במת כלכליסט: בואו נדבר על כלכלה

מה יהיה על הממשלה, על הכנסת, על העיתונות ועלינו לאחר שתקציב 2010–2009 יאושר? מה יהיה עד קיץ 2010, מועד הגשת התקציב הבא?

תקציב 2010–2009 סיפק לכולם הזדמנות נפלאה. בראשו עמד הצעד הגאוני של ביטול הפטור ממע"מ על ירקות ופירות, משמע, הקפצת המע"מ באחת מאפס ל־16.5%. מיותר לדוש במה שכבר נאמר: העלאה כזו היתה עלולה לפגוע בעיקר במעוטי ההכנסה. אך לפני הכל, העלאה כזו היא משוללת תבונה מעצם החדות שבה: בכלכלה, כמו בנהיגה, רצוי לסובב את ההגה לאט. כי בכלכלה, כמו בנהיגה, אף פעם לא יודעים מה מצפה מעבר לעיקול הדרך,

ובפרט שהתמורה לכל הדרמה בירקות ובפירות היא הכנסה שנתית של 2–1.5 מיליארד שקל לקופת המדינה.

אפשר בקלות לגייס את הסכום הזה מהעלאה קטנה במס החברות. על פי אומדני האוצר, כל אחוז של מס חברות צפוי להניב ב־2009 כ־750 מיליון שקל. העלאתו מהשיעור הנוכחי, של 26%, לשיעור של 28%–29%, תכניס את 2–1.5 מיליארד השקלים החסרים.

רצוי לזכור גם שמס החברות בישראל הופחת בתלילות משיאו ב־1984 (61%) לשיעור של 26% עכשיו, ואין כל עדות לכך שהפחתה זו, והדומות לה בעולם המתועש, תרמו לצמיחה או לתעסוקה במגזר היצרני. מאידך, ניתן לתהות על הקשר בין אותה הפחתה וסכומי העתק שהיא העבירה לקופות החברות לבין תגמול המנהלים הדמיוני ולנהייתן של הבורסות להשקעות אקזוטיות.

גזירה שכולם ידברו עליה

אבל על מס החברות לא מדברים - כולם מדברים על המע"מ. העלאת המע"מ נהפכה לסוג של עז לא רק במובן הכספי, אלא במובן הרגשי־ציבורי. הבה, אמרו חכמי האוצר, נתחכמה להמונים. נטיל עליהם "גזירה" שכולם ידברו עליה, ויעזבו את הכלכלה לנפשה. כך, בהינף מע"מ אחד, איש לא יאמר מילה על האבטלה, ששיעורה כבר מתקרב ל־8% ועוד יטפס. נסיגת התוצר תישכח לגמרי. במקום לדון בכלכלה הציבור כולו ישקע בכאילו דיון תקציבי.

ואכן, הדיון הכלכלי היחיד שמתקיים בישראל הוא אותו ריטואל תקציב שנתי. כל זעמו ותסכולו של הציבור מתמקד תמיד בסעיף אחד או שניים, "השעיר לעזאזל" התורן. על כל השאר כלל לא מדברים, אף שכל השאר הוא החשוב. לא מדברים על תמיכות הממשלה למגזר היצרני - תעשייה, חקלאות, תיירות - שכמעט נגוזו. לא מדברים על כך שמגזר ההייטק - שזוכה ברוב התמיכה שעוד נותרה - הוא מגזר בוגדני מעצם אופיו אך גם מחמת הגדרתו בישראל. תמיכה הוא לוקח, אך מה הוא נותן בתחום הצמיחה והתעסוקה?

על מה לא מדברים

כלל לא מדברים על מדיניות שער החליפין של השקל, ועל תנועות הכספים אל המדינה וממנה החוצה, שקובעות את שער החליפין. שער החליפין הוא ברז ראשי במשק ואחראי לכל: יבוא, יצוא, צמיחה, תעסוקה, מחירים. ניהולו נעזב בידי בנק ישראל - ללא שום מעורבות של הממשלה, הכנסת והציבור הרחב - בניגוד לכל היגיון דמוקרטי.

כלל לא מדברים על מדיניות היבוא והיצוא. המשק הישראלי מונהג על ידי שיעור גבוה במיוחד של סחר חוץ בפעילותו, אך ממשלת ישראל זנחה בשנות התשעים כל התערבות בעידוד היצוא או בסינון היבוא למדינה. זאת בניגוד לארצות הברית ולאיחוד האירופי, שממשלותיהם תמיד הותירו בידן מידה של יוזמה ביצוא ויכולת תגובה ביבוא.

כלל לא מדברים על כלכלה בישראל, ודיון התקציב הוא ה"במקום" השנתי. על כן, על פי דיווחי העיתונות, נרשמה נוכחות דלה בכנסת בקריאה הראשונה של תקציב 2010–2009. על כן, לאחר שהתקציב הזה יאושר, הציבור יצפה בעיניים כלות באבטלה שהולכת ועולה.

הכותבת היא פעילה במכללה החברתית־כלכלית ומחברת הספר "ברוכים הבאים לשוק החופשי"