג מטיל את האשמה ישר לפתחה: האתרים, הוא טוען, העסיקו מומחי אופטימיזציית חיפוש, שכדי להפוך את האתר לרלוונטי יותר למנועי חיפוש גם השפיעו על התוכן. התוצאה היא יותר קוראים – אבל הרבה פחות קוראים איכותיים.

מאחורי מסך הברזל

 

סטיב ג'ובס חזר לעבודה, אומרים. אף אחד לא יודע בוודאות: אפל פרסמה אתמול (ב') הודעת יח"צ קצרה של ג'ובס (על נתוני המכירות של האייפון), וגיקים מדווחים על כך שג'ובס נראה במסדרונות החברה ואפילו במשרדו. ניתוח השתלת הכבד של ג'ובס אירע באפריל; החברה דיווחה עליו רק בסוף השבוע, מיד לאחר השקת האייפון – שטיק קלאסי להעלמת מידע, או להנמכת העניין בו. תגובה רשמית אין, כמובן.

וזה בדיוק הזמן, החליטו בניו יורק טיימס, לכתבה גדולה על תרבות החשאיות של אפל. סטאלין אמר פעם, טען שנים אחר כך חרושצ'ב, ש"אינני סומך על איש, אפילו לא על עצמי"; באפל העתיקו את המודל. החברה לא רק צדה ומענישה מדליפי מידע, היא גם מפיצה דיסאינפורמציה בין עובדיה על המוצרים שהיא מכינה.

עובדים שמועסקים בפרוייקטים חשאים עוברים דלת אחרי דלת, כשהם מניפים תגים אלקטרוניים, עד שהם מגיעים לחדרם – אליו הם נכנסים תוך הקלדת קוד סודי. הפרויקט עליו הם עובדים עטוף תמיד בבדים שחורים, ואור אדום נדלק, לשם אזהרה, כאשר המוצר איננו עטוף.

אפל, עולה מהכתבה, משקרת כל הזמן: לציבור ולעצמה. תרבות הסודיות והשקר הזו, כותב הני"ט, מקורה עוד בהשקת המקינטוש של 1984. כל זה מתחיל למשוך תשומת לב של רגולטורים, שתוהים האם החברה מסרה מידע שקרי או מוטעה באשר למחלתו של ג'ובס. זה צריך למשוך גם את תשומת לבם של כתבי הטכנולוגיה, שנופלים פעם אחר פעם בפח, ושל מפיצי שמועות הבאזז לפני אירועי אפל. סביר להניח שהם פיונים במשחק.

קצרצרים

לא רק סטיב ג'ובס חזר לעבודה: גם סטיב ג'ובס המזויף. דן ליונז, מבקר חריף של אפל, החל לכתוב מחדש את הבלוג המשעשע להפליא שלו, אחרי הפסקה של כשנה.

ג'ון הודג'מן, PC בשבילכם, השתתף השנה בארוחת העיתונאים ההיתולית של וושינגטון, ונאם מיד אחרי הנשיא אובמה. הוא הציג תזה משכנעת למדי, על פיה אובמה הוא חנון והממשל שלו הוא נקמת החנונים במשטר הספורטאים של בוש. מאוד שווה צפיה.

ואם כבר ממשל בוש, אחד מבכיריו בדימוס – מארק פפייפל, סגן היועץ לבטחון לאומי לשעבר – הציע להעניק לטוויטר פרס נובל לשלום. היה לו נימוק מעניין: היי, אם ערפאת וקרטר ראויים... הוא יכול היה להוסיף לרשימה את הנרי קיסינג'ר.

הלוויין היפני סלנה, שחג סביב הירח, התרסק עליו לפני כשבוע וחצי. כעת ניתן לצפות בסרטון האחרון שצילם, של קרקע מתקרבת ומתקרבת ומתקרבת, ואחר כך חשכה. מכמיר.

האייפון שביר כמעט כמו לוויינים יפניים: 20% מבעלי הג'יזספון דיווחו בכמעט-שנתיים מאז השקתו על כך שהמכשיר נפל, נשבר, טבע, וכו'. התקלה הנפוצה ביותר היא סדק במסך, שדי משבית את המכשיר. הסיבה לכך היא שמדובר במכשיר יפה להפליא, חלק להפליא, ומאחר וחצי ממנו הוא זכוכית, גם שביר להפליא. וכמו להוסיף עלבון על פצע, המחיר להחלפתו של המכשיר באחד חדש נאמד במאות דולרים. ייזהר הקונה.

· "טכנולוגי על הבוקר" בכל בוקר בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)

· לטורים הקודמים של "טכנולוגי על הבוקר" - dailytech.calcalist.co.il.

· ל-RSS "טכנולוגי על הבוקר"