דו"ח טכנולוגי: גוגל משתלטת גם על הטלוויזיה המקומית

אחרי העיתונים, הטלוויזיה המקומית

גוגל ממשיכה, תחת שם הקוד "אינדוקס כל המידע האנושי", להשתלט על העולם. לאחרונה החלה יוטיוב להציע למשתמשיה – בינתיים רק בארצות הברית – אפשרות "לצפות בחדשות מהאזור שלך": השירות מברר איפה אתה (מה שכבר צריך לעורר בך צמרמורת), ואז מציג קטעי חדשות מתחנות טלוויזיה מקומיות סמוכות. עד כה, כמובן, הכל נעשה בהסכמת התחנות עצמן, שהמשבר בענף הפרסום הוריד אותן לקרשים. גוגל צריכה אותן; היא ערפד של תוכן, לא יצרנית שלו. היא חולקת, בינתיים, את ההכנסות מהפרסום שווה בשווה עם התחנות.

ההכנסות מפרסום ביוטיוב הן, בלשון המעטה, לא משהו. לגוגל לא אכפת יותר מדי מההפסדים שם: מנוע החיפוש/פרסום הוא מקור ההכנסה העיקרי של החברה. היא יכולה להרשות לעצמה להפסיד. היא גם יכולה להרשות לעצמה לשלם מחצית השנקל לתחנות הטלוויזיה.

אבל בתוך זמן מה, והוא לא יהיה ארוך, תחנות הטלוויזיה יגלו שהצופים שלהן ברחו. הם כבר לא גולשים אליהן. הם גולשים ליוטיוב, שם התרגלו למצוא את התוכן שלהן, ושעם ההיצע שלו אין לתחנה המקומית שום סיכוי להתחרות. ואז תחליט גוגל, שאולי תמצא עד אז דרך לעשות כסף מיוטיוב, שאין בעצם שום סיבה שהיא תקדם תחנות טלוויזיה שבינתיים הפכו לכושלות מאוד וגם תחלוק איתן שווה בשווה את ההכנסות.

בצד השני של הגבעה

ג'ונתן ליבוביץ', יושב הראש של ה-FTC, סוכנות עצמאית אמריקאית להגנה על הצרכן שההיסטוריה שלה רוויה במלחמה במונופוליסטים, מתכונן לקרב חדש וקשה: המאבק בפרסום מכוון התנהגות (behavioral targeting). אם הוא רציני, ויש סימנים לכך שהוא רציני מאוד, זה עשוי ליצור רעש ניכר.

מהו פרסום מכוון התנהגות? ניתוח הרגלי הגלישה שלכם כדי להתאים לכם פרסומת. זה מה שגוגל עושה כבר שנים, בהצלחה מעורבת, באמצעות ג'ימייל: ניתוח של המיילים ששולח המשתמש כדי לגלות את תחומי העניין שלו – ואז להצמיד לו פרסומות בהתאם לניתוח. כשפייסבוק מציגה לכם פרסומת, היא משתמשת באותה שיטה, רק בהרבה פחות הצלחה.

כל זה אוסף יותר מדי מידע על המשתמש, ולליבוביץ' יש מעט מאוד אמון ברצונן הטוב של החברות. רצוי לציין שכאשר חברות אחרות – ספקיות הרשת השנואות – השתמשו בטכנולוגיית DPI כדי לקבל אותו מידע בדיוק שאוספות גוגל, פייסבוק, מיקרוסופט ויאהו, עלתה זעקה גדולה ומרה.

ליבוביץ' מוכן להציב בשדה הקרב ארטילריה כבדה: הוא הודיע שהוא כבר מדבר עם חברי קונגרס על חקיקה, שתהפוך כל איסוף של מידע התנהגותי ל-opt in, כלומר כזה שהמשתמש צריך להודיע מראש על הסכמתו לשימוש בו. כרגע, חלק ניכר מהשירותים הם שירותי opt out: המשתמש, אם אינו רוצה בהם, צריך לעבור מסלול ייסורים כדי לצאת מהתוכנית. אחת הגרועות ביותר בתחום היא גוגל, שהחלה להציב מודעות מוכוונות-התנהגות גם בסמוך לתוצאות חיפוש "רגילות", ושה-opt out שלה חסר בפועל כל ערך: היא נשענת על עוגייה מבוססת-זמן, ויש להפעיל אותה על כל דפדפן ודפדפן.

החדשות הרעות הן שתחום הפרסום מכוון ההתנהגות חווה גדילה: ב-2009, על פי ההערכות, 15% מהפרסום ברשת הושקע בו; ב-2010, כבר מדברים על 20%.

עוד יום, עוד התנהגות בריונית של אפל

זוכרים את הדו"ח ההוא, על נטייתם של אייפודים להפוך לזיקוקים? ההוא שאפל עשתה הכל כדי להשתיק? אז הסיפור ההוא לא נגמר, רק הפך מכוער יותר.

לקן סטנבורו, מומחה אבטחה עצמאי מבריטניה, יש ילדה בת 11 בשם אלי. לאלי היה אייפוד טאץ'. לפני כחודש, הבחין קן בצליל נשיפתי שעולה מהגאדג'ט, שהחל באופן עצמוני להרתיח את עצמו ולהעלות עשן. מבועת, השליך קן את המתקן הנפיץ אל החצר האחורית, שם התפוצץ המכשיר בקול רעם, ולדברי קן "זינק שלושה מטרים באוויר".

עד כאן הכל שגרתי. כך גם העובדה שקן בזבז זמן רב בניסיון למצוא נציג של אפל שידבר איתו. מה שקרה אחר כך, קצת פחות. קן קיבל מכתב מאפל, שבו היא הכחישה כל אחריות למוצר שמכרה לו, אבל הודיעה שלפנים משורת הדין היא מוכנה להחזיר לו את הסכום ששילם על מלכודת המוות. אבל, בתמורה, דרשה ממנו להסכים "לשמור על פרטי ההסכם הזה בחשאיות גמורה", וכי כל הפרה של החשאיות עשויה להביא לכך שאפל "תדרוש סיוע משפטי, פיצוי והחזר ההוצאות המשפטיות".

זה נראה לקן קצת דרקוני מדי, אז הוא ויתר על הכסף ולקח את המכתב ישר לטיימס הלונדוני. אפל סירבה להגיב, אלא מה. סטיב ג'ובס המזויף, שמשתבח מדי יום, קלע ישר למטרה: "וחוץ מזה, ברצינות, אתם צריכים לשמור את כל נושא בקרת האיכות הזה בפרופורציה. זכרו: הדברים האלה מורכבים על ידי ילדים בני שבע בסין. זה נס שהם בכלל עובדים".

ובינתיים, בקרב הבלתי מחוברים...

 

וינסנט ניקולס – הארכיבישוף הקתולי של ווסטמיניסטר, וככזה ראש הכנסיה הקתולית באנגליה ו-וויילס – הצליח לרשום גול עצמי, כשביקורת שמרנית ושגרתית על מה שעושה לנו מהפכת המידע הפכה בפיו לטענה משונה על התאבדות צעירים.

ניקולס אמר, נכונה, שפייסבוק ודומותיה מוזילות את ערכה של ידידות: "ידידות איננה מוצר עובר לסוחר, היא משהו שדורש עבודה קשה, והיא עמידה לכל כאשר היא מצליחה". הוא ציין, כפי שציינו חוקרים חברתיים, שהישענות-יתר על תקשורת אלקטרונית מובילה לאובדן מסוים של כישורים חברתיים, בין השאר היכולת לקרוא שפת גוף של אחרים. לכל אלה יש מחיר חברתי שאנחנו עדיין לא מסוגלים לאמוד.

