סיכום השבוע בעולם הטכנולוגיה: באלמר חוזה עתידות

תוכנה

מיקרוסופט הכריזה השבוע כי חלונות 7, היורשת של ויסטה (או XP, אם לדייק בעובדות), תושק בעולם ב-22.10 (בישראל זה ייקח עוד שבוע). מחירי שלוש הגירסאות - Home, Professional ו-Ultimate - יעלו 200, 300 ו-320 דולרים, בהתאמה. לגולשים מארה"ב, קנדה ויפן הוצעו עותקים מוזלים של מערכת ההפעלה, שהפכו במהרה לשוברי קופות בחנות אמזון.

בגיזרת אופיס היא נהנית מהרבה פחות פופולריות: לאחר שבאאוטלוק 2007 שונה אופן התצוגה של מיילים מ-HTML למנוע הבלתי תקני של וורד, החליטו כמה משתמשים זועמים להשיק מתקפת מנע, כך שבאאוטלוק 2010 יוחזרו הדברים לקדמותם. למרות שרבבות גולשים הצטרפו ליוזמת Fix Outlook, ענקית התוכנה החליטה שאין סיבה להיענות לדרישותיהם לעבודה על פי התקן בתוכנת הדואר שלה.

סטיב באלמר, מנכ"ל מיקרוסופט, הכריז בכנס מפרסמים בקאן על restart למדיה. לדבריו, בתוך עשור יקיץ הקץ על התקשורת כפי שאנו מכירים אותה: לא יהיו עוד עיתונים, מגזינים, תוכניות טלוויזיה ודומיהם; הכל יהיה תוכן דינמי ומלא ברק.

מקבילו החולני, סטיב ג'ובס, שב לעבודתו כמנכ"ל אפל לאחר שעבר השתלת כבד. המשקיעים והמעריצים אולי שמחים על הבשורה, אבל בבית הספר למינהל עסקים של הארוורד, המכה של הקפיטליזם, מעניקים לו ציון נכשל בניהול. יואב קרני מנתח את היעדרותו ושובו של המלך סטיב ומסכם: השוק הוכיח שלכל מנכ"ל יש תחליף.

פיירפוקס 3.5 הושק רשמית והמבקרים מלאי תשבוחות. בבלוג הווידאו Beet.TV מתמקדים, מטבע הדברים, באחד החידושים המשמעותיים של השועל החדש: תמיכה בווידאו המבוסס על תקנים פתוחים. לדבריהם, מדובר בלא פחות ממהפכה בתחום. ולמרות ההתלהבות, בגרדיאן תוהים האם למשתמשים מן השורה (אלה שלא מבינים את ההבדל בין "אינטרנט", "גוגל" ו"דפדפן"), צריך להיות אכפת ממלחמות הדפדפנים.

תוכן

האם כריס אנדרסון, עורך מגזין Wired וגורו עסקי, מתח את החבל? האות ניתן בשבוע שעבר, עת התברר שספרו החדש, Free, מלא העתקות נטולות קרדיט מוויקיפדיה. בימים הבאים נחשף כי גם הלהיט הקודם שלו, "הזנב הארוך", סובל מאותה בעיה, ובלוגרים ומבקרים שונים הסתערו בחדווה על השלל. בבלוג Valleywag למשל, דקרו אותו על חוסר שיתוף הפעולה בין מגזין Wired וגירסתו המקוונת. הבלוגרית-התחקירנית ליסה גולד ריכזה כמה מהתגובות בבלוגספירה והודתה שהיא המומה מהגילויים. ואנדרסון מצידו ניסה להתנצל בגולמנות: החיפזון מן השטן, והקרדיטים תוקנו במהדורה הדיגיטלית של הספר.

המבקרים, מצידם, ממשיכים לא לפרגן: בבוסטון גלוב פורסמה כתבה ארוכה במיוחד, ששילבה עדכוני חדשות, ביקורת וראיונות עם אנדרסון ואחרים. השורה התחתונה: נחיה ונראה. עיתונאי הניו יורקר מלקולם גלאדוול היה עוקצני בהרבה, וגם אם מדובר בטינה אישית (כפי שטוען גל מור), הטענות שהעלה גלאדוול נגד המודל הפשטני של אנדרסון מעוגנות במציאות הרבה יותר מהמסר האוטופיסטי של הספר. אנדרסון, מצידו, לא מוותר, ומשיב לטענות המבקר.

בבלוג Managing The Gray ערכו איתו ראיון אודיו (זמין להורדה) מפרגן בהרבה, שכלל לא מתעסק ב-Free, ומוקדש לשאר עיסוקיו של אנדרסון.

בבלוג Tech Liberation מתרים בארגוני הצרכנים ובגולשים ופוסקים: רוצים תוכן חינם? עיזבו את המפרסמים בשקט, הם אלה שמשלמים על החינם הזה.

פרופ' לכלכלה בשם טיילר קואן חיבר ספר בשם Create Your Own Economy, וזכה לכמה איזכורים רבי ערך, שאכן מסייעים לו ליצור לעצמו כלכלה באמצעות האינטרנט. ב-Tech Liberation מפרגנים עם המלצה, ובאתר של מגזין Fast Company הוא קיבל במה מכובדת שבה הוא מסביר מדוע ואיך עומס המידע בעצם מסייע לנו.

