דו"ח טכנולוגי: טוויטר משליך כפפה

הדופק של האינטרנט? בבנייה

אתר המיקרו-בלוגינג טוויטר השיק אמש (ג') עיצוב חדש לדף הבית שלו, ויש בו שינוי מרכזי חשוב: אף שדף הבית של המשתמש עצמו לא השתנה, דף הכניסה – שמיועד למשתמשים חדשים ולרישום לאתר – מציג כעת במרכזו בר חיפוש גדול, שמזמין את המשתמש "לראות מה אנשים אומרים על..."

זה שינוי דרמטי למדי, לא רק מבחינת העיצוב אלא גם מבחינת התודעה: בעבר, הזמין טוויטר את המשתמש לומר "מה אתה עושה כרגע". בהודעה הרשמית בבלוג, מודים המייסדים שהתפיסה המקורית השתנתה: "יחד עם אלו המשתמשים בו מדי יום, השירות לימד אותנו מה הוא רוצה להיות... אנחנו עדיין מגלים את הפוטנציאל שלו... טוויטר הפך מרשת חברתית פשוטה לסוג חדש של תקשורת ומקור חשוב של מידע עדכני".

וכשזוכרים את הפרוטוקולים הגנובים של דיוניה הפנימיים של הנהלת טוויטר שפרסם בלוג הטכנולוגיה טקראנץ' בשבוע שעבר, שבו התוו מייסדי טוויטר את תוכניתם "להפוך לדופק של האינטרנט", זה מתחיל להסתדר. זה בוקר רע למדי לגוגל: מצד אחד טוויטר ממתג את עצמו מחדש כמנוע חיפוש, מצד שני עסקת מיקרוסופט-יאהו קורמת עור וגידים, וברור כי גוגל היא המטרה הראשית שלה.

בחדשות טוויטר אחרות, שירות המיקרו-בלוגינג הצעיר זכה למעריץ ממשלתי נוסף: אחרי מחלקת המדינה האמריקאית, שהבהירה שהוא חשוב עד כדי כך שביקשה לדחות את הפסקת הפעילות בו לצורך שדרוג השרתים, ממשלת הוד מלכותה הבריטית ממליצה לשירות הציבורי שלה לעשות שימוש נרחב בטוויטר כדי לעמוד בקשר ישיר עם הבוחרים. כמיליון בריטים כבר עוקבים אחר הציוצים של ראש ממשלתם, גורדון בראון.

שובה של הצנזורה באוסטרליה

 

במדינה אחרת של חבר העמים הבריטי, אוסטרליה, האווירה קודרת יותר. הממשלה השלימה, חלקית, ניסוי בצנזורה של הרשת, בהתבסס על "רשימה שחורה" – ולמרבה ההפתעה, בניגוד לטענותיהם של מתנגדי הסינון, הרושם הוא שהסינון איננו מאט את הגלישה, לא באופן ניכר על כל פנים.

הטענה שהסינון יפגע במהירות הגלישה באופן בלתי נסבל היה קו ההגנה הראשון והעיקרי של מתנגדי התוכנית. כעת הוא נראה כמו קו מאז'ינו אחרי ביקור של הוורמאכט. התוצאות אינן חד משמעיות – חלק מספקיות הרשת של אוסטרליה טרם השלימו את הניסויים שלהן, ושתי ספקיות הרשת הגדולות סירבו להשתתף בו – אבל הוא מפיח רוח חדשה במפרשי הממשלה. זה קורה אחרי ששר התקשורת התחרפן בשידור חי והאשים את המאפיה הרוסית (!) בטרפוד התוכנית, ואחרי שהממשלה הודיעה כי עקב הבעיות הצפויות בחסימה, היא שוקלת להפוך את התוכנית לאופציונלית. וזה רע.

עכשיו הקרב יעבור למישור המוסרי והחוקי, ושם – מה לעשות – הפראנויה והפחד עובדים שעות נוספות. הטיעון של "צריך לשמור על הילדים" תמיד יישמע חזק יותר מאשר "צריך להישמר מהממשלה", שכבר סיננה אתרים תמימים מדי. התחזית: חם ורע.

חוקים? זה לאנשים קטנים

ספקית הרשת השנואה ביותר בארה"ב נקראת קומקאסט (Comcast). אם קוראים את הבלוגים בנושא, אפשר לקבל את הרושם שמדובר בסניף המקומי של מ. פיסטופלס ובניו (שנת ייסוד: 0, התמחות ראשונית: הצבת נחשים בגנים). היא היתה החברה הראשונה שניסתה להכניס DPI – כלומר, חפירה לעומק חבילות ה-TCP/IP של המשתמש כדי לגלות מה הוא שולח, ולהתאים לו פרסומות – והיא ממשיכה להיות הדוגמנית של הקפיטליזם החזירי.

השטיק האחרון של קומקאסט הוא משהו שבדרך כלל שמור לנוכלי ספאם קטנים: היא קוראת לו Domain Helper Service, למרות שהשם המקובל הוא "גניבת DNS". זה עובד כך: כאשר המשתמש מקליד כתובת אתר ושוגה בהקלדה, הוא מועבר מיד לאתר של קומקאסט, שמפציץ אותו בפרסומות.

לטענת קומקאסט, מדובר בשירות: במקום שהמשתמש יבזבז זמן עד שהדפדפן שלו ירים ידיים בנסיון להיכנס לאתר לא קיים, הוא מועבר מיד לאחר אחר, מבין ששגה – וקומקאסט אפילו מודיעה לו שהוא שגה. אז הוא ראה איזה 12 פרסומות שם. אז מה? ממה אתם עושים עניין?

לזכותה של קומקאסט ייאמר שהיא מאפשרת למשתמשים שאכפת להם לצאת מה"שירות" המפוקפק שלה, ושבניגוד לכמה ספקי רשת קטנים ונכלוליים אחרים, היא מודיעה בריש גלי על התרגילים שלה. ובאשר לכסף שהיא גורפת מכך? שיהיה לתרופות.

ויקיפדיה נגד מבחן רורשאך

 

האתוס הרשמי של ויקיפדיה, האנציקלופדיה שבה כל מי שיש לו זמן פנוי יכול לחבל, הוא ש"מידע צריך להיות חופשי". התפיסה הזו כבר גרמה בסוף השנה שעברה לצנזור של האתר בבריטניה, אחרי שעורכי האתר נכנסו ראש-בראש עם הארגון המקומי לסיווג תוכן ברשת. העילה היתה תמונה של ילדה עירומה באיור על עטיפת אלבום של הסקורפיונז, מ-1976. כנראה שהיו אז ליברלים יותר, או היסטריים פחות. על כל פנים, ההתעקשות של ויקיפדיה הבריטית להכניס את האיור לערך על האלבום גרמה לצנזור זמני של כל ויקיפדיה הבריטית. 

עכשיו האתוס הזה מצליח שוב להכניס את ויקיפדיה לצרה לא הכרחית. איזה טמבל העלה לערך על כתמי רורשאך – הכלי הפסיכולוגי המשונה, שמנסה לדעת לאיזו קבוצת סוטים אתה משתייך על פי התגובה שלך לכתמי דיו מסוימים – את התמונות של כל עשרת הכתמים המקוריים, כמו גם את התשובות הטיפוסיות שהמחקר מצא שהן גוררות.

המשמעות היא שכל מי שרוצה לרמות פסיכולוג יכול לעשות חיפוש ויקיפדיה קצר, לשנן את התמונות ואת התשובות "הנכונות" שהוא צריך לתת, ויאללה – כלי מחקרי בן 90, שנכתבו עליו עשרות אלפי מאמרים מקצועיים, מחוסל. זה היה אפשרי גם קודם, כמובן, אבל זה הצריך הרבה יותר מאמץ.