ואז הוא הכניס לעצמו טורפדו מתחת לקו המים, והצליח לוודא שההערות שלו יהפכו למושא ללעג. הוא אמר שהחברויות שנוצרות בפייסבוק ורשתות חברתיות אחרות הן "בנות חלוף" ורעועות – נכון – ואז הוסיף ש"כאשר החברויות הללו קורסות, הן מובילות להתאבדויות", במיוחד בקרב צעירים.

אולי הארכיבישוף התכוון בדבריו להתאבדותה של מייגן מאיירז, אבל המקרה ההוא היה הרבה יותר רצח באמצעות מייספייס מאשר התאבדות. בינתיים, קשרים אמיתיים, בעולם הממשי מאוד, גורמים להרבה יותר מקרי התאבדות מאשר היכרויות חטופות בפייסבוק. אחרי הכל, אם "חברויות" פייסבוק הן "בנות חלוף ורעועות", הן לא אמורות לגרור לגרור תוצאות דרמטיות כל כך.

קצרצרים

גוגל פתחה הבוקר (ב') במסע פרסום חריג, שבמסגרתו היא מעלה בשורה של ערים גדולות בארה"ב שלטי חוצות, שמטרתן לשכנע עובדים התקועים בפקקי הבוקר שכדאי להן להשתמש באפליקציות הרשת שלה. עד כה, ראוי לציין, גוגל המעיטה מאד בפרסום של מוצריה, וזה נראה כמו קמפיין פרסום גדול ויקר במיוחד.

אחח, הניו יורק טיימס. במסווה של ביקורת משחק – Dawn of Discovery – כותב המבקר על ההבדל בין תרבויות משחקי הווידיאו האמריקאיים והאירופיים. לטענתו, משחקי המחשב האמריקאיים נוטים הרבה יותר לאלימות ולפתרון אלים, ואילו האירופיים – במיוחד הגרמנים – כבר לא כל כך מתלהבים ממלחמות. המשחק נשמע שווה, עם זאת.

פינג, פינג, פינג! במסגרת מתקפת השמועות של אפל, שעדיין אין לדעת מה עומד מאחוריה – אם בכלל – טוען אנליסט עלום שם שהוא, הוא ולא מלאך, ראה את מחשב הלוח של אפל בעיניו שלו. לדבריו, הגאדג'ט החדש יוצג בספטמבר ויימכר בנובמבר. מצב דליקותו של המכשיר טרם ידוע.

גנבי התוכן הרומנים נורא התרגזו אחרי שתעשיית ההקלטות המקומית הצליחה להביא להרשעתו ולכליאתו של אחד מהם, אז הם עשו מה שגנבי תוכן תמיד עושים במצבים כאלה: ונדליזם. הם הצליחו להפיל את האתר של תעשיית ההקלטות, ולגרום לפיירפוקס ולגוגל לחשוב שמדובר באתר חבלני ולחסום אותו. אבל זכרו, מידע צריך להיות חופשי – רק לא זה של היריב שלכם.

ואם כבר פשיעה מקוונת, מישהו בכנס Defcon – כנס ההאקרים השנתי, שבו חושפים שיטות גרימת נזק לציבור, למען יוכל זה האחרון להשכיל ולהתגונן – הבחין שמחוץ לכנס עומד כספומט מזויף. המדובר במשהו שנראה כמו כספומט, מקבל את הכרטיס שלך, ואז שואב ממנו את פרטי הזיהוי שלו. ההאקר האמור לא רצה להיחשף כדי לא לענות על שאלות מביכות, כגון מניין שאב את הניסיון הנדרש לזיהוי כספומט מזויף במבט אחד. המכשיר הועבר לתחנת המשטרה הסמוכה, והעיתונות מתבקשת לזכור שרוב ההונאות עדיין מתבצעות באמצעים לחלוטין לא מקוונים.  

· "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)

· לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

· ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"