אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
במת כלכליסט: שאלת המכפיל צילום: מאיר אזולאי

במת כלכליסט: שאלת המכפיל

הטווח הגדול שבו נע המכפיל בתחום המדיניות הפיסקאלית מטריד ושופך אור לא מחמיא על מקצוע המאקרו-כלכלה

14.07.2009, 07:56 | אביה ספיבק

האם מדיניות פיסקאלית מתמרצת בכלל את הפעילות הכלכלית במשק? זו היתה כותרת הרצאתו בפורום קיסריה של הכלכלן האמריקאי הידוע, פרופ' לארי כריסטיאנו.

השאלה היא עד כמה הוצאה בתקציב הממשלה - למשל של מיליארד שקל (שלא ממומנת ממסים אלא מכסף שלווים מהציבור) - מגדילה את התוצר המקומי. ההשפעה הזו נמדדת על ידי "המכפיל הקיינסיאני" המפורסם: אם, למשל, תוספת הוצאה של מיליארד שקל מביאה לתוספת לתוצר של 3 מיליארד שקל - המכפיל הוא 3. לגודל זה השפעה קריטית על המדיניות הרצויה: אם המכפיל הוא בסביבות 0, אין טעם בכל מאות המיליארדים שהממשלות המערביות שופכות על משקיהן. כדאי לציין שקרן המטבע הבינלאומית משתמשת במכפיל 1 ובנק ישראל משתמש במכפיל של כשני שליש.

אין טווח סביר

מכאן ברור ששאלה זו משתבצת יפה בוויכוח הציבורי הלוהט על המדיניות הכלכלית בארצות הברית. החלוקה הברורה היא בין השמרנים הכלכליים בימין, שטוענים כצפוי שהמכפיל הוא נמוך, ובין הליברלים בשמאל - שפול קרוגמן הוא מייצג בולט שלהם - שטוענים ההפך. ויכוח זה התלהט עוד יותר בימים האחרונים, כאשר הסתבר שהתקציב הגירעוני של ברק אובמה לא הצליח לעת עתה לעצור את העלייה באבטלה.

ניתן היה לצפות שבקרב אנשי המקצוע יהיה טווח סביר של המכפיל הקיינסיאני. והנה, כריסטינה רומר מברקלי, ראש מועצת היועצים הכלכליים לנשיא, השתמשה במכפיל שהוא כ־1.6, והגיעה למסקנה שתוכנית הנשיא תביא ליצירת 3–4 מיליון משרות חדשות. לעומתה, ג'והן ב. טיילור מסטנפורד, שהיה בכיר בממשל האמריקאי הרפובליקני, אמד את המכפיל ב־0.3–0.4.

איך מגיעים להבדלים כאלו? מקור סביר אחד הוא הנחות שונות לגבי התפתחות הריבית בארה"ב - רומר מניחה שהריבית תישאר קרוב לאפס בארבע השנים הקרובות, וטיילור מניח שהיא תעלה. העלאת ריבית מעלה את המחיר ללווי הכסף, ולכן פוגעת בביקוש להשקעות.

המקור השני להבדלים, שהוא פחות סביר, הוא ההנחות ביסודה של האסכולה המחקרית. טיילור שייך לאסכולה הקרויה "קיינסיאנים חדשים" המניחה שהצרכנים הם רציונליים ומבינים את פעולת הממשלה ואת המשמעות שלה לגביהם לאורך זמן. הדיון הזה מזכיר פלפול תלמודי: אם אמנם הצרכן הוא מתוחכם מאוד, הוא יודע שכאשר הממשלה לווה כדי לממן את הוצאותיה, היא תיקח ממנו בעתיד מסים כדי להחזיר את החוב. לכן, כאשר הממשלה מוציאה עוד שקל, הצרכן יודע שהוא הפך לעני יותר באותו שקל, ולכן ההוצאה הממשלתית לא מגדילה את הצריכה אלא להפך. המודל של רומר, המשתייכת לאסכולת ה"קיינסיאנים הישנים", לא מניח הנחות כאלו.

לפזר את הערפל

הקורא יכול לבחור איזו אסכולה מתקבלת יותר על דעתו. אני עצמי לא מתלהב מהנחת הרציונליות של הצרכנים, בוודאי לא בזמני משבר חריפים. גם המחקרים האחרונים בתחום הכלכלה ההתנהגותית והמימון ההתנהגותי (הקשורים בשמם של כהנמן וטברסקי) מטילים ספק גדול בהנחת הרציונליות.

למרבה הצער, הוויכוח הזה שופך אור לא מחמיא על מקצוע המאקרו־כלכלה. שאלת גובה המכפיל אינה שאלה שולית במקצוע זה, ולכן הטווח הגדול שבו הוא נע מטריד מאוד. מטריד לא פחות הוא החשד שאין זה מקרה שהחוקר הרפובליקני הגיע למכפיל קטן (שמתאים לגישה הכללית שאינה אוהבת ממשלות גדולות) והחוקרת הדמוקרטית הגיעה למכפיל גדול יחסית (שמצדיק את התערבות הממשלה). חוקרי המאקרו־כלכלה צריכים להפשיל שרוולים ולהניח יסודות מוצקים למקצוע, שיסירו את הערפל הקיים היום. אחרת יצדקו אלו האומרים שכלכלה אינה מדע חברה אלא אידיאולוגיה בכסות מדעית.

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון, עמית בכיר במכון ון ליר בירושלים ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



5 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

5.
כתבה מעניינת,
דבר ראשון כמו ש - 2 אמר - השאלה היא מה עושים עם הכספים. חשוב להשקיע את הכנס' הממשלה בתשתיות למשל, מה שבארץ לא כל כך מצטיינים לעשות, כמו רכבות למשל ולא להוסיף את הכסף שנכנס להוצ' ממשלה כמו תשלומי דמי אבטלה מואצים למשל. לגבי אסכולת הקיינסיאנים החדשים - הממשלה בונה על ריבוי טבעי שיסע בעול המסים כתוצאה מגיוס הכספים ע"י האג"ח הממשלתי ככה שההוצ' על הצרכן מתחלקות והצרכן יידרש להחזיר פחות משקל על כל שקל שהוא מקבל לא?
אור  |  15.07.09
2.
לא רק כמה
חשוב מאד מה עושים עם הכסף ולא רק כמה לוקחים. אם ינצלו את תקופת המיתון להשקעה באמצעי היצור והגדלת הפריון אזי זה כדאי, אולם אם המשאבים ישמשו בעיקר לצריכה ולא יתגלגלו להגדלת התל"ג אזי עושים כוסות רוח למת. כל העיניין הוא לאלץ השקעות בתקופה שהמשק במגננה כלכלית ולהיחלץ מהקיפאון. הדבר דומה לרכב תקוע בבוץ אם רק לוחצים על הגז ולא משלבים בהילוך נמוך לא נצא מהבוץ.
מיכאל  |  14.07.09
1.
פורנוגרפיה = ג"ג - כלכלה = פסיכולוגיה של הציבור (לבטח בעתות משבר)
כלכלה משתמשת בכלים מתמטיים/סטטיסטים כדי לאמוד/ לצפות מגמות ושינויים. אך במקרו-כלכלה לא מספיק ההיבט הכמותי מתמטי אלא מתערב משתנה חשוב הוא ההיבט הפסיכולוגי אותו קשה לכמת סטיסטית. הכלי הקרוב היותר שפותח הוא מדד אימון הצרכנים. ואולם תקפותו פגה מס דקות לאחר שנעשה....
אופטיסימי  |  14.07.09