שוק ההעברות: סיכום ביניים

ג'רמיין פנאנט היה אמור להיות "הדבר הגדול הבא", כשחתם בארסנל מנוטס קאונטי, עבור סכום שיא בזמנו לילד בן 15 - 2 מיליון ליש"ט. אבל הילד משכונת המצוקה בנוטינגהאם מעולם לא מיצה את הפוטנציאל שלו בארסנל, בירמינגהאם, ליברפול או פורטסמות'. כולם ניסו את מזלם איתו אבל פנאנט תמיד לחץ על כפתור ההשמדה העצמי שלו.

הוא ריסק את המרצדס של אשלי קול, חברו הטוב, הוא לא שמר על אורח חיים ספורטיבי, הוא בילה בכלא לאחר שנמצא אשם בנהיגה בגילופין והסתכסך כמעט עם כל מאמן שהיה לו.

למרות הכל, קבוצות פרמיירליג רבות חשקו בשירותיו בקיץ הזה אבל הוא בחר לחתום דווקא בקבוצה ספרדית קטנה. הקשר האנגלי חתם בסארגוסה, עולה חדשה לליגה הבכירה בספרד, ובכך הוא עשוי להפוך לסמל של שוק העברות השחקנים בקיץ 2009.

הקשר בן ה-26 הוא השחקן הראשון שעושה את המעבר מאנגליה מסיבות כלכליות בלבד. פנאנט, שיקבל במשך שלוש שנותיו 6.24 מיליון ליש"ט נטו, לא היה יכול לקבל סכומים דומים באנגליה בגלל חוק המס החדש (50%) של ממשלת גורדון בראון. בספרד, לעומת זאת, נהנה פנאנט מאחוז מס של 23% בלבד - תוצאה של "חוק בקהאם",  לפיו שחקני כדורגל נחשבים למנהלים זרים בכירים.

ארסן ונגר, שהביא את פנאנט לארסנל, הזהיר שחוק המס החדש והליש"ט החלש יפגעו בפרמיירליג וזה נראה שזה הולך לקרות כבר בקיץ הזה.

"הפרמיירליג התרגלה לרכישת הכישרון מכל אירופה", אומר אנדי מיטן, עיתונאי אנגלי שחי בברצלונה, "אבל נראה שקורות השער זזו. הפרמיירליג היא קורבן נוסף של גורדון בראון ופנאנט הוא הסנונית הראשונה".

אנחנו רואים גם מעברים רבים של שחקנים לא אנגלים מהפרמיירליג לקבוצות ליגה לא גדולות. מאנוצ'ו, חלוץ אנגולי, עבר ממנצ'סטר יונייטד לוויאדוליד, סרחיו טחראה עבר מצ'לסי למאיורקה, דידייה זוקורה עבר מטוטנהאם לסביליה ובן סהר שלנו עזב את צ'לסי כדי לחתום באספניול.

היתרון של ספרד

העלייה במס צפויה להיכנס באפריל 2010 ואז קבוצות הפרמיירליג יתחילו לסבול באמת מתשלומי המס. שחקן עם משכורת של 3 מיליון יורו נטו בשנה יעלה לקבוצה שלו בפרמיירליג 6.8 מיליון יורו, בעוד שלקבוצה ספרדית הוא יעלה 4 מיליון יורו בלבד ובגרמניה ישלמו עליו רק 5.7 מיליון יורו. במובן מסויים לקבוצות האנגליות, שנהנות מההכנסות הגבוהות באירופה, עדיין יש יתרון על איטליה וצרפת, שם ישלמו הקבוצות כ-6.7 מיליון יורו עבור השחקן המדובר.

כשמסתכלים על הנתונים האלה גם מתחילים להבין איך זה שפלורנטינו פרס, נשיא ריאל מדריד, הצליח בקלות יחסית להביא את כריסטיאנו רונלדו ממנצ'סטר יונייטד ולחטוף את קרים בנזמה מתחת לאף של אלכס פרגוסון.

