זה ייגמר באפס?

באפריל השנה השיק בית ההשקעות כלל פיננסים ארבע קרנות מחקות שמנוהלות ללא גביית דמי ניהול. לכאורה, מדובר באסטרטגיה שיווקית ברורה: נוריד את דמי הניהול לאפס, הלקוחות יגיעו בהמוניהם, ואז, בשקט בשקט, יעלו דמי הניהול. אלא שבסרט הזה כבר היינו.

רק לפני כשנה וחצי החלה ההסתבכות של ענף קרנות הנאמנות בלהיט של 2008 - הקרנות הכספיות. בית ההשקעות פריזמה, השחקן הראשון שהוריד את דמי הניהול, כבר לא קיים, אך "תורתו" הושרשה היטב בענף. כמו פטריות אחרי הגשם צצו להן עוד קרנות כספיות שלא גובות דמי ניהול, ויוצרות הפסדי עתק לחברות המנהלות.

מהזווית של הלקוח, דמי ניהול אפס הם בבחינת חלום שמתגשם. מה טוב מלקבל שירות פיננסי בלי לשלם עליו? מבחינת בתי ההשקעות זה כבר סיפור אחר לגמרי, שכן אפס דמי ניהול משמעו צבירת הפסדים על כל שקל שמגויס בקרנות אלו. את הנזקים כבר רואים אחר כך בתוצאות הכספיות.

מוסר ההשכל של סאגת הקרנות הכספיות עבור ענף קרנות הנאמנות צריך להיות שכשדמי הניהול יורדים, קשה מאוד להעלותם בחזרה. שחקנים חזקים יותר ופחות ניסו להעלות את דמי הניהול בקרנות הכספיות, ובכל פעם נותר מישהו שעדיין הציע את האלטרנטיבה הזולה, כאשר מי שהעלה את דמי הניהול סבל מפדיונות. שחקנים מסוימים, שכבר לא יכלו לסבול את הפגיעה הקשה, שכן לפי הערכות, על כל מיליארד שקל שמנוהלים בקרנות הכספיות ללא דמי ניהול מפסיד הגוף המנהל כ־1.5 מיליון שקל בשנה, נאלצו להעלות את דמי הניהול, על חשבון הפגיעה בהיקף הנכסים שהם מנהלים.

היקף הנכסים בקרנות המחקות עדיין לא צמח באופן ניכר, אולם כבר כעת יש שחקנים שמציעים אותן באפס דמי ניהול, כמו מגדל שוקי הון וכלל פיננסים. בינתיים דש, השחקן החדש בזירה, ישיק את הקרנות כשהוא גובה בהן דמי ניהול (נמוכים יחסית), אבל ככל שתעצים המלחמה בענף, האגו ישתלב בה, ובקרב הזה - הכל יכול לקרות.