מוזיקה: תקליט שבור

כשדון מקלין שר על היום שבו המוזיקה מתה הוא כיוון לרגע שבו פגע המטוס הקל שבו ישב בין השאר באדי הולי בקרקע המושלגת של מייסון סיטי, איווה. הולי לא זכה לנגן ולו תו אחד אחרי ליל 2 בפברואר בשנת 1959, אבל המוזיקה דווקא התפתחה יפה, למרות שורת גיבורי הרוקנרול שנקטלו לאורך הדרך. חברות התקליטים - ובמיוחד המערכים האמונים על תחזוק וניפוח המורשת והפצת השירים - דאגו לכך יפה וגזרו את הקופון השמן שלהן. כעת, עם ההכרזה על קשיי הנזילות של ענקית המוזיקה הבריטית EMI, גם אנשי החליפות מרגישים פתאום את הבלוז.

כשאיש העסקים הבריטי גאי האנדס רכש לפני כשנתיים את החברה באמצעות חברת ההשקעות שלו טרה פירמה, הוא ידע שעידן הדיסקו של שוק התקליטים לא ישוב עוד. האנדס, ששילם 4 מיליארד ליש"ט תמורת החברה הנחשבת לשלישית בגודלה בעולם המוזיקה, הכריז כמה חודשים אחרי הרכישה על קיצוץ מסיבי במשרות כדי להתאים את החברה לתנאי השוק, אך גם הוא לא שיער שימי חטיבת ההקלטות של החברה עשויים להיות ספורים. המצב אכן חמור, אבל האנדס יכול להתנחם בינתיים במצבה של חטיבת EMI מיוזיק פאבלישינג - האחראית על הזכויות לשימוש בהקלטות ובשירי החברה - שעדיין איתן.

עוד מוקדם לדעת אם דלתות EMI צפויות להינעל בקרוב. אך אין ספק שאם מנהליה לא יצליחו להשיב את ההלוואה בסך 950 מיליון ליש"ט שלקחו מסיטי בנק, נראה שהאלבום החדש של מובי שיצא רק בשבוע שעבר ממחסני החברה עשוי להיות תו באקורד הסיום שלה.

אם היו מספרים למי מאנשי תעשיית המוזיקה שהחברה הזאת - שלאורך השנים הקליטו בה אמנים כדיוויד בואי, הביטלס, פינק פלויד, רדיוהד, איירון מיידן, רובי ויליאמס, שיש לה בין היתר חברת הקלטות קלאסיות משובחת, והיא מחזיקה גם בלייבל הג'אז "בלו נוט" - צפויה להיעלם או להתמזג, הוא היה כנראה צוחק למשמע הדברים.

תעשיית התקליטים עוד לא נפחה את נשמתה האחרונה, אבל גם אין לה יותר מדי סיבות להתלוצץ עם רופאיה. הרשת מלאה בטוקבקיסטים העולצים בכל פעם שחברת תקליטים מתכווצת ועל אחת כמה וכמה כשהיא נסגרת. מה שהם שכחו בדרך זה שכאשר היצרנים ומפיצי המוזיקה החוקית יחדלו מלהתקיים - גם לפיראטים לא יישאר ממי לגנוב.