צילום: shutterstock
עוקבים אחריך
עד כמה פוגעות הטכנולוגיות החדשות בפרטיות שלנו בשעה שאנחנו מסתובבים בציבור? החברות העוסקות בכך טוענות שבכלל לא, לא כולם מסכימים
בכל פעם שטכנולוגיה חדשה מרימה ראשה ומבטיחה פילוח מדוייק יותר מתוך קבוצות, עולה לדיון עניין הפגיעה בפרטיות. לעתים גוברת טובת הכלל על פני הזכות לפרטיות של האזרח הבודד, כמו למשל בעת שבלונדון הוצבה רשת סבוכה של מצלמות אבטחה המכסה חלקים נרחבים מהעיר, במטרה לאתר ולנטר חורשי רע וסתם טיפוסים מפוקפקים.
כאשר הפגיעה לכאורה בפרטיות מיושמת לטובת מטרות "מסחריות" יותר, כדוגמת פילוח לצרכי שיווק ופרסום, משמיעים ארגונים שונים קול זעקה גדול יותר, יחסית. חברות מסוגן של YCD, C-Nario ו-Odysii נתקלות בפחות התנגדות, בעיקר כיוון שאיסוף המידע שלהם לא מתבצע ישירות על ידן, או שהוא מתבצע במקומות שאינם נחשבים כבעייתיים, למשל ברשתות מזון ומוצרי צריכה אחרים.
עם זאת, כאשר מדובר על פעילות מול מוסדות המחזיקים במידע רגיש יותר על הלקוח הסופי, כדוגמת בנקים, חברות כרטיסי אשראי וכדומה, החברות נאלצות להתנהל בזהירות יתרה בעת הפניה לצרכן, לא רק כיוון שהרגולציה הרלוונטית אוסרת עליהן לפנות אליו בשמו, אלא, ואולי בעיקר, במטרה שלא לעורר את תשומת ליבו לתהליך שבסופו הוא חשוף למדי בפני מנגנוני כריית הנתונים שלהן.
אצל חברות המדידה, כדוגמת טרומדיה, המצב בעייתי יותר – הן הרי אוספות את המידע המצייר פרופיל של הצרכן, כך שהן נמצאות בדיוק בנקודה שבה צרכן החרד לפרטיותו יזדעק כנגד המצלמה המוצבת מולו ומתעדת אותו. ארגוני השמירה על הפרטיות מוטרדים בעיקר מהיכולת של המערכות הללו לאפיין את הצופים גם לפי מוצאם (לבן, היספני וכדומה) - ספקיות הטכנולוגיה טוענות כי אין בכוונתן להפעיל ניתוחים על בסיס זה, אם כי הן מודות כי יש ביכולתן לבצע זאת, מבחינה טכנולוגית. "המערכת שלנו לא מתעדת ולא שומרת פרצופים, אלא רק וקטורים ומספרים – נתונים שמאפשרים לנו לזהות את מבנה הפנים של האדם בכדי לדעת האם מדובר בתווי פנים של גבר או אשה וטווח הגילאים, אבל לא יותר מזה", אומר ווילף מטרומדיה. "מטרתה של המערכת היא לדווח, בדיעבד או בזמן אמיתי, על כמות הצפיה המצטברת והפילוח המגדרי והגילאי, לא לנטר אדם מזוהה ספציפית, ולכן אנחנו די שקטים לגבי הטענות שמועלות פה ושם".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה