משיחת יתר: עידן הפועלים

בשבת נערך בשוק הכרמל בתל אביב אירוע יוצא דופן: עשרות אמנים הציגו עבודות במרחב האפרורי והמלוכלך, הומה הריחות. הם השתלבו בו היטב, ולא תמיד אפשר היה להבחין מה נשאר כפסולת של סוף שבוע ומה הפך ליצירה. שקיות ניילון בצבעים שונים הפכו לקישוטים זולים לבאסטות, שלוליות של מים עכורים נצבעו בצבעים זרחניים: סגול, כחול, ירוק וצהוב. משחקים קטנים וזולים הפכו לזנב של מטוס עשוי משאריות של זבל, וגופיות וגרביים ישנים ומלוכלכים נערמו על אחת הבסטות ונראו מרחוק כלאפות שזה עתה נאפו.

אחת הבאסטות המוצלחות במקום, שמשמשת ביומיום לממכר פלאפל, הפכה לדוכן למכירת רישומים על נייר של טמיר לכטנברג. השלט מקרטון הודיע על 2,009 שקל לקילו. לא מעט אנשים התקהלו סביב הדוכן, עברו על ערימות הרישומים ונתנו ללכטנברג לשקול. אני בחרתי שלושה רישומים: אחד של נוף מופשט ועוד שניים של נערה מתבגרת. ברגע האחרון נבחר רישום נוסף. שאלתי את לכטנברג אם אין מבצע של שלושה פלוס אחד. לכטנברג נתן את הרביעי בחצי המחיר. 44 גרם רישום עלו 75 שקל.

גרביים ישנים בשוק הכרמל. מיצב של הרן מנדל

מכתבה שפורסמה לאחרונה ב"The Art Newspaper" על האמן האמריקאי ג'ף קונס מתברר שהוא מעסיק 122 עובדים בסטודיו שלו בניו יורק. קונס מכין את המתווה הראשוני לעבודה: הסקיצה, והעוזרים מבצעים אותה בפיקוחו. כך הוא מספיק לעמוד בכל התחייבויותיו. מהכתבה מצטייר שאין דבר טבעי יותר מכך שאמן כבר לא מצייר ובונה במו ידיו, שאמן בעצם הפך למפיק־על. השאלה היחידה שמעלה הכתב ביחס לתנאי הייצור היא מדוע קונס, כמו חלק גדול מעמיתיו האמנים, לא שולח את עבודותיו לייצור בסין, וכך חוסך מחצית מהעלויות. סביר להניח שאותם ציורים יגיעו לאחד מבתי המכירות הגדולים ושם יימכרו בסכומים שיכולים להגיע גם ל־5 מיליון דולר. במחשבה שנייה: אולי המיתון ישנה במשהו את הלך המחשבה של האספנים? אולי הם יהרהרו פעם נוספת לפני שיוציאו מאות אלפי דולרים על עוד אובייקט מפס הייצור של המותג "ג'ף קונס"?

לא מזמן נערך בלונדון הכנס "עולם האמנות במיתון: פתרונות מעשיים", שבו סוחרים וגלריסטים ותיקים ייעצו לקולגות הצעירים כיצד לעבור את המיתון. הנה מקצת העצות שהושמעו שם:

בתקופה שכזו אין להסתמך על עזרה מהבנק. כדי להשיג תזרים מזומנים צריך למכור עבודות בהנחה גדולה. כשהזמנים הטובים יחזרו נצטרך לטפל בבעיה החדשה שתיווצר: כיצד לגמול את האספנים מההנחות.

לא לחזר אחרי לקוחות חדשים. למרבית העסקים זה יקר פי שישה או עשרה לפתח לקוחות חדשים מלטפח לקוחות קיימים. שמור על קשר עם הלקוחות.

חשוב לא לשקר ולהיות מציאותי. אם אספן מתלונן שעבודה שקנה לפני שלוש שנים נמכרה עכשיו במחצית המחיר, להגיד לו בכנות: כולם מושפעים מהמיתון.

והאמנים? עד לא מזמן הם דרשו מרחבי תצוגה גדולים או שסירבו להציג. כל דרישה שלהם נענתה. עכשיו זה לא הזמן להפקות ענק. האמנים הטובים כבר התרגלו למצב החדש (קונס, כנראה, עוד לא שמע על זה - ד"ג).