הקשר בין חשבונאות לרבנים
הצורך בשקיפות מאפיין לא רק דו"חות כספיים, אלא את כל אורחות חיינו. וכך, מי שמרמה אותך בדיווחיו, ירמה אותך גם בשירות שהוא נותן
כנראה גם שאתם צודקים.
אלא שלסיפור, תתפלאו, יש היבט ישראלי. בחודש ספטמבר 2004 פורסם בעיתונות ראיון עם החשב הכללי דאז ירון זליכה ואנוכי (החשבונאי הראשי שלו) תחת הכותרת: "כאילו אנחנו ג'נרל אלקטריק". בראיון נכתב אז: "כמעט בהיחבא מנהל החשב הכללי מהפכה חשבונאית. אולי עכשיו, אחרי קרוב ל־60 שנה, המדינה תדע סוף סוף מה שווי נכסיה".
ואכן, החזון של החשב הכללי ושלי היה להפוך את ממשלת ישראל לגוף הפועל בשקיפות ובגילוי נאות. לישראל לא היו אז דו"חות כספיים, למעט דו"ח התקציב, שכלל אלפי תקנות בפונט שמתאים יותר לסרט המשך ל"אוצר לאומי" בכיכובו של ניקולס קייג'.
"אף אחד לא מבין, וזה המצב הרצוי", הסבירו לי במסדרונות. "שקיפות היא כוח, ואתה לא יודע מה יקרה אם ניתן כוח למשרדי הממשלה".
נאה דורש, נאה מקיים
"אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר", אמר לפני מאה שנה השופט הפדרלי האמריקאי ברנדייס, ושום דבר לא השתנה מאז. הדוגמה שלנו היתה של קונצרן עסקי ציבורי גדול, וג'נרל אלקטריק נראתה אז מצוין. אלא שבאותה שעה היתה זו עסוקה, לפי הפרסומים, בלהפר את חוקי ניירות הערך בארצות הברית.
לאחרונה התפוצצה פרשה עבריינית, לכאורה, שבה רבנים ממוצא סורי בניו יורק חשודים בהלבנת הון ובסחר באיברים. זאת, כאשר באוויר עדיין עמדה הסערה בעניין "האם המרעיבה".
אין ספק שחוסר השקיפות, המאפיין חלק ניכר בעדה החרדית, הוא כר נרחב לפעילויות המנוגדות לכל נורמה מוסרית ויהודית.
ומה בעצם דורש הממונה על השכר באוצר מבנק ישראל ומהאוניברסיטאות? שקיפות. דרישה כל כך בסיסית הנתקלת בהתנגדות כה עזה. כאזרח המדינה הייתי אומר לנגיד בנק ישראל, כמו גם לנשיאי האוניברסיטאות, שהם חייבים בדין וחשבון כלפיי ולא רק כלפי אילן לוין. והייתי מוסיף עוד כמה גופים שאותם התקשורת לא נוהגת לנגח, כמו משרד מבקר המדינה למשל. "נאה דורש, נאה מקיים", אמרו חז"ל.
שקיפות איננה נחלת הדו"חות הכספיים בלבד, אלא חלק בלתי נפרד מכל אורחות חיינו. לא בכדי מצביעים מחקרים על מתאם גבוה בין דיווח כספי לא נאות לבין התנהגות עסקית לא נאותה, כשהמסר ברור: מי שמרמה אותך בדיווחיו, ירמה אותך גם בשירות שהוא מעניק לך.
אך סדר עושים קודם כל בבית, והבית שלי הוא זה החשבונאי. איך אפשר להתייחס לדו"חות הכספיים ברצינות אם הם כה מסובכים? אנו, רואי החשבון, צריכים להודות: טעינו. אם ראש הפירמידה, יו"ר המועצה הבינלאומית לכללי חשבונאות, סר דיוויד טווידי, אומר על תקן חשבונאי שמי שמבין אותו בוודאי לא קרא אותו, יש בעיה.
אם לא נבין, לא נדע
שקיפות מתחילה כשאתה מבין את מה שאתה קורא. כללי החשבונאות לא מובנים, לעתים גם לרואי החשבון עצמם. התחום הפרוץ ביותר הוא התחום של הערכות השווי ההוגן בכלל ושל המכשירים הפיננסיים בפרט.
אז אם אתם שואלים מדוע רוב המעילות מתרחשות בעולם הפיננסי, העמידו עצמכם במבחן הבא ושאלו: האם אנו מבינים בצורה טובה את אחד האירועים הבאים - איך זוג צעיר אמריקאי שלקח משכנתה, ועדיין לא יודע שיהיו לו בעיות בהחזר, משפיע על הבורסה בת"א? מה עשה הפקיד ז'רום קרוויל בבנק הצרפתי סוסייטה ז'נרל כך שגרם להפסד של כ־8 מיליארד דולר? או, כיצד הפיל הסוחר ניק ליסון את בנק ברינגס, שהיה הבנק המסחרי הגדול בבריטניה?
המסקנה ברורה: אם לא נבין, לא נדע להתגונן מפני המשבר או המעילה הבאים. חייבים לשנות את כללי הדיווח כדי שיהיו מובנים. דרישה זו מעוגנת גם במסמכי היסוד החשבונאיים, אך הדרך עד ליישומה כנראה רחוקה. עד אז, עלינו לדרוש שקיפות, כלומר שיספרו לנו הכל ובשפה ברורה. כדי שנבין.
הכותב הוא שותף בכיר בגיזה זינגר אבן ומרצה לחשבונאות במכללה למינהל
3 תגובות לכתיבת תגובה