כלכליסט בדרכים: כבישי חובה בעולם

טיולים בחו"ל ברכב שכור נושאים בחובם, איך לומר, פוטנציאל נפיץ מאוד. דרכים לא מוכרות, טעויות ניווט שתיקונן גוזל זמן ולפעמים גורר עימותים. "כלכליסט" מצא את כבישי הנהיגה המשובחים ביותר באירופה ובארצות הברית, חלקם בזכות הנוף ואחרים הודות לחוויית הנהיגה, וגם ממליץ על הרכב האולטימטיבי לנהיגה בהם.

המסוכן

איטליה: קולה דלה לומבארדה. מכונית מומלצת: אלפא רומיאו 159.

הנהיגה בקול דלה לומבארדה (Colle della Lombarda) אינה קלה. מדובר בכביש שמתחיל סמוך לעיירה וינאדיו (Vinadio) ומסתיים באלפים סמוך לאתר הנופש איזולה 2000 (Isola 2000). בנקודה הגבוהה ביותר עובר הכביש בגובה של 2,351 מטרים, שמבטיח שלג בחורף וצמחייה בקיץ. בחלקו התחתון הדרך מזכירה נסיעה בהרי הכרמל, עם צמחייה ים־תיכונית ומזג אוויר נעים. אחר כך פני ההר משתנים וסלעי בזלת שולטים בנוף. הכביש מצוין במפות ככביש מסוכן, ומדובר בכביש ללא שוליים מוגדרים, שהנהגים האיטלקים עושים בו כבתוך שלהם. מומלץ להיזהר.

המקפיא

איטליה/אוסטריה: מעבר סטלביו. מכונית מומלצת: פיאט 500 אבארט.

מעבר סטלביו (Stelvio Pass), שמקשר בין איטליה לבין אוסטריה, נסלל לראשונה ב־1820 כדי לקשר את האימפריה האוסטרית לחבל לומבארדיה השוכן כיום באיטליה. תחילתו של המעבר בקרבת העיירה בורמיו (Bormio) ואגם גארדה וסופו בעמק הוויינשגאו (Vinschgau). הדרך נחשבת הגבוהה ביותר באלפים המזרחיים והשלישית בגובהה באלפים כולם.

בדומה לכל מעברי האלפים, הסטלביו מתחיל את דרכו בעמקים נרחבים ושופעי צמחייה, וככל שהמעבר מטפס הנוף מתחלף בסלעים חשופים ושיחים נמוכים - תוצאה של מזג האוויר המקפיא. לסטלביו מומלץ להגיע רק בין יוני לספטמבר, בגלל השלגים, וגם אז ייתכן שתידרשו להתקין שרשראות שלג למקרה של סערה פתאומית.

איטליה, אוסטריה: מעבר סטלביו | צילום: cc by janebelindasmith

הכי אמריקאי

קליפורניה: דרך מספר 1. מכונית מומלצת: פורד מוסטנג GT קונברטיבל.

לכביש הזה לא מגיעים כדי לנהוג מהר. למעשה, עדיף לשכור לכבודו מכונית אמריקאית פתוחה - כזאת שלא יודעת בכלל מהי התנהגות כביש, אבל יש בה פאסון והרבה מקום לעטיפות של המבורגרים וכוסות קולה ענקיות. וגם מומלץ לקחת את הזמן. השוטרים האמריקאים לא מתייחסים בסלחנות לנהגים ממהרים, ובכלל, מדובר יותר בחוויה ובספיגת אווירה ופחות בנהיגה טהורה.

הכביש, שנוסע לאורך קו החוף של קליפורניה, מתחיל בצפון ליד העיירה הקטנה לגט (Leggett) ומסתיים לאחר אלפי קילומטרים בעיירה דנה פוינט (Dana Point), אך כדי לחוות את האווירה לא חייבים לנסוע לכל אורכו. אפשר, לדוגמה, לחבור אליו בלוס אנג'לס או בסנטה מוניקה ולעלות צפונה עד סן פרנסיסקו. זו לא נהיגה ליום אחד, אך לינה אינה מהווה בעיה, שכן שלאורך הכביש יש מוטלים זולים וסבירים באיכותם.

קליפורניה: כביש מס' 1 | צילום: cc by Edgar Zuniga Jr

המבודד

איסלנד: כביש מספר 1. מכונית מומלצת: סובארו פורסטר.

כביש מספר 1 האיסלנדי הוא ככל הנראה הכביש הראשי הנטוש ביותר שבו תזכו לנסוע בחייכם. הוא מקיף את האי ואורכו 1,339 קילומטרים. הכביש מתחיל ברייקיאוויק (Reykjavík) הבירה וממשיך לאורך החוף עד לעיירה בורגארנס (Borgarnes). שם הכביש פונה אל תוך האי וחוזר מסביב לאי לרייקיאוויק. הנסיעה בכביש מומלצת בעיקר לתיירים, מכיוון שניתן לחוות בו את כל נופיה של איסלנד, החל בקרחון הגדול שבמרכזה וכלה בחופי הים הפראיים.

