קו המאה

בספטמבר 2007 שווקי ההון במדינות המערביות נהנו מהימים העליזים של שערי ריבית נמוכים ותשואות נאות במיוחד (שהסתברו ברוב המקרים כמוטעות) עבור קרנות גידור והלקוחות לקחו הלוואות נכבדות כנגד בתיהם על מנת לממן רכבי שטח ומגוון צעצועים גבריים.

במהלך חלון הזמן הזה, המזרח התיכון החל לממש את הפוטנציאל שלו. רוב האנשים מחוץ לאזור לא היו מודעים לסיפור הצמיחה הגדולה, ואף הייתי אומר נרחבת, שהחלה להתגלות. עודפי שיא החלו להאסף והגדילו את העושר השלטוני שכבר היה משמעותי גם כך.

בשבוע האחרון ציינו את תוכנית ה-100 ב-Marketplace Middle East. שנתיים חלפו ביעף, בחלקן מאחר והכלכלה העולמית התקדמה בקצב מסחרר. לא היה זה מסלול ישר קדימה, אלא נסיעה ברכבת הרים שהשתקפה בצורה הטובה ביותר במחירי הנפט הגולמי. ראינו וכיסינו את ההשלכות של נפט ב-147 דולר לחבית ביולי 2008, רק כדי לחזור לרמה של 32 דולר בדצמבר של אותה שנה.

"זו הייתה נסיעה לא נורמלית ברכבת הרים", אמר חלדון אל-מובארק, מנכ"ל מובדלה (Mubadala) בתוכנית הראשונה שלנו. "הצמיחה באבו-דאבי הייתה אדירה. בכירים כמוני צריכים להתרוצץ ולודא שיש לנו את העסקאות הנכונות, השותפויות הנכונות, ואת אסטרטגיות הצמיחה הנכונות שניתן לשמר אותן".

הזינוק במחירים באביב שעבר אל מעל 100 דולר סייע לפתח נושא חדש שבאופן כמעט וודאי יחזור על עצמו: "נפט בשלוש ספרות". כל דבר מעבר לקו המאה פותח מגוון רחב של אפשרויות. הנטייה האינסטינקטיבית הייתה להתחרות בשכונות שלכם ולבנות מבנים חדשים ונוצצים. מחמם את הלב לראות שהדור הבא של המנהיגים יראו באסטרטגיה זו כישלון ביחס לשיעור הילודה הגבוה הטבוע באזור".

"נדל"ן ובניינים חדשים יכולים להיות מהממים מבחינה ארכיטקטונית אבל הם לא יפתרו שום דבר בלי אנשים מוכשרים שיגורו בהם", אמר נסיך הכתר של בחריין, השייח סלמן בין חאמד אל-חליפה בראיון איתנו כחודש לאחר שמחירי הנפט שברו שיא חדש.

אני נמצא באוהל (די ריק) המעיד על כך שהירידה במחירים, הגם שהיא כואבת לקבלנים המחכים לתשלום ולבנקאים שנתנו הלוואת, משמשת לניקוי הקצף.

כפי שיו"ר הפרלמנט של איחוד האמירויות ויו"ר בנק משרק (Mashreq), עבדול עזיז אל גוראיר אמר בנובמבר כשהמשבר הפיננסי החל לתת את אותותיו, "יסודות העסקים כבר נבנו. עכשיו, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לשקול לאן ממשיכים מכאן. האטת הצמיחה, דחיית חלק מהפרויקטים, הכל לגיטימי".

לסיכום, אלו שנשארו עומדים, עומדים על קרקע יציבה ומעוניינים לראות במזרח התיכון את ביתם – בין אם הם תושבים לשעבר אם לאו. יתכן שהלובי של מלון מגדלי האמירויות פחות עמוס בימים אלו, אבל הדיונים מתבססים על תוכניות שקולות ועוסקים פחות בפרויקטים של נדל"ן.

ההיבט הקריטי של תקופת השפל האחרונה והמהירה הוא שהון קרנות הריבונות הממשלתיות נשאר קרוב לבית. אנחנו מדברים על שוק צרכני המקיף כמעט 500 מיליון איש. אם כסף מהמפרץ הפרסי מושקע בפרויקטים קרוב לבית, המכשולים העומדים בפני השקעות וסחורה בת-קיימא ימשיכו לרדת. יתכן אף שיהיה תמריץ רב יותר ליצירת מטבע אחיד בין יותר חברות במפרץ.

כל זה לא בא להגיד שקרנות ההון הריבוניות נטשו את הזירה במדינות המערביות. המניות של קטאר בחברות פורשה ובנק ברקליס הן שתי דוגמאות טובות לניצול הזדמנויות כשהן קורות, ולמובדלה שבאבו-דאבי יש פוזיציות ארוכות-טווח בחברות ג'נרל אלקטריק, EADS ויצרנית השבבים AMD כחלק מבניית תיק ההשקעות של החברה והבסיס התעשייתי של האמירות. בהערת אגב מעניינת, בשנתיים האחרונות אוהדים של ליגת העל יודעים הרבה יותר על מדינות המפרץ, ומי השולטות בכספים, ממה שידעו בעבר.

שחקנים בשוק ההון הפרטי המחוזי והעולמי עולים על פחות מטוסים ללונדון, פריז ופרנקפורט, ובוחרים במקום זאת לטוס לטוניסיה, ירדן, מצרים ומרוקו כיעדים החדשים. הצמיחה בכל אחת מארבע המדינות האלו יציבה למרות המשבר העולמי וההתאוששויות הפושרות שניתן לראות במערב.

למה ניתן לצפות כשאנו מתחילים לעבור על 100 התוכניות הבאות? קטאר, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות ימשיכו לקדם פרויקטים חדשים במטרה להשלים לא רק את בניית התשתית שלהם אלא גם את התפתחות ההון האנושי במדינות אלו. הוקצו מיליארדים למטרות אלו, אבל מנהיגים עסקיים וממשלתיים רוצים לראות שהתוכניות יוצאות לפועל כולל התוצאות שהובטחו במצגות PowerPoint וסרטוני אנימציה.

לסיכום, דובאי וערים מזרח תיכוניות אחרות כבר אינן נקודות קטנות על המפה המצביעה על מערכת העברה מהממרכז לנקודות מסביב של ספק מסוים. אנו כבר לא חושבים על יום העסקים כמתחיל באסיה, מדלג לאירופה ונותן את אקורד הסיום בוול-סטריט. המזרח התיכון עיצב את מקומו, והוא רחוק מלהיות אופנה חולפת או הזדמנות שיש לנצלה מהר.

הכותב הוא מגיש התכנית Market Place Middle East המשודרת מדי יום שישי ב-CNN