משיחת יתר: על אספנים ואוצרים

"לא היתה מכירה טובה, אלא מצוינת; עוד לא היה דבר כזה בתולדותינו", סיכם דב חזן את המכירה הפומבית של תירוש שהתקיימה בשבת האחרונה. "אנחנו מתקרבים ל־2.5 מיליון דולר, וזה עוד לפני החלק השני של המכירה, שיתקיים בשבת הקרובה". מתוך 337 פריטים נמכרו קרוב ל־260, ושלושה מהם נסקו למחירים שהפתיעו אפילו אותו. "הכלה ואביה" של משה מוקדי מאוסף הפניקס, שהופיע על כריכת הקטלוג, נמכר ב־126.5 אלף דולר (הערכה מוקדמת 30-25 אלף דולר). איך נוצר פער כזה? "זו היתה מלחמה בין 20 אספנים שמחפשים את שנות העשרים באמנות הישראלית", עונה חזן. הציור נרכש בידי אספן ישראלי שנכח באולם, יצא לקראת המכירה וביצע את הקנייה דרך הטלפון.

ציור נוסף שהגיע למחיר שיא הוא "דמויות בחנות" של וויליאם פ' רוברטס, מאוסף הלורד זיו. הציור הוערך ב-30-20 אלף דולר ונמכר לבסוף ב־368 אלף דולר. חזן מסר שעל הציור הזה התמודדו סוחרים, אספנים ובעלי גלריות מחו"ל, שהגיעו במיוחד לארץ. ציור נוסף מאוסף הלורד זיו, "אגרטל וקערה על השולחן" של ויליהם ניקולסון, נמכר ב-183 אלף דולר (הערכה מוקדמת 60-40 אלף דולר). גם האמנות הישראלית העכשווית השיגה מחירים טובים: לביא, קופפרמן, ליפשיץ ואחרים. "זו היתה אווירה כמו בימים הטובים. בעצם, יותר מכך. לא היה לנו עוד דבר כזה", מסכם חזן.

ולצד המחירים הטובים של האמנים הישראלים והצלחתם בחו"ל, הגיע תורם של האוצרים המקומיים: לרגל 75 שנות קיומה הכריזה המועצה הבריטית על תחרות אוצרות בינלאומית מאוספיה. האוסף, הנחשב לאחד מהגדולים בעולם לאמנות בריטית מודרנית ועכשווית, כולל 8,500 עבודות של אמנים בריטים משנות השלושים המאוחרות של המאה הקודמת ועד היום, בהם דיוויד הוקני, קוליף סלף, אניש קאפור, גרי יום, מארק קווין, רייצל ווייטרד ודמיאן הרסט (שיש לו 72 פריטים באוסף). הזוכה יאצור תערוכה בגלריה וויטצ'פל שתיפתח באפריל 2010. לפרטים:collection.britishcouncil.org/about/news/2210/2212

התחרות מזכירה יוזמה מבורכת שנקט משרד התרבות הישראלי ב-2002, כשרכש 27 עבודות של 30 אמנים צעירים ובני דור הביניים כדי לתלות אותן במשרדיו ולהשאילן למוזיאונים. גם במקרה הזה נרכשו עבודות איכותיות של אמנים במחירים זולים, וגם פה היתה כוונה לתמוך באמנים ישראלים ולהתגאות בהישגי האמנות המקומית. הכוונה היתה לקיים את הרכישות מדי שנה, וכך להתחיל להקים אוסף מצטבר של אמנות ישראלית. בפועל זה נותר כאקט חד־פעמי.