סימני גז לאורך דרך המשי

דרך המשי היא אולי אחד מנתיבי המסחר החשובים ביותר בהיסטוריה, אבל היום, ההחייאה של הדרך בת ה-2,000 המחברת בין אסיה, המזרח התיכון ואירופה מהווה קרקע פורייה לעסקאות מעניינות.

כמו דרך המשי, אשר עומדת בפני לידה מחדש, גם פרויקט צינור הגז נבוקו קם לתחייה בתחילת השנה, כאשר נחתם מזכר של הבנות בשבוע האחרון באנקרה. מדובר בדוגמה קלאסית של איך המזרח התיכון ממלא תפקיד בעיצוב מדיניות העסקים והאנרגיה בין המזרח והמערב.

ראשית, טורקיה תמלא תפקיד מפתח כמדינת הובלה לצינור הגז, אחרי ההצלחה של חברת BTC, שהניחה צינור נפט לפני שלוש שנים עם קונספט דומה. שנית, האספקה במזרח התיכון תהיה חיונית להצלחה של הפרויקט הזה. בכירים כורדים בעיראק הביעו עניין בלספק את האנרגיה שלהם מוקדם יותר ועניין זה קיבל תמיכה לאומית על ידי נורי אל מליקי השבוע כשהוא נכח בטקס הרשמי עם מנהיגים מחמש מדינות ההובלה.

אבל המאמץ המודרני להחיות את דרך המשי מצריך קפיצת אמונה גדולה על מנת לקדם את פרויקט צינור הגז, המוערך בשווי של 11 מיליארד דולר. "קיבלנו איתותים ברורים מאזרבייג'אן, עיראק וטורקמניסטאן שהגז יהיה זמין ליבואניות גז אירופיות", אמר ריינארד מיטצ'ק, מנכ"ל חברת צינורות הגז הבינלאומית נבוקו.

אם קוראים בין השורות, וזה מה שאני עושה כאן, ייתכן והוא לא רק מתייחס לנבוקו אלא גם לצינורות מתחברים המגובים על ידי רוסיה. במשחק הגדול של גיאופוליטיקה, אף אחד לא רוצה לסגור את הדלת בפרצוף של אחד מהשחקנים המרכזיים, אפילו אם יחסים בין השניים פחות מאידיאליים כרגע.

כשנשאל אם נשיא אזריבייג'אן אילהם אלייב מהסס לגבי אספקת גז לרוסיה ומדינות אחרות, מיטצ'ק אומר שהם יגוונו בייצוא על מנת לשמור על "מערכת יחסים תעשייתית וכלכלית עם רוסיה".

חייבים לעבור דרך איראן

בדרך המשי החדשה הזו, הרוחות הפוליטיות נוטות לשנות כיוון במהירות, כך שמנהיגים ממרכז אסיה, הנמחצים בין רוסיה, סין ואירופה, מלהטטים בין סדרי עדיפויות ומנסים להשאיר את כל הכדורים באוויר. לקזחסטאן, מדינה עשירה במשאבים טבעיים, עם שפע של נפט, גז, פחם ואורניום, יש צינורות נפט המתחברים לשלושת השחקנים הללו.

נבוקו יושק ב-2014 עם עד 10 מיליון מ"ר של גז טבעי. מקורות בכירים אומרים שכמות גדולה פי שלוש צפויה עד 2020. אז העניינים יתחילו באמת להיות מעניינים. על מנת למלא את ה"צינור" הזה, האספקה חייבת להגיע מאיראן - אשר יושבת על שדה הגז השני בגודלו במפרץ הפרסי.

בראיון שערכנו לאחרונה בתוכניתנו, הממונה האירופי על אנרגיה, אנדריס פייבלגס אמר שכל עוד שתוכנית ההעשרה הגרעינית של איראן מרחפת מעל הסנקציות הכלכלית על המשטר שם, מוקדם מדי לדון בפוטנציאל הזה. זהו משחק של מקל וגזר, ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן אמר שהוא רוצה לראות את הגז האיראני כחלק מפרויקט נבוקו. לא נקבע שום תאריך למאמץ זה.

הרבה דברים יכולים לקרות עד 2020 כדי שהגז האיראני יקבל את האור הירוק. לפני שזה יקרה, חברות נפט בינלאומיות יצטרכו להתחבר מחדש למדינה הזאת על מנת להכין את מגזר האנרגיה לייצוא.

במסגרת ההכנות לחתימת הסכם נבוקו השבוע, בדקתי איך נראית מערכת הצינורות היום. היא דומה לקערת ספגטי מלאה בקווים מצטלבים על הקרקע, אבל עם העדפה רוסית. זה יתחיל להשתנות עם הפרויקט האחרון, אבל צינורות בתמיכת רוסיה נבנים במקביל. הצינור הראשון, העובר את הים הבלטי לכיוון גרמניה, הצינור הצפוני, יעלה בסביבות 10 מיליארד דולר. השני, הצינור הדרומי, יחצה את הים השחור לכיוון איטליה ויעלה כפליים.

אתם בטח שואלים - האם באמת יש צורך בכמויות כל כך גדולות? תחשבו שנית. על פי מיטצ'ק, עד 200 מיליארד מ"ר של גז מנבוקו ידרשו מהמזרח כאשר הייצור באירופה ימשיך לצנוח. כך שאם הכל יתקדם לפי התוכנית והביקושים יתאוששו ביחד עם הכלכלה העולמית, כל שלושת עורקי האנרגיה החדשים יתקבלו בברכה בסדר העולם החדש, אבל אנליסט האנרגיה הוותיק של Platts, ג'ון רוברטס, קבע כי "רוסיה צריכה לבחון את חוקי המשחק הרבה יותר מקרוב". זה נכון ששלוש שנים של שיבושים חורפיים באספקת הגז על ידי מוסקבה הכריחו את כל המעורבים בנבוקו להמשיך הלאה.

כתוצאה, הסימנים מדרך המשי החדשה הולכים ונעשים ברורים יותר. בואו נקווה שגיאופוליטיקה לא תשבש את מה שעשוי להיות צעד אמיץ למען העסקים.

הכותב הוא מגיש התכנית Market Place Middle East , המשודרת מדי יום שישי ב-CNN.