פרגוסון - שהשנה קיבל מדיניות חדשה שהוכתבה על ידי משפחת גלייזר, לפיה לא רוכשים שחקן מעל גיל 26 בסכומים גבוהים – מאוד רצה את קרים בנזמה, מעיין שילוב של וויין רוני ואריק קאנטונה בן 22. הוא גם היה מוכן לשלם לליון יותר ממה שהציעה ריאל מדריד אבל נראה שהספרדים היו יכולים להכניס סכום גדול יותר לכיסיו של בנזמה והשחקן ישחק בעונה הבאה בסנטיאגו ברנבאו.

צ'אבי אלונסו, קשר ליברפול, גם כן עשוי לעבור לריאל מדריד מהסיבה שהברוטו שלו יהיה שווה הרבה יותר בספרד. חאבייר מאסצ'רנו, חברו של צ'אבי לקישור של ליברפול, מעוניין גם הוא לעבור לספרד, שם יזכה למשכורת גבוהה יותר.

כולם נפגעו מהמיתון

 

המס החדש משפיע על כל חלקה בשוק ההעברות. משא ומתן עם קבוצה אנגלית לוקח זמן רב יותר ורבות מהן, גם הבכירות ביותר, מתקשות להביא שחקנים מחוץ לאנגליה. קלאס יאן הונטלאר, שחקן נפלא שאין לו מקום בריאל מדריד בעיקר בגלל סיבות פוליטיות, רוצה לעבור לפרמיירליג, אבל עלותו (20 מיליון יורו) ומשכורתו (175 אלף יורו בשבוע, נטו) מקשים על העסקה. הוא אמנם אחד השחקנים האהובים על ארסן ונגר, שהיה מעוניין בו עוד כששיחק באייאקס, אבל פשוט אין לארסנל את היכולות לשלם לו את מה שהוא רוצה.

ויש בשוק העברות הזה עוד גורם משמעותי. המשבר הכלכלי, שעדיין איתנו.

כל הקבוצות הבכירות והבעלים שלהן – מיובנטוס (שבבעלות משפחת אניילי), דרך מילאן (סילביו ברלוסקוני) וצ'לסי (רומן אברמוביץ') ועד לארסנל (שמתקשה למכור את הדירות בפרויקט הנדל"ן שלה) נפגעו מהמשבר באופן ישיר ועקיף. למשל, CIT שהיתה קרובה לקריסה, ניהלה את הכספים של משפחת גלייזר, שגם ככה המועדון שלהם בחובות אדירים של כ-700 מיליון ליש"ט. למרות ההתעקשות של משפחת גלייזר שהחובות לא משפיעים על המדיניות שלהם בשוק העברות השחקנים – אין ספק שהם משפיעים בצורה כלשהי. 

מי שלא איכפת לה לשלם 50% כל עוד היא מקדמת את שמה של אבו דאבי בעולם היא מנצ'סטר סיטי שלפי המתחרים מכניסה את כל השוק לאינפלציה. הקבוצה מתכננת לרכוש שחקנים ולממן משכורותיהם בכ-300 מיליון ליש"ט, מה שיעלה את סכום ההשקעה של השייח'ים בקבוצה ל-1 מיליארד דולר (500 מיליון ליש"ט). עם זאת, מעמדה של הקבוצה עדיין לא מאפשר לה לרכוש שחקנים ברמה הכי גבוהה.

מגמות נוספות

 

אילו עוד מגמות אנחנו רואים? ובכן, אנחנו כן רואים שאפשרויות ה"טרייד" (החלפת שחקנים) הרבה יותר מדוברות. ברצלונה, למשל, עשויה לרכוש את זלאטן איברהימוביץ' מאינטר עבור סכום של 45 מיליון יורו ושני שחקנים – סמואל אטו (בשווי 25 מיליון יורו) ואלכס חלב (השאלה עם אופציית רכישה ב-15 מיליון יורו בקיץ 2010). ברצלונה היתה יכולה לשים 75 מיליון יורו על זלאטן ולהביאו אבל העברת שחקנים שהמאמן פפ גווארדיולה לא מעוניין בהם פותרת כמה בעיות: היא חוסכת במזומן (מה שיעזור לה לכסות חובות) והיא נפתרת משחקנים שהיא לא צריכה.

טריידים גדולים עשויים להיות הלהיט הגדול בקיץ הזה כשנסכם את חלון ההעברות ב-1 בספטמבר. ריאל מדריד - שאת המזומנים שלה הוציאה על קאקה, ראול אלביול, קרים בנזמה וכריסטיאנו רונלדו - עדיין לא נפתרה משחקנים שפלורנטינו פרס לא מעוניין לראות במדים הלבנים: ארייאן רובן, מאמדו דיארה, קלאס יאן הונטלאר, רפאל ואן דר וארט, ווסלי סניידר, רויסטון דרנטה ועוד. אלו שחקנים טובים עם ניסיון רב והוא יכול להשתמש בהם כדי להוזיל את עלויות השחקנים שהוא ועוזריו - חורחה ואלדנו וזינאדין זידאן - רוצים: צ'אבי אלונסו ופרנק ריברי.

ארסנל, שגם כן מעוניינת בדילול השורות משחקנים בעייתיים, עשויה גם כן להשתמש בטרייד כדי לזרז הליכים.

אדריאנו גאליאני, נשיא מילאן, חזה את תרבות הטרייד מוקדם יותר השנה.

טרייד אמנם יותר מסובך מהעברת שחקן במזומן - כי צריך להתחשב ביותר סוכנים ויותר אינטרסים - אבל הוא גם משתלם יותר מבחינה כספית ובעידן שבו צריך לשמור על מזומנים, ייתכן ונראה הרבה שחקנים עוברים עבור שחקנים. ככל שסגירת החלון תתקרב, כך סביר שאופציות הטרייד יעלו יותר.

סיכום (ביניים)

הבזבזנית הגדולה

ריאל מדריד הוציאה עד כה 212 מיליון יורו על ראול אלביול (15 מיליון), קאקה (68 מיליון), כריסטיאנו רונלדו (94 מיליון) וקרים בנזמה (35 שצפוי לצמוח ל-42 מיליון יורו). מנצ'סטר סיטי שילמה בינתיים רק 100 מיליון יורו עבור השחקנים שהיא הביאה.

המנצחת הגדולה בשוק העברות

יובנטוס אולי עשתה את ההחתמות החכמות ביותר בקיץ הזה. הקבוצה הביאה את פליפה מלו, קשר ברזילאי נפלא ב-20.5 מיליון יורו ואת דייגו, עמיתו לנבחרת של מלו, שיוסיף המון כישרון לברק לסגל של הגברת הזקנה (24.5 מיליון יורו). גם פאביו קנאברו בחינם עשוי להתגלות כמציאה.

המפסידה הגדולה בשוק העברות

מילאן. הקבוצה של סילביו ברלוסקוני זקנה ומיושנת (מה שמפתיע כי ראש הממשלה אוהב את הגילים הצעירים יותר) אבל היא לא הצליחה בינתיים לנצל את הסכום היפה ממכירת קאקה לרכישות מאסיביות. היא הביאה עד כה את הבלם האמריקאי אוגוצ'י אוניאו בחינם, איגנציו אבאטה מטוריניו (2.2 מיליון יורו) ומבחר שחקנים לא מוכרים. הקבוצה מנסה ולא מצליחה להחתים חלוץ ברמה גבוהה.

העקשנית הגדולה

ולנסיה אולי בחובות אדירים  אבל ההנהלה שלה לא נכנעת ומחזיקה עדיין בדויד ויאה, דויד סילבה וכוכבים אחרים. זאת למרות שהקבוצות הגדולות באירופה הגישו עליהם סכומים נאים של יותר מ-40 מיליון יורו.

עוד לא אמרו את המילה האחרונה

לאלכס פרגוסון, כך מתעקשים במשפחת גלייזר, יש כסף לבזבז בקיץ. אולי הוא יעשה זאת; לא בטוח כמה כסף יש לארסן ונגר אבל הוא מתכנן למכור שחקנים וגם להביא לפחות עוד שחקן אחד משמעותי לסגל; מנצ'סטר סיטי מתכננת להביא עוד בלם מנוסה ויקר; מילאן עוד מחפשת חלוץ; ברצלונה לא תסתפק רק בזלאטן איברהימוביץ' כחיזוק; באיירן מינכן עשויה למצוא הרבה הולנדי שיתאימו ללואי ואן חאל בריאל מדריד.