תוצרת הארץ: יותר אמנים ישראלים בפסטיבל הג'אז באילת

כשאבישי כהן התבקש לפני יותר משנה להיות המנהל האמנותי של פסטיבל הג'אז באילת, הוא לא חשב הרבה לפני שהשיב בחיוב למפיק הפסטיבל מיקי גוב. לתשובה הוא צירף שני תנאים: הראשון, חופש בבחירת האמנים המקומיים והבינלאומיים, והשני, שהוא לא יופיע בפסטיבל, גם לא בג'אם סשנים הנערכים ליד הבריכה של מלון ישרוטל מדי לילה.

הדרך להרכבת התוכנייה של הפסטיבל ה־23 במספר (23–26 באוגוסט) לא היתה פשוטה. אחרי 22 שנה שבהן התנהל הפסטיבל תחת ידיו של דני גוטפריד, הוחלט לתת את המושכות לכהן, אולי גם כדי לרענן את השורות והדימוי של הפנינג המוזיקה הדרומי. גוטפריד, למותר לציין, לא אהב אותה במיוחד. לכהן (39), שהחל את דרכו כבסיסט צעיר בניו יורק ובהמשך חבר לצ'יק קוריאה לכמה אלבומים, ניגן אחר כך עם מיטב האמנים בז'אנר והוציא עד היום 11 אלבומים (כולל אחד בעברית), יש רק מילים טובות להגיד על המנהל לשעבר. "אני מוריד את הכובע בפניו. הוא התחיל את הפסטיבל בלי כלום והביא אותו למצב שבו אמנים רוצים להופיע בו. מהבחינה הזו - לא המצאתי בפסטיבל הזה כלום".

כהן: "התרבות בארץ נפגעה פחות מהמיתון, או שחלק מהאנשים מוכנים פחות לוותר עליה" | צילום: אביגיל עוזי

בתחילת דרכו של הפסטיבל, אי אז במחצית השנייה של שנות השמונים, היו לא מעט סיפורים על כוכבי ג'אז ששוכנעו בדרך לא דרך להופיע בפסטיבל, לעתים תמורת כיסוי ההוצאות בלבד. לדברי כהן, המציאות כיום שונה לחלוטין.

הפסטיבל מתוקצב ב־5 מיליון שקל (לעומת 4.6 מיליון בשנה שעברה): 1.5 מיליון שקל בתמיכה עירונית ממשלתית ו־2 מיליון שקל מהתקציב מיועדים לעלות האמנים (לעומת 1.4 מיליון שקל בפסטיבל הקודם). מחירי הכרטיסים מתחילים ב־ 150שקל להופעה אחת עד 1,700 שקל לכרטיס VIP לכל ארבעת ימי הפסטיבל.

את הפריצה הבינלאומית אתה חייב לצ'יק קוריאה. למה הוא לא הוזמן?

"זה לא שלא רציתי, אבל הוא בין מאות אמנים בתחום, ואני רציתי לא להיות צפוי. אולי בעתיד הוא יופיע".

כהן מדגיש את השינוי בפסטיבל השנה. "הפסטיבל משקף את הסצינה הניו־יורקית העכשווית, ופחות את השמות שחזרו לכאן מדי שנה. ונוסף על כך הוא מביא פן עדכני של האמנים הישראלים שנחשבים לפורצי דרך בתחומם, לאו דווקא בג'אז. השינוי השלישי הוא שההיררכיה בין האמנים הבינלאומיים לבין הישראלים פחות בולטת, הן במספר המופעים של כל אחד מהם והן בחלוקה לאולמות ולשעות ההופעה", אומר כהן.

המיתון לא מורגש

נראה שהצלע האחרונה במשולש היתה המורכבת מכולן, אך עיון בתוכנייה מגלה שמחצית מהאמנים המופיעים הם ישראלים, וגם שמבחינת הקצאת הכרטיסים (כ־84 אלף לכל המופעים) - הרכבים ישראליים עכשוויים ופחות ג'אזיים באופיים כגון פאנקנשטיין, המנגנים גרוב שחור או התפוחים, המשלבים בין ג'אז קצבי לתקלוט חי, יופיעו בפני 4,000 איש, בדיוק כמו הזמרות די די ברידג'ווטר או רובין מקל.

חלקם של האמנים הישראלים אכן גדל, אבל לא כולם הם ג'אזיסטים, למשל דני סנדרסון, מארינה מקסימיליאן בלומין והבנות נחמה. זה שיקול מסחרי כדי להרחיב את הקהל?

