בלעדי: מפסידי קרן סאמיט נחשפים; מחקה 84% מכספי המשקיעים בשלושה חודשים

הפסד עצום של 84% בחודשים מרץ־מאי 2009 הוא שהביא לסגירתה של קרן הגידור סאמיט. כך עולה מנתונים שהגיעו לידי "כלכליסט".

ההפסדים הגיעו דווקא אחרי שהקרן התאוששה בצורה נאה בחודשים ינואר ופברואר, שהיו חודשי התאוששות בשוק, והשיגה תשואה של כ־40% במצטבר בחודשיים אלה. עם זאת, נראה שמנהלי הקרן שינו פוזיציה מלונג לשורט בחודשים הבאים, כלומר - העריכו כי הירידות בשווקים יתחדשו, והפוזיציה הביאה להפסד שהשאיר משקיעים רבים עם פחות מ־20% מההשקעה הראשונית בקרן.

מנתונים נוספים שהגיעו לידי "כלכליסט" עולה כי בקרן היו מושקעים כמה בכירים בשוק ההון, חלקם עם כספם הפרטי וחלקם באמצעות חברות שבשליטתם או בבעלותם. בין המשקיעים בקרן: הפרסומאים ראובן אדלר ואייל חומסקי, נעם לניר וכן עופר גלזר, בעלה לשעבר של שרי אריסון, שהיה מעורב גם בהקמת הקרן ובשיווקה בתחילת דרכה.

אבל עתה נחשפים שמות נוספים: אודי אנג'ל, מבעלי השליטה בחברה לישראל, מיכאל שטראוס באמצעות חברת ההשקעות שלו, אלפרד אקירוב - שהשקיע מכספו הפרטי ולא באמצעות אלרוב, הבנק הבינלאומי שבשליטת צדיק בינו, וכלל ביטוח שבשליטת נוחי דנקנר. בקרן השקיעו גם מנהליה, אייל קורן ומודי אשכנזי, כ־3 מיליון דולר יחד.

הבטחות לחוד, מעשים לחוד

כמעט כל המשקיעים שאליהם פנינו טענו שמדובר בהשקעה זניחה ולא מהותית מבחינתם, אבל סירבו בתוקף לדבר עליה. עוד נודע כי חלק מהמשקיעים בקרן בוחנים תביעה נגד קורן ואשכנזי על אופן הניהול, וכבר העבירו למנהלי הקרן הודעות בקשר לכך. אותם משקיעים טוענים כי מנהלי הקרן לא עמדו לפחות באחד מתנאי ההשקעה, שלפיו הקרן לא תהיה ממונפת.

סאמיט הוקמה בסוף 2006 על ידי קורן ואשכנזי. מנהל ההשקעות של הקרן, אייל קורן, עבד כסוחר ניירות ערך בכמה חברות, בהן החברה המרכזית לני"ע, דור־ברגר ואלטשולר שחם, ונחשב לאחד המשקיעים הפרטיים הגדולים בבורסה בתל אביב. מנכ"ל הקרן, מודי אשכנזי, יזם את הקרן הראשונה של הפועלים קרנות נאמנות בשוק האירופי.

בנק הפועלים בחן גם הוא השקעה בקרן אולם ההשקעה היתה הופכת לעסקת בעלי עניין. גלזר לא היה ממקימי הקרן, אך בחר לשווק אותה בקרב הצמרת העסקית בארץ, ולדברי חלק מהמשקיעים היה מעורב בשיווק במידה רבה. הפועלים נסוג מכל רעיון של השקעה בקרן לאחר שהסיפור פורסם. אחד המשקיעים אמר כי גלזר הזמין את המשקיעים לפגישות עם מנהלי הקרן אבל הדגיש בכל הזדמנות כי עסקיו נפרדים מאלו של אשתו, שרי אריסון.

לפגישות הגיעו רבים מהצמרת העסקית בשוק ההון. במצגת שהוצגה למשקיעים שאפו היזמים לתשואה שנתית של 20% באמצעות אסטרטגיית "לונג־שורט" שבמסגרתה מנסים סוחרים לזהות מניות שנסחרות במחיר גבוה או נמוך ממחירן ה"אמיתי", תוך נטרול ההשפעה של השווקים.

עוד טענו מנהלי הקרן כי הקרן תנוהל תוך סטיית תקן לא גדולה של 10%–15%; כי היא תרכז את השקעתה בחברות בעלות שווי שוק של 50 מיליון דולר ויותר; ש־60% מהכסף יושקעו לפרקי זמן ארוכים; וכי הקרן לא תהיה ממונפת. היקף ההשקעה המינימלי היה חצי מיליון דולר, אבל משקיעים רבים הפקידו פי שניים, והקרן הגיעה בשיאה להיקף של 200 מיליון שקל.

עמלה שנתית של 2%

בפועל, טוענים המשקיעים, הקרן היתה ממונפת, והשקיעה בחברות לא סחירות. אחד המשקיעים סיפר אתמול כי "לפתע התברר שהקרן ממונפת פי שמונה ומושקעת בפוזיציות לא סחירות בחלקן. בתחילת השנה נערכה ישיבת משקיעים שהעלו תלונות עם מנהלי הקרן. המשקיעים דרשו את כספם ולא רווח, אך המנהלים שוב נכנסו למינוף. הגיעו חודשיים רווחיים, ואז השוק שוב הלך נגדם והם נמחקו. נכון שהם הפסידו גם כסף שלהם, אבל הם פעלו כנגד סיכומים ומצגים שהם נתנו והפסידו את כספי המשקיעים".

קורן ואשכנזי גבו מהמשקיעים, לפי המצגת לפחות, עמלה שנתית של 2% וכן 20% מהרווח המצטבר של הקרן. לפני שבועיים הם הרימו ידיים, בעקבות הקטסטרופה של מרץ־מאי 2009, והודיעו למשקיעים כי הקרן עומדת להיסגר. מי שהשקיע מיליון דולר נשאר עם 100–200 אלף דולר בלבד. נכון שגם קרנות גידור בעולם סבלו מהפסדים כאלה ונסגרו, אבל עושה רושם שכאן טרם נאמרה המילה האחרונה.

לא ניתן היה להשיג את תגובת קורן ואשכנזי.