צילום: אוראל כהן

מנכ"לית הולמס פלייס: "גם מובטל צריך סיבה לקום בבוקר"

לוריין טאפיאס מספרת שהולמס פלייס לא איבדה מינויים, ממשיכה להתרחב ומתכננת לפתוח מועדון בבאר שבע בהשקעה של 5 מיליון דולר. "מועדון כושר אינו מותרות. אנשים יוותרו על מסעדות, אבל לא על מינוי", היא אומרת

19.08.2009, 08:55 | חגי לוי

נראה שכמעט כל עסק בישראל מושפע כיום מהמשבר הכלכלי. הדבר נכון במיוחד בשוק הפרימיום, החל ביבואני הרכב וכלה במסעדות שף, שרבות מהן נסגרו מאז ספטמבר האחרון. בתי העסק שעדיין בתמונה חייבים להתאים את עצמם למצב ולחתוך מחירים, גם במחיר של פגיעה בתדמית. בהולמס פלייס, כך זה נראה, המצב שונה: "לא הורדנו מחירים, ולא איבדנו מינויים במהלך השנה החולפת", מצהירה מנכ"לית הרשת בישראל לוריין טאפיאס. לדבריה, הרשת צופה לסיים את שנת 2009 ברווח, תוך גידול בהכנסות וברווח הנקי.

הולמס פלייס, רשת בריטית שנכנסה לישראל ב־1999, מונה 17 סניפים בארץ. מדובר בחברה פרטית שאינה מפרסמת דו"חות כספיים. מה שטאפיאס מוכנה לגלות זה שמאז פרוץ המשבר נרשמה ירידה של 20% בהכנסות המשניות - כל מה שאינו כלול בדמי המינוי החודשיים, מאימון כושר אישי דרך תוספי תזונה ועד לביגוד ספורט. ועדיין, בהנחה שהרשת אכן מצליחה לשמור על 70 אלף המינויים שלה שמשלמים בין 200 ל־550 שקל בחודש, מדובר בהישג.

עשרות אלפי עובדים פוטרו בשנה האחרונה, מן הסתם גם מינויים שלכם.

"גם מי שאיבד את מקום עבודתו לא יוותר על המנוי. מובטל צריך סיבה לקום בבוקר. תמורת 300 שקל בחודש, בממוצע, הוא יכול להגיע לכאן כל יום, לעשות אימון, לקרוא עיתון, להיכנס לבריכה ולדבר עם חברים. ביתר העולם אנחנו מרגישים ירידה במינויים, בעיקר בסניפים במרכז אירופה. אבל גם שם המודעות לבריאות מאוד גבוהה, וגם בימי משבר מועדון כושר אינו נחשב מותרות. אנשים יוותרו על מסעדות אם הם צריכים לחסוך, אבל לא יוותרו על מינוי".

אפשר לרוץ בים.

"חלק עושים את זה, אבל לנו בארץ יש יתרון של החוֹם הגדול: צריך לצאת בחמש בבוקר בקיץ כדי לא להישרף. למה אנשים באים לעשות אימון? כדי להרגיש טוב עם עצמם. אנחנו חיים במציאות מנוכרת, ופתאום יש מקום שבו המדריך לא רק מחייך אליך, אלא גם מכיר את השם שלך וזוכר בדיוק את הבעיה שהיתה לך ברגל וסיפרת לו עליה באימון הקודם. לקח לנו עשר שנים לבנות את תודעת השירות הזו, ואנחנו עדיין בתהליך".

אבל גם חדר כושר זול יכול לתת שירות אדיב.

"בארץ רוב העסקים לא באמת הפנימו ששירות הוא מקור אמיתי ליצירת ערך. בדרך כלל כשמועדון מתחיל לחתוך מחירים המינויים צריכים להתחיל לדאוג. כשאני רואה פרסום של מועדון שמבטיח מינוי ב־79 שקל לחודש, אני יודעת שבעוד חודש יתקשר אליי הבעלים ויתחנן שאקנה אותו".

הולמס פלייס כבר רכשה בעבר מועדון כושר באשדוד שפשט רגל, במסגרת תוכנית ההתרחבות של הרשת. למעשה, היא ממשיכה להתרחב חרף המשבר הכלכלי. הולמס פלייס מתכננת פתיחת סניף ראשון בבאר שבע, בקונספט של קאנטרי קלאב, באוקטובר הקרוב בהשקעה של 5 מיליון דולר, ולפתוח סניפים ראשונים בירושלים ובגבעת שמואל במהלך 2010. כמו כן, טאפיאס טוענת שאף אחד מבין עובדיה לא פוטר.

אתם לא מגיעים לרוויה?

"בינתיים לא. אני מעריכה שנעצור רק כשנגיע ל־25 סניפים".

בכל הנוגע להמשך ההתפשטות הבינלאומית, הרשת בוחנת כניסה אפשרית לבולגריה ולרומניה. "יש לנו אנשים שכבר בודקים אתרים אפשריים", מגלה טאפיאס. "מדינה אחרת שאנחנו בוחנים, שתהיה עבורנו שוק חדש לחלוטין, היא הודו. אין שם כיום רשת בינלאומית גדולה אלא רק רשתות מקומיות, בדומה למה שהיה בישראל לפני עשור. ואנחנו מדברים על מדינה עם 130 אלף מיליונרים".

מחצית מההכנסות מגיעות מאירופה

טאפיאס מכהנת כמנכ"לית הולמס פלייס מאז 2004. לפני כן היתה אחראית על פיתוח הרשת במרכז אירופה, והקימה שני מועדונים ביוון ומאוחר יותר גם בפראג. בינתיים הרשת התרחבה גם לבודפשט ולווינה. כיום מחצית מהכנסות הולמס פלייס מגיעות מסניפים מאירופה.

טאפיאס, שעלתה מדרום אפריקה בשנות השמונים והיתה מאז ומעולם פריקית של כושר, הקימה את מועדון הכושר "לייפסטייל" ברעננה בשנות התשעים. כשנפתח סניף הולמס פלייס הראשון במרכז עזריאלי, בסוף שנות התשעים, היא הבינה שההגמוניה האזורית שלה עומדת להסתיים והחליטה להצטרף להולמס פלייס, ומונתה לאחת מארבע מנהלות אזוריות ברשת. אחרי כמה שנים שבילתה על הקו לאירופה, בעמדה של פיתוח עסקי והכשרת מנהלים במדינות חדשות שהולמס פלייס נכנסה אליהן, מינה אותה ג'ונתן פישר - הבעלים והמייסד של הולמס פלייס - לנהל את הרשת בישראל.

המשק הישראלי מלא במנכ"לים שהוצנחו לתוך חברות כמנהלים מקצועיים, אפילו שאין להם שום קשר אישי או רגשי לחברה או למוצרים שלה. זה אינו המקרה של טאפיאס: כמי שכבר רצה כמה מרתונים מסביב לעולם, היא רואה בעבודה לא רק ביטוי לאמביציות שלה, אלא שליחות, שלדעתה גם עומדת בבסיס החלטתה לעזוב את החיים הנוחים בדרום אפריקה ולעלות לישראל. "אני לא רוצה לראות בארץ אנשים שמנים, אוביס, כמו ביתר מדינות המערב. אני לא רוצה שנחיה במדינה שבה אנשים הולכים למילואים ולא יכולים לעלות על גבעה. אני רוצה לתת לאנשים השראה. ודאי שאנחנו חברה למטרת רווח, אבל אני מאמינה שאם אנחנו נעשה טוב לאנשים, וניצור כאן מקום מעורר השראה שהוא גם FUN, הכסף כבר יגיע - והוא מגיע".