הבנאי האחרון

שלמה כרמל מכיר את הנדל"ן הישראלי מגובה הבלטה, עם ריח האבק והזיעה. כבר 50 שנה הוא עוקב אחר צמיחת הענף והתפתחות התשתיות, הערים והשכונות החדשות. למעשה, הוא לא עוקב אחריהן; הוא יוצר אותן.

אילו היה לפועלי בניין קובץ קורות חיים מעודכן, זה של שלמה כרמל היה המרשים מכולם. כרמל בן 65, והוא כנראה פועל הבניין המבוגר ביותר בישראל והאחרון שעדיין עובד ממש בשטח.

תיק העבודות שלו כולל אינספור פרויקטים בירושלים - ובהם מוזיאון ישראל, גן החיות התנ"כי, התיכון שליד האוניברסיטה והקמת פסגת זאב ורמות; שכונות וכבישים ברחבי הארץ, ממצפה רמון עד חיפה; ואפילו יישובים ביהודה ושומרון.

"ראשי יש"ע של היום היו נערים שעבדו איתנו בגידור", הוא נזכר בימים שבהם צעירים עוד עבדו בבניין, לפני הפלסטינים, הרומנים, הבולגרים והסינים.

שלמה כרמל. "היום יש הרבה אנשים שעושים עסקי אוויר" | צילום: שוגר דיוויד

סיפור חייו חצוב בבלוקים, חרוט באספלט. אבל מאורע אחד מאיר את כל המסלול, אחוז בקירות העתיקים ביותר בישראל. "מיד עם תום מלחמת ששת הימים הטילו עלינו להקים רחבה למתפללים בכותל", הוא מספר. "היה עלינו 'לנקות' (להרוס) את בתי המוסלמים שהיו צמודים לכותל. חלקם היו במרחק של שלושה מטרים בלבד ממנו. היה שביל קטן בין הבתים לכותל, מלא בלכלוך, זוהמה וזבל. התחלנו שבוע אחרי שחרור הכותל, והיו לנו עשרה ימים - היינו צריכים להכין את המקום לאלפי המתפללים של שבועות. ניקינו את הכל וחשפנו את הרחבה שנמצאת שם כיום".

כרמל, שעוסק כיום בעבודות תשתית במודיעין, מתכנן לעבוד עד הפנסיה, "עד הסוף, עוד שנתיים". בנייה היא המקצוע היחיד שלו; הוא עובד בחברת זלמן בראשי מ־1959, אחרי שעלה מכורדיסטן, ועוד לפני שהתגייס לצה"ל. התחיל כעוזר למודד, ובתוך חודשים ספורים נהיה למנהל עבודה. "חששתי שלא אעמוד בדרישות, זאת היתה עבודה מאוד גדולה".

בשנה שעברה קיבל מהסתדרות עובדי הבניין, התאחדות הקבלנים והקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה את אות העובד המצטיין. עיניי הנדל"ן שלו כבר ראו הכל. קשה להפתיע אותו. הוא לא חושב שפועלים ישראלים ייכנסו לתחום ב־20 השנים הקרובות. "אני מכיר את החומר של החבר'ה שלנו. זה לא יקרה, וזה לא קשור לגובה המשכורת", הוא אומר.

הוא לא מתרשם מהחלום הישראלים להתמקם בין חדרה לגדרה, "כי צריך להמשיך לפתח את התשתיות בדרום ובגליל, ובשנים האחרונות אנחנו הולכים בכיוון הנכון. עיר הבה"דים היא ברכה". הוא יודע, אולי טוב מכולנו, שנהיינו מדינת קומבינה. "הביורוקרטיה בארץ חוגגת. הכל נעשה יותר מסורבל".

כרמל אוהב את המקצוע, אבל בין השורות גם מבכה אותו. "אי אפשר להשוות את העבודה פעם לעבודה היום. פעם היו סרגלי חישוב, היו מודדים עם סרט ביד. היום הכל קורדינטות ומחשבים. פעם היינו אוכלים הרבה אבק. היום הכל עם קבינה סגורה ומזגן. אבל ההבדל הגדול הוא באנשים. אלה שעבדו אז היו יותר תמימים, יותר אמינים. הם בעיקר עבדו. היום יש הרבה אנשים שעושים עסקי אוויר".