במת כלכליסט: המהפכה התפיסתית בשוק הפנסיה

בימי הקיץ החמים קשה אולי לשים לב לדרמות בנושא הפנסיוני, אבל דווקא כדאי מאוד לעשות זאת. שינויי המדיניות שהאוצר מבצע בנושא הם מהפכה תפיסתית של ממש.

הנה דוגמה נגדית למי שטוען שלא לומדים כלום מהמשבר הפיננסי: לפני המשבר הוביל אלן גרינספאן, לשעבר הנגיד האמריקאי, את התפיסה בעולם שהשוק יכול להחליף את המפקחים, וכל מה שצריך לדאוג לו הוא שקיפות - שכל הפעילים בשוק יהיו חשופים למידע. מאז היכה גרינספאן על חטא, והפיקוח המוגבר נהפך לאופנתי.

תחרות פרועה בין הקופות

האוצר עבר שינוי תפיסתי דומה. אגף שוק ההון, המפקח ביד רמה על הפנסיה, חשב שכל מה שנדרש הוא פרסום מידע חודשי מלא על התשואות במכשירי הגמל באתר האינטרנט שלו. האפשרות לניידות של הצרכנים בין הקרנות והקופות והתחרות יעשו את השאר, ממש כמו שלמדנו במבוא לכלכלה.

אבל במקום לקבל עולם הגיוני ויעיל, שבו הקרנות ארוכות הטווח נמדדות על פי ביצועיהן ארוכי הטווח, התפתחה תחרות פרועה בין קופות הגמל על התשואות לזמן קצר. התחרות הוזנה גם ממבנה הבונוסים שקיבלו מנהלי ההשקעות, שהשיגו תשואה גבוהה בזמן קצר.

במקביל לכך התברר שלצרכן הפיננסי יש מגבלות: הוא אינו מפנים את הסיכון, חושב שתשואה חודשית גבוהה בתקופה מסוימת היא ערובה להמשך ההצלחה בעתיד, ומתעלם בכלל מהנושא של דמי הניהול.

ואמנם, התחזקות התחרות בין קופות הגמל לא הביאה לירידת דמי הניהול כפי שהתיאוריה הפשטנית ניבאה, אלא ההפך קרה. התברר גם שקל להוליך את הציבור שולל על ידי מניפולציות פשוטות ביותר, כמו לבחור את החודשים שבהם הקרן עשתה את התשואות הטובות ביותר. אם נוסיף לכך את תמריצי השכר של מנהלי ההשקעות ברוב קופות הגמל, נקבל תחרות פרועה על התשואה, והתעלמות של המשקיעים מהסיכון.

פרי הבאושים שהניב התהליך הזה היה השקעה של חלק מכספי הפנסיה הישראליים, שאמורים להיות מושקעים בזהירות יתרה, במיזמים מפוקפקים במזרח אירופה, תוך התעלמות גורפת מהסיכון העצום הכרוך בכך. סיכון זה התממש בזמן המשבר הכלכלי העולמי שפקד גם את מזרח אירופה, והעיתונות הכלכלית דיווחה ועדיין מדווחת בכל יום על פשיטות רגל והסדרי נושים של חברות כאלה.

מישהו שמר כנראה מלמעלה על כלכלת ישראל, כי רק כפסע היה בינה ובין משבר אמיתי בשוק האג"ח הקונצרניות בגלל לקיחת הסיכונים המופרזת הזו.

משרד האוצר התעורר

כדי לתקן את הבעיות הללו בשוק ההון הכין האוצר שורה של צעדים: הדיווח על תשואות קרנות הפנסיה, ביטוחי המנהלים וקופות הגמל יהיה על בסיס שנתי בלבד; קרן לא תוכל יותר לבחור את התקופה שבה אחת הקרנות שלה היכתה את כל השוק ותחויב לפרסם תשואה לשנה לפחות, כולל השוואה למדדי סיכון רלבנטיים; וכן כללים לתמרוץ מנהלי השקעות על ביצועים בטווח הבינוני ולא הקצר.

האוצר מנסה למנוע את חזרת הקזינו שהתפתח לפני המשבר בכספי הפנסיה. האם יש בכך די כדי להבטיח את רמת חייהם של הקשישים בעתיד? זהו נושא נכבד שראוי לדיון בפני עצמו.

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל