שלמה אייזנברג תובע 14 מיליון שקל משותפו לשעבר

בכתב התביעה שהוגש אתמול (ד') לבית המשפט המחוזי בירושלים, טוען אייזנברג באמצעות עו"ד ליפא מאיר ועו"ד אלון פומרנץ, כי בינו לבין גזונטהייט התקיימה מערכת עסקים מסועפת.

בין היתר, השניים הקימו בשנת 1989 יחד עם רודולף שפיצר המנוח, את קבוצת אג"ש המחזיקה במשותף במניות גרעין השליטה של חברת ערד השקעות ופיתוח תעשיות בע"מ.

בשנת 1993, נטען בכתב התביעה, הגדיל אייזנברג את אחזקותיו במניות ערד, לאחר שרכש משותפיו 10% נוספים באמצעות על ידי חברת גיינמור, שהוקמה על ידו. נטען כי רכישת המניות היתה למעשה העברה פנימית בתוך קבוצת השליטה של ערד וכי קבוצת אג"ש לא דיווחה עליה באותה עת לרשות ניירות ערך.

לדברי אייזנברג, לאור האמון ומערכת היחסים העסקית והחברית שהתקיימה בינו לבין גזונטהייט, מינה אותו אייזנברג כדירקטור בגיינמור וכמורשה חתימה בשני חשבונות של החברה בבנק המזרחי. בין היתר הוא היה מורשה לנהל את תיק ניירות הערך של החברה ולבקש אשראים לשם ביצוע פעילויות השקעה. אייזנברג טוען כי מדובר בחברה בבעלותו שמניותיה הוחזקו בנאמנות ולגזונטהייט לא היו כל זכויות קנייניות בחברה, במניותיה או ברכושה, לרבות ניירות הערך והמזומנים המוחזקים בחשבונותיה.

אלא שגזונטהייט, כך טוען אייזנברג, ניצל את יפוי הכוח וההרשאות שניתנו לו בחשבונות גיינמור ומשך בשנת 2002 את מכלול ניירות הערך והמזומנים שהיו בהם, ולמעשה רוקן את החברה מרכושה, בניגוד להסכמות בין הצדדים ולתקנון החברה.

אייזנברג טוען, כי גזונטהייט ורעייתו העבירו את המניות וניירות הערך תוך שימוש בחברת גיינמור אינווסטמנטס, באופן העשוי היה להטעות את הבנק, תוך הצגת מצג שווא שמדובר באותה חברה.

לטענת אייזנברג, אף על פי שבפועל 10% ממניות שותפי אג"ש שהוחזקו על ידי גיינמור, היו שייכות לו בעקיפין, הרי על פי הסכמת הצדדים, בדיווחים לבורסה לניירות ערך, אותם 10% נזכרו כשייכים לגזונטהייט שידע, כך לפי אייזנברג, שהדבר מעמיד אותו בבעיה והוא ניצל זאת.

בכתב התביעה נטען, כי במשך תקופה ממושכת נאלץ אייזנברג לנהל מגעים דיסקרטיים עם גזונטהייט, כדי לשכנע אותו להשיב את רכושו. בסופו של דבר, בחר אייזנברג לטענתו לחשוף בשנת 2006 את הנושא בפני הרשויות ולהגיע עמן להסדר.