התוצאה, כמובן, היא סערה: בצד אחד עומדים פסיכולוגים שרואים בעיניים כלות איך כלי מחקרי שלהם מתאדה, ובצד השני כמה ילדודס שמצווחים ש"מידע רוצה להיות חופשי", ושמנפנפים בעובדה שחוקי זכויות היוצרים כבר לא חלים על המבחן, כאילו יש בכך הוכחה למשהו מעבר לעובדה הזו עצמה. הוצאת Hogrefe & Huber, שרכשה את העותק הראשון של ספרו של הרמן רורשאך, אמרה שהיא שוקלת צעדים משפטיים. בוויקימדיה, הקרן שמממנת את ויקיפדיה, הודיעו שזה מצחיק אותם.

קצרצרים

תביעת דיבה הוגשה כנגד משתמשת טוויטר. חברת הדירות Horizon Group Management תובעת 50 אלף דולר מאחת הדיירות שלה, אמנדה בונן משיקאגו, לאחר שהאחרונה כתבה ציוץ מריר על כך שהדירה שלה טחובה. היתה תביעה קודמת שעירבה את טוויטר, אבל היא היתה גם כנגד מייספייס. זו התביעה הראשונה שבה כל נטל הראיות נשען על ציוץ בן פחות מ-140 תווים. מזל טוב!

לאפל יש תירוץ משונה שמסביר מדוע יש להפוך את פריצת האייפון לפשע: לדבריה, האקר שפורץ את מערכת ההפעלה יכול גם לפרוץ את מערכת התקשורת של האייפון עם מגדלי הסלולר השונים, להשתלט על רשת הסלולר ולהביא לקץ העולם בשואה גרעינית. טוב, לא בדיוק עד שם, אבל די קרוב. ב-Wired מעלים את השאלה ההגיונית: אם האייפון מהווה סכנה כל כך ברורה ומיידית לשלום הציבור, איך לעזאזל מרשה לעצמה אפל למכור אותו לכל המרבה במחיר?

עוד בחדשות האייפון: מפעילת מחנות העבודה ויצרנית האייפון Foxconn, שאחד מעובדיה התאבד לאחר שנחקר וכנראה עונה על ידי אנשי האבטחה שלה, הודיעה שהיא תפצה את משפחתו בסכום חד פעמי של 52,600 דולר וכן בתשלום שנתי של כ-4,385 דולר, למשך כל חייהם של ההורים. זאת לאחר שהתפרסם שהציעה להורים פיצוי חד פעמי של כ-44,000 דולר ולחברתו של המנוח – רק לפטופ של אפל. מי אמר שלחץ תקשורתי לא עובד?

ההאקר הבריטי גרי מקינון, המיועד להסגרה לארה"ב לאחר שפרץ למחשבי הפנטגון בניסיון למצוא מידע על עב"מים, עשה כל שטיק אפשרי כדי למנוע את ההסגרה. הכל נכשל. אתמול (ג') רשם מקינון גול עצמי, ואמר לבי.בי.סי שהוא לא מתחרט, כי הוא היה "במסע צלב מוסרי" לחשוף את האמת, שכידוע שוכנת באזור 51. אם וכאשר יוסגר – וכעת נראה שהביטוי הנכון הוא "כאשר" – הוא צפוי לעד 70 שנות מאסר (!). עורכי הדין שלו, באנדרסטייטמנט של השנה, אמרו שמקינון "אקצנטרי".

אין אדם שאין לו מחיר, אומר הפתגם. רק שלפעמים הוא זול עד כדי מבוכה: בלוגרית אמריקאית איימה על אחראי הפרסום המקוון של חברת הנעליים הקורסת קרוקס שאם היא לא תקבל זוג בחינם, היא תכתוב על זה בבלוג שלה. הפרסומאי נפנף אותה במהירות. אלוהים אדירים. לא שאי אפשר היה פעם לשחד עיתונאי, אבל היה צריך מאמץ וקצת קלאסה. לאן נפלנו.

· "דוח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)

· לטורים הקודמים של "דוח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

· ל-RSS של "דוח טכנולוגי"