במת כלכליסט: החוק שיחבר בין מנהיגות להגינות

כשכיהנתי כנשיא התאחדות התעשיינים נהגתי להזמין את מר עמיר פרץ, אז ח"כ ויו"ר ההסתדרות החדשה, לטקסי הענקת פרס התעשייה. באחד האירועים, שהתקיים בפארק התעשייה לבון שבגליל, אמר פרץ כי הוא מעדיף שעובדים יעבדו במפעלים רווחיים מאוד, ולא במפעלים כושלים.

באמירה זו היתה הבעת אמון בתעשיות הטובות ובמנהליהן. פרץ האמין שמרבית המנהלים, בתעשייה ובמגזר העסקי כולו, מנהיגים את עובדיהם בהוגנות, ושהם ישפרו את תנאי העסקתם אם מצב העסק יהיה טוב יותר.

אבל אני טוען שישנם עסקים, גם אם אינם רבים, שבהם פועלים המנהלים בדרך שונה ולעתים בלתי הוגנת. במערכת דמוקרטית ואפילו קפיטליסטית חייבות להתקיים מערכות של איזונים שמונעות קיפוח, אפליה ושלילת אפשרויות מקבוצות באוכלוסייה. וכאשר עובד נמצא במצוקה משום שמקום עבודתו נוהג בו באורח בלתי ראוי, חייבת להימצא דרך לביטוי המצוקה הזאת. לא ייתכן שעובד במצוקה ירגיש שקולו אינו נשמע, ויגיע לכדי ייאוש.

להחזיר את המוסר לעבודה

אחת הדרכים החשובות לשחרר את העובדים ממצוקה אמיתית היא הקניית זכות לפעילות או לחברות בוועד העובדים - זכות שנחקקה ב־2001, בהיותי נשיא לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, וגובשה בשיתוף פעולה עם פרץ. אני גאה בחקיקה הזאת, ומברך על השלמתה בעסקת החבילה שעליה חתמו לאחרונה נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש ויו"ר ההסתדרות עופר עיני.

לחקיקה זו מתנגד בתוקף איגוד לשכת המסחר בראשות ידידי אוריאל לין. לין אמר לאחרונה כי החקיקה "תהרוס את המשק ותהפוך את אנשי העסקים בארץ לעבריינים פליליים". לפיכך, חשוב להדגיש: חוקי העבודה אינם פוגעים במעסיקים הוגנים. אני מאמין שהמנהל הוא המנהיג הבלעדי של עובדיו, ושהוא אמור להובילם להישגים ולדאוג לצורכיהם - ושבמפעלים ובעסקים שמונהגים כך, אין כל צורך במעורבות של הסתדרות העובדים. החקיקה הנזכרת מיועדת לטפל במנהלים שאינם פועלים כך, ונוהגים בעובדיהם בדרך לא ראויה ולא הוגנת.

הצעקה שהקים איגוד לשכות המסחר בעניין אינה נכונה גם בהיבט של סעיפים נוספים בהסכמות עם ההסתדרות, כמו הצורך הנכון להיענות לפניית ארגון עובדים שנבחר כדין על מנת להידבר (ומבלי להתחייב), והגבלת העונשים על עבירות על חוקי עבודה לרמה סבירה. מי שמפר חוק עבודה חייב להיענש, במידה הראויה.

שיתוף הפעולה חישל את המשק

למיטב שיפוטי, אותם ויתורים־כביכול של לשכת התיאום היו ראויים אף במבחן ההישגים - למשל, תקציב לחוק עידוד השקעות הון במסלול מענקים בהיקף של 900 מיליוני שקל לשנתיים, תקציב נוסף למחקר ולפיתוח בהיקף 750 אלף שקל, עידוד התיירות, עידוד היצוא בדרך של ביטוח סיכוני סחר חוץ, וקיבוע אזורי עדיפות לאומית.

המשא ומתן על עסקת החבילה, בניצוחו של אורי יוגב ובהשתתפות ברוש ועיני, היה ענייני והניב סיכוי לצמיחה למשק, לכשיחלוף המשבר.

יוגב ניצח גם על עסקת החבילה הקודמת, זו שנחתמה ב־2004; אז הוא היה מנהל אגף התקציבים, בנימין נתניהו כיהן כשר האוצר, ופרץ ואני נשאנו בתפקידים שהזכרתי. גם בעסקה ההיא הוביל שיתוף פעולה בין כל הגורמים לאופטימיזציה ולהישגים חסרי תקדים למגזר העסקי. התוצאה היתה הצמיחה הכלכלית שחישלה את המשק והביאה אותו להתמודדות מול המשבר הנוכחי כשהוא חזק מתמיד.

לכן אני שואל את ידידי אוריאל לין: על מה תלין?

*הכותב הוא נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר