עמוס קינן נפטר בגיל 82

הסופר, העיתונאי, הסאטיריקן והפסל עמוס קינן, מת היום (ג') בשעות הערב בביתו בתל אביב בגיל 82. קינן היה חולה תקופה ארוכה ובשנים האחרונות סבל ממחלת האלצהיימר. קינן השאיר אחריו את אשתו נורית גרץ ואת שתי בנותיו הזמרת והיוצרת רונה שהקדישה לו השנה אלבום והעיתונאית שלומציון.

קינן נולד בתל אביב, בן למשפחת פועלים חלוצית. אביו היה חבר בגדוד העבודה של יוסף טרומפלדור. כשהיה בן 16 החליט לעזוב את בית הספר והחל לעבוד במוסך ובבניין. ב-1946 הצטרף לארגון הלח"י, למרות שהגדיר את עצמו כשמאלן בדיעותיו הפוליטיות. תקופה מסוימת חבר לפעילותה של התנועה הכנענית. הוא החל לפרסם רשימות סאטיריות בראשית שנות ה-50, במסגרת טורו הקבוע "עוזי ושות'" בעתון "הארץ".

ב-1952 ראה אור ספרו "בשוטים ובעקרבים" – לקט מרשימות "עוזי ושות'". שנים מאוחר יותר התמקדה כתיבתו ברומנים פוליטיים-אידאיים, בהם "שואה II" שנכתב ב-1975, ו"בדרך לעין חרוד" (1984). בספרים אלה ביקר באופן חריף את מציאות החיים החברתיים והפוליטיים בארץ, באמצעות תיאור עתידני של חורבן מדינת ישראל.

בקובץ סיפוריו "מתחת לפרחים" (1979) התייחס למוות במלחמה מתוך עמדה אנטי-הירואית. בספרים אחרים שלו הוא הביע את געגועיו וזיקתו העזה, הנוסטלגית, לנוף הארץ-ישראלי. נוסף על כתיבתו העיתונאית והספרותית, עסק קינן גם בפיסול ובציור ובכתיבת מחזות. כמו כן, הוא פירסם ספר שירים וספר בישול ואף שימש תקופה מסוימת כאוצר מוזיאון הפסלים בתפן.

מ-1963 כתב טור פוליטי קבוע בעיתון "ידיעות אחרונות", והביע בו את עמדותיו השמאלניות, הבקורתיות על-פי רוב, למדיניות הישראלית, מתוך זיקה ריגשית עמוקה לאדמה הארץ-ישראלית.

ב-2008 פרסמה אשתו, נורית גרץ את הספר "על דעת עצמו", בו חשפה את הביוגרפיה שלו, הן האישית והן הציבורית. הספר הגיע לחמשת המועמדים הסופיים בפרס ספיר, בטרם הוחלט לבטל את בחירת השופטים.