במת כלכליסט: אז מה למדנו?

בחודשים אלה אנו נמצאים ב"פסק זמן" של המשבר הכלכלי, ומקווים להתייצבות כלכלית ואפילו להתאוששות כבר בשנה הקרובה. ננסה לבחון מהם הנושאים העיקריים במשבר שעברנו המנחים אותנו כיצד לפעול בעתיד, ומהן הדילמות שנשארו פתוחות גם לאחר משבר זה, ואף לאחר ניתוח לקחי המשבר של 1929.

מה למדנו מהמשבר

• המסקנה המרכזית מהמשבר הנוכחי, כמו ממשבר 1929, היא שאין לאפשר למערכות פיננסיות לקרוס, וראוי להקצות כל תקציב אפשרי למניעת משבר בנקים, הגורם לקריסת מערכות. בשנת 1929, ופעם נוספת בקריסת בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, ראינו את התוצאה של קריסת בנקים: פאניקה ומשבר אמון בכל השיטה. ארצות הברית וחלק ממדינות אירופה הגנו ללא מגבלה תקציבית על בנקים קורסים - והתוצאה היתה התייצבות פיננסית שסייעה גם לרגיעה ריאלית.
  

• ממשבר 1929 למדנו שבתקופות כאלה אסור להגדיל את ההגנה על הייצור המקומי, או לסבסד יצוא באמצעות פיחותים או בדרכים אחרות. בשנת 1931 הטילה ארצות הברית מכס על כל היבוא לגבולותיה, והתוצאה היתה תגובה מקבילה של כל המדינות המפותחות ומשבר קשה במסחר הבינלאומי, שפגע בצמיחה של כולן. כיום ארצות הברית ויתר המדינות זהירות מאוד בהגנה על הייצור המקומי, ואף אוסרות בהסכמה על ביצוע פיחותים מלאכותיים, שמעודדים יצוא ומייקרים את היבוא.
  
• המשבר הנוכחי, כמו משבר 1929, לימד אותנו שאין לאפשר למערכות פיננסיות להיות מחוץ לבקרה של הרגולטורים. במשבר הנוכחי, קרנות הגידור ומערכות האיג"וח והאשראי החוץ־בנקאי היו מחוץ לבקרה אפקטיבית, או שהביקורת עליהן היתה רופפת. התוצאה היתה קריסת מערכות כמעט מוחלטת בתחומים אלו.
  
• מהמשבר הנוכחי למדנו, כמו ממשבר 1929, שבתקופות גאות נוטים הצרכנים, היצרנים, המנהלים ובעלי ההון להגדיל את הסיכונים מעבר לכל היגיון במינוף גדול ומתן אשראי ללא ביטחונות ברורים. המסקנה היא שראוי לקבוע קריטריונים אובייקטיביים בנושאים אלה, שיפעלו בתקופות גאות כמו בתקופות שפל. עקביות בניתוח הסיכונים היא חשובה, משום שכולנו נוטים לאופטימיות־יתר בגאות ולפסימיות־יתר בשפל.
  
  

במה לא החכמנו?

• השאלה המקרו־כלכלית המרכזית נשארה פתוחה: האם במיתון וגירעון תקציבי גדול יש להגדיל הוצאות ולהקטין מסים, או להפך? מצד אחד, ארצות הברית ובריטניה הגדילו את הגירעונות התקציביים שלהם ל־10%–13% מהתוצר. מצד שני, גוש היורו בראשות גרמניה פועל להקטנת הגירעון, וישראל, בהנהגת נתניהו, העלתה מסים באופן קיצוני כדי לבלום את הגירעון.
  
• איננו יודעים, גם היום, האם על המדינה להתערב בכלכלה הריאלית באמצעות סבסוד והגנה על מפעלים במשבר, והאם ראוי להגן על חסכונות הציבור או לא. נראה שבנושא זה רובנו נשארנו בדעות המסורתיות האישיות של כל אחד, והמשבר לא לימד אותנו כלום בתחום זה.
  
• נושא שכר המנהלים נשאר גם הוא פתוח לדיון ולוויכוח. הניסיון האמריקאי להגביל את הבונוסים למנהלים בחברות שנתמכו על ידי המדינה הביא לעלייה בשכר השוטף, והגבלת שכר הבכירים עוזרת בעיקר לבעלי השליטה. האם ראוי להתערב בכך? האם יש משוואות שכר יעילות וארוכות טווח? נושא זה נשאר פתוח לדיון.
  

סיכום ומסקנות

ברור לנו היום, יותר מאי פעם, ששיתוף פעולה כלכלי בינלאומי עדיף על מאבקי מכס בין מדינות. ברור היום לרובנו שרגולציה הכרחית, משום שרבים מאיתנו מגדילים סיכונים ללא חשבון בתקופות גאות. לעומת זאת, רוב השאלות המקרו־כלכליות נשארו לצערנו פתוחות, בעיקר בנושא גירעונות תקציביים, חובות לאומיים ואינפלציה. אולי אירועי השנים הקרובות ילמדו אותנו משהו בנושאים אלה - ואולי לא.

הכותב הוא יו"ר פעילים ולשעבר הממונה על הכנסות המדינה