הרעב פוגע במעמד הביניים בדטרויט

דטרויט מוכת המיתון סובלת ממחסור במזון והדבר הופך לבעיה רצינית. זהו נושא ששב ועולה בשיחות בעיר. אין סניפים של רשתות הסופרמרקטים הגדולות בדטרויט, והתושבים נאלצים לקנות מזון בחנויות הפינתיות, שלרוב מוכרות מזון פחות בריא ביותר כסף. ככל שהכלכלה באזור הולכת ומדרדרת (שיעור האבטלה עמד ביולי על יותר מ-16%), בקשות לסיוע בקניית מזון רק הולכות וגוברות.

תושבי העיר הגיבו למשבר. כמויות גדולות של שטחים ריקים הובילו לעלייה בחקלאות אורבנית. מספר המתנדבים בבתי התמחוי המקומיים עלה אף הוא. ובכל זאת, משבר המזון רק הולך ומתעצם, ומתפשט גם לאנשים שאינם רגילים להתמודד עם רעב. יותר ויותר עובדים ממעמד הביניים מפוטרים, ואותם האנשים שבעבר תרמו לבתי התמחוי וארגוני הצדקה הפכו להיות מקבלי הצדקה בעצמם.

"יש אצלנו עלייה של כ-30% במספר האנשים שמגיעים", אומרת ג'ין הגופיאן, מתנדבת בבית תמחוי. לדבריה, רבים מהאנשים החדשים שמבקשים עזרה הם גברים, שבעבר פרנסו את המשפחות שלהם וכיום זקוקים נואשות לסלסלת מזון. "אני מקווה שנצליח להשתלט על המצב, לפני שייגמר לנו המזון ונצטרך ללכת לחפש עוד," היא אומרת. כדאי לה להתחיל להתכונן לגרוע מכל. ברחבי דטרויט, רשויות הרווחה מדווחות על עלייה חדה בדרישה לסיוע ברכישת מזון.

זו לא הפעם הראשונה שאנשים רבים נאבקים במצוקות כלכליות בדטרויט. אולם הפעם השוני הוא בסוג האנשים שמבקשים עזרה. כבר לא מדובר רק בחסרי הבית או העניים. הפעם נפגעו גם בני מעמד הביניים שפוטרו מעבודתם בתעשיית הרכב שהכניסה להם 60 אלף דולר בשנה, או בעלי בתים שמצאו עצמם בצד הלא נכון של בועת הנדל"ן.

רבים מהם מעולם לא התמודדו עם הבירוקרטיה של רשויות הרווחה בעבר, והדבר מקשה עליהם אף יותר לקבל סיוע.

"הם מסבירים שמעולם לא עשו זאת בעבר, והם לא מרגישים בנוח", מספרת הגופיאן. אך לדבריה הזמנים השתנו, עבודות האיגוד הטובות הולכות ונעלמות וקשה יותר ויותר למצוא עבודה. "אני רק אומרת להם שהחברה היא לא מה שהיא הייתה פעם", אומרת הגופיאן, מורה לשעבר בת 83.