מכבי תל אביב על משקל טישו משומש

פיניקס קויוטס, קבוצת הוקי קרח כושלת מבחינה מקצועית וכלכלית, פשטה רגל לאחרונה, אבל זה לא מונע ממיליארדרים שונים להביע בה עניין. ג'ים בלאסיל, הבוס של בלבקרי, רצה לרכוש את הקבוצה ולהעבירה לאונטריו שבקנדה. ב-NHL, ליגת ההוקי קרח, התנגדו למהלך והמליצו לבית המשפט שמטפל בפשיטת הרגל של הקויוטס למנוע אותו.

בלאסיל הגיש הצעה בשווי 212 מיליון דולר עבור הקבוצה ונדחה בגלל שרצה להעביר אותה לעיר אחרת. אז הגיעה קבוצת Ice Edge Holdings והגישה הצעה בשווי 150 מיליון דולר על הקבוצה. ב-NHL הסתכלו על ההצעה שלה בצורה חיובית יותר כיוון ש-Ice Edge הבטיחה להשאיר את הקויטס בפיניקס. אולם הליגה לא התרצתה מהתוכניות של אנשי העסקים לקבוצה והחליטה להמליץ כנגדה.

אז הגיע ג'רי ריינסדורף, איש עסקים עם יכולות מוכחות בעולם הספורט (הבעלים של שיקגו בולס מה-NBA ושיקגו וויט סוקס מה-MLB), והגיש הצעה בסך 148 מיליון דולר עבור הקבוצה מאריזונה. ה-NHL, למרות שריינסדורף הציע פחות כסף מבלאסיל ו-Ice Edge, הביעה תמיכה בהצעתו כיוון שהגיש תוכניות צמיחה וניהול מעניינות לגבי הקבוצה. עם זאת, לאחרונה ביקשה ה-NHL מבית המשפט "עוד מספר שבועות" כדי שריינסדורף ישפר את הצעתו.

על פניו אין ל-NHL שום סיבה להקשות ככה על ריינסדורף – אחרי הכל הוא מגיע כמושיע להציל קבוצת הוקי כושלת ולהותיר את הליגה עם נוכחות באריזונה. אולם ב-NHL לא מוותרים כל כך בקלות על האחריות שיש להם. הם דורשים שריינסדורף יבטיח הישארותו בקבוצה לאורך זמן, הם דורשים ממנו להוכיח שהוא משאיר את הקבוצה בפיניקס ומציבים בפניו תנאים נוספים שיתווספו להצעה הטובה ממילא שלו.

כמובן שהוקי קרח, ועוד במדבר, לא ממש מעניין את הקורא הישראלי – וגם לא אותי במיוחד. אבל יש בסיפור הזה לקח גם לכדורגל המקומי שלנו.

השבוע הגיע מיליארדר קנדי ו"רכש" את הקבוצה המפוארת בכדורגל הישראלי, מכבי תל אביב, בכלום כסף. הקבוצה עברה מידי מיליארדר קנדי אחר, שמאס בה אחרי שנה לא מוצלחת, בה זרק את כספיו על שחקנים גרועים ומאמן לא יוצלח.

ובמילים אחרות: אלכס שניידר העביר לידי מיטשל גולדהאר קבוצה עם 700 אלף עד 900 אלף אוהדים, עם היסטוריה מפוארת והכנסה של כ-18 מיליון שקל עבור כלום כסף. כאילו היתה טישו משומש.

ההתאחדות לכדורגל, האחראית על הכדורגל הישראלי, עמדה מנגד ולא עשתה כלום.

ההתאחדות תדרוש ממיטשל גולדהאר מכתב שיוכיח את יושרתו (כלומר תעודת יושר) ומסמכים שמוכיחים שהוא בעל הון כלשהו. בדיקות יסודיות לגבי נאותות האיש לא יעשו. התוכניות שלו לגבי מכבי תל אביב לא נבדקו. גם לא שאלו מה האינטרס שלו. מבחינת ההתאחדות הגיע מישהו שיעזור להעביר את הקבוצה בבקרה התקציבית וימנע פשיטת רגל. וזה מספיק.

מאות אלפי אוהדים שהקבוצה בצהוב חשובה להם כמו בת משפחה – אם לא יותר – נמצאים עכשיו בחסדיו של מיליארדר זר, וההתאחדות, מי שבסופו של דבר אחראית למכבי תל אביב, שותקת.

מיטשל גולדהאר הוא איש עסקים מוצלח. שותף של וול מארט לא יכול להיות איש עסקים לא מוצלח. אומרים גם שהוא פילנתרופ רחב לב. אבל האם הוא יכול לשקם את מותג מכבי? האם הוא מתכנן להקים עבורה מגרש אימונים חדש (עם מרכז מסחרי צמוד), האם הוא כאן בשביל הכדורגל? האם הוא כאן בשביל להמשיך ולהעניק לכדורגלנים מקומיים משכורות שלא קשורות למציאות הכלכלית? האם הוא כאן בגלל הציונות? בגלל שהוא חבר של אביב בושינסקי? בגלל שהוא מעריץ של אבי נמני?

לא ידוע. אף אחד גם לא שאל אותו. הוא גם לא דיבר עם אף אחד בתקשורת. הוא, כמו שניידר לפניו, כמו דניאל יאמר, כמו ארקדי גאידמק, הגיע לכדורגל הישראלי ומבלי שום בעיה ניכס לעצמו את אחד מהמועדונים המפוארים מבלי לתת דין וחשבון לאף אחד.

אחד מתפקידיה של ההתאחדות לכדורגל, כך נראה לי לפחות, זה לדאוג לכדורגל. לדאוג למורשת, לדאוג לעתידו, לדאוג למועדונים. אבל ההתאחדות מעדיפה להפקיר את המועדונים בידי אנשים עם אינטרסים לא מובנים, לא ברורים ולא כלכליים. היא מאפשרת למועדון כמו מכבי תל אביב להיות סחבה. אוהדי הכדורגל בישראל צריכים להיות מודאגים מכך שהגוף היחיד שאמור לדאוג לכדורגל בטווח הרחוק לא עושה מאמץ ולו הקטן ביותר כדי להבטיח שהמועדונים יהיו בידיים טובות.

ידיים טובות, אגב, הן לא בהכרח ידיים של מיליארדר זר, ואת זה הוכיח לנו ארקדי גאידמק.