ואפרופו כלכלה, מחקר שנערך במרכז הבינתחומי בהרצליה מגלה כי הרגשות המנחים את הגולשים שתורמים ערכים לוויקיפדיה אינם אלטרואיזם ופתיחות, אלא דווקא מיזנטרופיה ואגואיזם. המחקר, שנערך בקרב 70 וויקיפדים בלבד, מגלה כי מרביתם הם אנשים מופנמים שמתקשים לתפקד חברתית. הבלוגר והסופר ניק קאר הציע לכנות מעתה את הרשת החברתית כרשת אנטי-חברתית.

הבלוגספירה האמריקנית מלאה בשבועות האחרונים בתהיות על אודות היכולת להתפרנס מכתיבה. הבלוגר סטיב ספולדינג תוהה האם הרשת הפכה את הכותבים למצרך נפוץ מדי, הבלוגר רקס סורגאץ מ-fimoculous מהרהר באפשרות שכתיבה נדונה לשוב ולהיות תחביב, ומיני-אושיית הרשת אמילי גולד משיבה למבקרים - הטוענים כי כל מילה שנכתבת באינטרנט מסכנת את אלה שבאמת יש להם מה לומר - ומסבירה מדוע היא ממשיכה לכתוב בחינם.

ובהמשך ישיר: הבלוגספירה המקומית אמנם צמוקה, אבל בשבוע שעבר נעשתה בה היסטוריה קטנה: נמרוד אבישר מ"בלוגיקה" הביא - בעזרת בלוגרים עמיתים ועיתונאים - לטירפוד מינויו של השופט המחוזי משה דרורי לבית המשפט העליון.

פיראטיות

האם הקיץ הקץ על אתר Piratebay, הסמל של שיתוף הקבצים בעת החדשה? חברת Global Gaming השבדית רכשה אותו השבוע תמורת כשמונה מיליון דולרים, ובכוונתה לקחת דוגמה מנאפסטר: להכשיר את האתר ולהציג מודל עיסקי חדש, שיאפשר לה לפצות בעלי זכויות יוצרים. קהילת הפיראטים מלאת תהיות ושאלות, ובבלוג NewTeeVee מנסים לפזר מעט מהערפל ולעשות סדר במעט הפרטים שידועים. ובעוד ב-Wired קובעים כי המכירה פירושה מוות קליני של האתר, בבלוג All Things D מסבירים מדוע תעשיית הבידור לא צריכה לשמוח יותר מדי על ההישג: אתרי P2P לא מתים, הם רק מתחלפים.

מניפסט Reclaim The Commons הוא יוזמה שהושקה בכנס World Social Forum, שנערך בברזיל בתחילת השנה, ומטרתה לקדם שינוי בחוקי הקניין הרוחני ברחבי העולם. עד כה נאספו באתר אלפי חתימות, והמארגנים קוראים לכולם לקחת חלק. הדרישה שלהם נשמעת הגיונית כשמעיינים במחקר של שני פרופסורים אמריקנים, שקובע כי שיתוף קבצים ושחרור מסוים מעולן של זכויות היוצרים לא פוגע ביצירה, להיפך. הפיראטיות, מסתבר שוב, דווקא מועילה לתרבות בכלל (ולקולנוע בפרט).

חוקי זכויות היוצרים של ימינו, אומרים מומחים רבים, הלכו בערך 236 צעדים רחוק מדי, והתרחקו מהמטרה המקורית שלהם. בארה"ב למשל, נוצר מצב מגוחך שבו הבעלות על קניין הרוחני מאפשרת לאסור פרסום ספרים, ובבלוג המשפטי Groklaw מדגימים מדוע המחזה "המלך ליר" של שייקספיר למשל, לא יכול היה להיכתב היום.

וקורי דוקטורו מסביר מדוע הדואופול גוגל-אמזון מסוכן לתרבות הרבה יותר משיתוף הקבצים.

בפינצטה

סוף סוף נמצא שימוש לפייסבוק: כלי ללוחמה ממוקדת במטרידים מיניים. בעל הבר המטריד אמנם התנצל, אבל הבלוגרית נעמה כרמי מפרשנת את ההתנצלות ומציגה אותה באור אחר לגמרי.

פארחד מאנג'ו מ-Slate מביט במהומות באיראן מן הצד השני, ומגלה שהאינטרנט סייע למשטר לדכא את המפגינים.

בבלוג GigaOm מנסים להבין מה קרה ל-Joost, ולמה מיזם הווידאו המבטיח ועתיר הסלבריטאים כשל.

רוצים לבנות מחשב נייד במו ידיכם? סדרת מדריכים בלינמגזין תסייע.

חברות הסלולר הישראליות, זה לא סוד, מצפצפות על משרד התקשורת כבר שנים. הנה תזכורת קטנה לטריקים שלהן, וגם הסבר אפשרי לשאלה למה הרגולטורים המתחלפים מאפשרים להן לעשות זאת על גב הלקוחות השבויים.

ב-ynet לא משחררים, ומקפידים לדווח על הנעשה בוועדה לניסוח חוק המאגר הביומטרי.

הילדים, מגלה מחקר חדש, לא מכורים לרשת; המבוגרים דווקא כן. אולי זה הזמן לכבות קצת את המחשב.