אפקט הפחד: מה מדאיג את ענקיות הטכנולוגיה

תקופות של הלם ומשבר טובות למיזוגים. לפי נתוני חברת המחקר The 451 Group, במחצית הראשונה של 2009 בוצעו 1,258 עסקאות שבהן חברות טכנולוגיה גדולות רכשו חברות קטנות מהן. העסקאות גלגלו 52 מיליארד דולר, מהם 43 מיליארד ברבעון השני של השנה. לתשומת לב מיוחדת זכו שמונה עסקאות שנערכו בהיקף של יותר ממיליארד דולר, ובראשן העסקה שבה ענקית התוכנה אורקל רכשה את סאן תמורת 7.4 מיליארד דולר.

צפרה כץ, נשיאת אורקל העולמית | צילום: אוראל כהן

אלא שמה שלא זכה לתשומת לב היה דווקא חצי הכוס הריקה - כל העסקאות שלא התבצעו. לפי הערכות בענף, הזינוק ברכישות ובמיזוגים היה יכול להתחיל מוקדם יותר, ולגלגל הרבה יותר כסף, אלמלא בעיה אחת: המשקיעים בבורסה.

כשחברה גדולה ומצליחה רוכשת חברה קטנה שמפסידה כסף, ההפסד נרשם במאזן החברה הרוכשת. בחברה פרטית, הדבר אמור להדאיג רק את מקבלי ההחלטות, כלומר את ההנהלה שצריכה להעריך אם פוטנציאל ההכנסות בטווח הארוך שווה את רישום ההפסד בטווח הקצר.

בחברה ציבורית המצב שונה. דו"חותיהן הכספיים של חברות חשופים לציבור המשקיעים, ושינויים בביצועי החברה זוכים לפרסום ולתשומת לב. ובעוד שמשקיעים נבונים ושווי נפש מבינים שלצורך גזירת קופון בעתיד יש צורך בהשקעות בהווה, רוב המשקיעים - שחסרים את ההבנה, וחשוב מכך, את הסבלנות - ממהרים למכור את המניה ולהוריד את מחירה בשוק.

ולכן, חברות ציבוריות גדולות נרתעות מלרכוש חברות קטנות שנקלעו לתקופה קשה, או חברות סטארט-אפ שנמצאות בשלב שבו ההוצאות גבוהות וההכנסות מועטות.

גם אם הטכנולוגיה מבטיחה, ועשויה לשפר בעתיד את ביצועי החברה הרוכשת, בהווה מדובר ברכישה של בהלה מיותרת ומזיקה של בעלי מניות. גורמים בתעשייה מספרים שכמה עסקאות כאלה שתוכננו באחרונה לא התבצעו, אף שהטכנולוגיה של הסטארט־אפ היתה מהותית. הסיבה, בין היתר, היתה החשש מירידת מחיר המניה.

המצב דומה גם כשלא מדובר ברכישה אלא בהשקעה בלבד: על פי תקנות של רשויות ניירות ערך, החל באחוז אחזקות מסוים נדרשת בעלת האחזקה להתייחס לביצועיה הכספיים של החברה המושקעת כאילו היו האחוזים הללו יחידה בתוך החברה המשקיעה.

כיצד ענקיות הטכנולוגיה מתמודדות עם הדילמה? אינטל, סיסקו, EMC, יבמ ובקרוב גם אמדוקס מרבות להשקיע בחברות מפסידות. לעתים קרובות הן נזהרות שלא לעבור את רף האחזקה הנקוב - בארה"ב הוא עומד על 20% - כדי שלא לשלב במאזניהן את הפסדי החברות המושקעות. בכמה מהמקרים מדובר בוויתור מודע על יתרון בטווח הארוך, תמורת שמירה על מחיר המניה בטווח הקצר.

וכיצד מתמודדות עם הדילמה קרנות ההון סיכון? מאחר שכמעט כולן פרטיות ואינן חייבות בדיווח לציבור, אין להן עדר של בעלי מניות שמשפיע עליהן.

למעשה, החשיפה היחידה לביצועי השקעותיהן מתקבלת כשהגופים שמשקיעים בקרנות עצמן, כגון קרן הפנסיה של עובדי הרשויות הציבוריות בקליפורניה (CalPERS), מדווחים לציבור על אחזקותיהן בקרנות ההון סיכון ועל ביצועי הקרנות. אולם גם חשיפות כאלה לא מפריעות להן להתמקד בטווח מעט יותר ארוך.