"השיקול הוא לא כלכלי, אלא יותר אמנותי. הכלכלה של הפסטיבל דווקא מסתדרת ועובדת מצוין (הוא צוחק). הבאז סביב הפסטיבל מאוד חיובי, והמפיקים מאוד שמחים על הריענון הזה, ולדבריהם זה גם מתבטא במכירות".

יש לך הסבר לפער שבין החששות מהמיתון של כמה ממפיקי אירועי תרבות, לכך שבפועל הכרטיסים דווקא להופעות היקרות נחטפים?

"תמיד יש יוצאים מן הכלל, ולשני הכיוונים. אבל בתכלס, כשאתה מתכנן פסטיבל, אתה אף פעם לא יודע איך יתקדם קצב המכירה, וכל הליך חיובי — בין אם זה בדיבור או במספר הכרטיסים שנמכרים -הוא מצוין. ובנוגע למיתון, לדעתי, כנראה התרבות בארץ נפגעה פחות ממנו או שחלק מהאנשים מוכנים פחות לוותר עליה".

כשאתה מופיע בחו"ל, זה אחרת?

"ישנם מקומות שאני יודע שחשו במיתון בגלל ירידה בחסויות. אבל אני נוסע ומנגן כל הזמן בעולם, ולכאורה המיתון לא קיים".

היו אמנים שרצית להביא והודיעו לך שהם יקרים מדי?

"היה אמן או שניים שלא הסתדר להביא אותם מפאת התקציב המוגבל, אבל יחסית למה שהצלחנו, ובהתחשב בכל הנסיבות שמסביב — זה מעל ומעבר".

ואיך אתה משלב בין הקריירה האישית לניהול אמנותי של פסטיבל?

"אני משתדל להרוויח משני המקומות. אני מכיר הרבה אמנים ויש לי גישה אישית או בין־אישית אליהם, ואני מרוויח בצד האמנותי שלי שאני יכול להיחשף לאמנים שאני יכול ללמוד מהם, אבל כאן היה סיכון מסוים, כי אני מופיע המון בארץ ובחו"ל".

אז למה לקחת את התפקיד?

"זה החמיא לי שפנו אליי וראיתי בזה אתגר ושליחות שאני יכול לעשות למען המוזיקאים והקהל הישראלי. המפיקים מבינים את המצב שלי, והם ממש לא יושבים לי על הווריד".

המופעים שאסור להחמיץ בפסטיבל

ג'ון סקופילד והפייטי סטריט. בצד פט מתיני וביל פריזל, סקופילד נמנה עם קצפת נגני הגיטרה בג'אז העולמי. בהופעות שלו באילת הוא יתמקד מן הסתם באלבום האחרון והבלוזי למדי שלו. פרטים: 25.8 ב־23:15 בארנה, 26.8 ב־1:15 בארנה.

קורט רוזנווינקל בנד. מי שלא ישבע מהגיטרה של סקופילד כנראה יקנח לצלילי ששת המיתרים של רוזנווינקל. גם מי שאינו מוכן לזוז מילימטר מהמיינסטרים ירגיש כאן בבית. פרטים: 23.8 ב־21:50 בהיכל, 25.8 ב־21:30 בארנה.

חמישיית די די ברידג'ווטר. מהכוכבות הגדולות של הג'אז הווקאלי בשנים האחרונות ואחת הפרשניות הטובות ביותר שקמו לשירי אלה פיצג'רלד (ראו אלבומה הקלאסי "Dear Ella"). פרטים: 23.8 ב־23:15 בארנה.

שישיית צ'אנו דומינגז. דומינגז, שניגן בעבר בין השאר עם פאקו דה לוסיה והרבי הנקוק, משלב ביצירתו בין פלמנקו לבין מוזיקה אנדלוסית שורשית. באילת ילווה אותו גם רקדן פלמנקו, להשלמת האווירה. פרטים: 25.8 ב־23:45 בהיכל, 26.8 ב־23:30 בארנה.

התפוחים. הרכב ישראלי המונה תשעה חברים, כששניים מתוכם מתפעלים על הבמה פטפונים ולא כלים חיים. הסט שלהם הוא הכלאה מקפיצה ומשוחררת למדי בין ג'אז קצבי למסיבת ריקודים. פרטים: 24.8 ב־1:15 בארנה.