בכביש זה מומלץ לנסוע ברכב 4x4 בעל מצב הנעה כפולה לכביש ולא רק לשטח, כגון סובארו פורסטר וסוזוקי גראנד ויטארה, שאפשר להשכירם בסמוך לנמל התעופה. הסיבה לכך היא שחלקים מהכביש אינם סלולים ומכוסים חצץ דק. לא מומלץ לנסות ולהשלים את הכביש ביום אחד, וחשוב לתדלק כשיש הזדמנות, כי תחנות דלק אינן מחזה נפוץ בחלקים הנידחים של איסלנד. מומלץ להצטייד בבגדים חמים, שפע של מזון ושפע שתייה. הטמפרטורות בחלקו הפנימי של האי יורדות בקלות אל מתחת לאפס.

איסלנד: כביש מס' 1 | צילום: תומר הדר

הכפרי

בריטניה: כביש פנרית'־קורברידג'. מכונית מומלצת: קייטרהאם סופר 7.

איך מוצאים כביש נהיגה טוב בבריטניה? התשובה פשוטה: פותחים מפה, עדיף של אזור קאמבריה שבמרכזה, ומצביעים על נקודה כלשהי. סביר להניח שבאזור תמצאו כבישים נפלאים לנהיגה. הכביש המדובר משתרע על כ־55 קילומטרים בין העיירה פנרית' (Penrith) לבין הכפר המנומנם קורברידג'.

הנתיב, שעובר בעיקר ליד כביש מספר A686, חוצה את עמק הנהר עדן ומטפס בחלק מהדרך להרים שמהם נשקפים נופים קדומים וכרי דשא אינסופיים. לאורך הדרך אפשר גם לעצור בעיירות קטנות, כמו אלסטון, שמתהדרת בתואר "העיירה בעלת השוק הגבוה ביותר בבריטניה". אף שהכביש עצמו אינו ארוך במיוחד ואפשר לעבור אותו בתוך 20 דקות במהירות גבוהה, מומלץ דווקא לקחת את הזמן, לעצור ולהביט על הנוף ולבקר בחנויות הכפריות.

הטכני

צרפת: קול דה טוריני. מכונית מומלצת: רנו קליאו ספורט.

הקול דה טוריני (Col de Torini), שמשמש גם כקטע דרך בראלי של מונטה קרלו, הוא מעבר הרים צר שאורכו 15.3 קילומטרים, מסוספל (Sospel) לעיירה לה בולייה וזובי (La Bollène Vésubie). בחורף המעבר בכביש הזה מסוכן למדי, מאחר שבחלקו העליון של המסלול, בגובה של יותר מ־1,000 מטר, עלול הכביש לקפוא.

בקיץ, לעומת זאת, הקול דה טוריני נהפך למגרש משחקים לאופנוענים ולנהגי מכוניות. עם זאת חשוב להדגיש שנהיגה כאן במהירות גבוהה מצריכה מיומנות גבוהה, מכיוון שבכביש יש אין ספור פניות עיוורות, בחלקו אין שוליים מספיקים, והירידות התלולות עלולות להסתיים באובדן שליטה.

ואלה שבארץ

מי שרוצה להשחיז את הצמיגים אבל לא טס לחו"ל, יכול לעשות זאת גם בכבישים מומלצים בישראל.

כביש 89, ממעלות לראש פינה: הסוד של האופנוענים ותושבי צפת. מדובר בכביש רחב במיוחד וסלול היטב שמשתרע בין נהריה לראש פינה. החלק המומלץ מתחיל באזור מעלות או כפר ורדים וממשיך צפונה. ממעלות מומלץ להמשיך לכיוון בירנית ומשם לעקוב אחרי השילוט שמוביל אל ראש פינה. אף שזה כביש גדול, התנועה בו מועטה במיוחד, והנוף, במיוחד באזור המצוקים שמעל ראש פינה, מרהיב.

כביש 386, נס הרים: הכביש שמתחיל באזור בית שמש נחשב כביש מסוכן במיוחד. מדובר בכביש צר שאיכות הסלילה בו אינה מהמובילות בישראל, אך למי שיודע לנהוג ויגיע אל הכביש כשהוא חמוש במכונית ספורט קטנה וחזקה מובטח שפע של הנאה. הכביש עובר בתוך יערות ירושלים ומסתיים בבתי הקפה של שכונת עין כרם.

כביש 98, רמת הגולן: כביש מספר 98, שמתחיל בחמת גדר ומסתיים בהר החרמון, הוא אחד הארוכים וגם אחד הנטושים ביותר בישראל. הכביש מציע שפע של פיתולים ונופי בזלת באזור העלייה מחמת גדר לגולן, ולאחר מכן שדות חיטה אינסופיים ונופים מרהיבים של הכנרת.