במת כלכליסט: הנכס של ישראל: יזמות ושיתופיות

בין חוקרי מדע המדינה שוררת הסכמה רחבה שכדי שמדינה תוכל לבצע קפיצת מדרגה אמיתית במצבה, עליה לזהות ולנצל פוטנציאל שלא נוצל עד כה. מנועי הצמיחה יכולים להיות שילובם של מגזרים חדשים בכוח העבודה, התייעלות המגזר הציבורי או צמצום תקציב הביטחון. במקרה של ישראל, קפיצת המדרגה האמיתית תבוא משילוביות אזורית.

נהוג לחשוב שהמפתח טמון בשילוב הציבור החרדי והערבי בכוח העבודה, בשיפור תשתיות התחבורה כדי לשחרר את הכבישים הפקוקים, בצמצום הביורוקרטיה ובהקטנת המגזר הציבורי המנופח, בשינוי מן היסוד של מערכת החינוך או בהקלה ניכרת במצב הביטחוני, שתשחרר כספים מתקציב הביטחון היקר.

במקום לפתור את הבעיות - להשקיע בחוזקות

אך לכל אלה יש כמה חסרונות מהותיים. שינויים אלו מחייבים להתגבר על גורמי חולי שהם חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, ודורשים רפורמות לא פשוטות. עד כה, הניסיון מראה שההתנסות במרבית רפורמות אלו נכשלות. חלקן מחייבות השקעות ענק בבנייה מחדש של תשתיות, המצריכות משאבים שאינם זמינים במיוחד עתה, בתקופת מיתון. רפורמות אחרות מותנות בשיפור מצבה האסטרטגי של ישראל - וזאת חרף העובדה שהאיומים הביטחוניים רק מתעצמים.

מעבר לכל אלה, הציפייה היא שהשלטון המרכזי הוא זה שיחולל את המהפכים הנדרשים. הניסיון שלנו עם צורת הממשל הישראלית אינו מעודד ביחס ליכולתה של הממשלה להשלים פרויקטים שמצריכים התמדה לאורך שנים.

הפתרון הבלתי קונבנציונלי נשען על ההכרה שקפיצת המדרגה תנבע מהיתרונות היחסיים של ישראל - לא מהתגברות על החולשות המבניות שלנו כאומה.

היתרונות הלאומיים שלנו טמונים בשני תחומים רכים, אך חשובים ביותר לכל צמיחה בת קיימא: יזמות ושיתופיות. היזמות בישראל, הן ברמה הכלכלית והן ברמה החברתית, מדהימה בממדיה. לצד הנטייה הישראלית לשיתופיות, שנובעת באופן טבעי מלמטה, שני גורמים אלו יוצרים מנוף לקפיצת המדרגה של ישראל - המבוססת על שילוביות אזורית.

שילוביות אזורית מבוססת על התאגדות משותפת של יזמים מקומיים, לצד הרשויות המקומיות והמנהיגות הלוקאלית של המגזר והקהילה - שהיא רמת הביניים הנמצאת בין השלטון הממלכתי, מצד אחד, לבין העסקים הקטנים והעמותות, מצד שני. ברמה האזורית ניתן להגיע ליחס עלות־תועלת גבוה יותר שמעניקות תוכניות ארציות בהשקעה ממלכתית.

שילוביות אזורית היא רמת הניהול הגבוהה ביותר שבה עדיין ניתן לקיים פרויקטים בסדרי גודל אנושיים, שבהם היזמים המקומיים יכולים להביא לידי ביטוי את יתרונותיהם היחסיים ולסגור במהירות מעגלים של למידה ופעולה. השילוביות האזורית היא גם גמישה יותר מיוזמות ממשלתיות או תאגידיות, ומתאימה עצמה טוב יותר לשינויים בתנאי הסביבה. נוסף על כך, ההשקעה הנדרשת לקיומה קטנה יחסית מפרויקטים ממלכתיים גדולים.

למה תאגידים לא יכולים לסייע לפריפריה

שילוביות אזורית יכולה להוות תחליף לנטייה הקיימת כיום למשוך תאגידים גדולים לפריפריה כדי לפתור את בעיית התעסוקה במקום. הבעיה בשיטה הנוכחית היא שלאותם תאגידים אין קשר לפיתוח היזמות באותו אזור.

יש כבר דוגמאות לא מעטות לשילוביות אזורית מוצלחת מסביב לעולם, דוגמת בילבאו בספרד וקוריטיבה בברזיל. נוסף על תרומתם הרבה לפתרון בעיות האבטלה באותן ערים, ולקפיצת מדרגה חברתית־כלכלית באזור, הפרויקטים האזוריים מייצרים יתרונות ארוכי טווח לכלכלה ולחברה גם ברמה הלאומית, באמצעות חיזוק מעמד הביניים והחוסן החברתי.

ד"ר לניר הוא נשיא ומייסד מכון פרקסיס לייעוץ אסטרטגי