אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מוטל בספק: תחזיות מול מציאות צילום: גלעד קוולרציק

מוטל בספק: תחזיות מול מציאות

תקופה של תפניות כלכליות מהירות וחדות אינה מקלה על גיבוש תחזיות, לפיכך יש לקחת כל תחזית והערכה בספק. האמת הבסיסית היא שאיש בעולם כולו לא חזה את המשבר

31.08.2009, 09:59 | צבי סטפק

שפע של תחזיות והערכות נמרחות לאחרונה בכותרות גדולות יותר, או גדולות פחות, בתקשורת הישראלית והעולמית. המשבר הכלכלי והפיננסי שפקד את העולם כולו כצונאמי, והעניין שהוא מעורר, מהווה מקור לא אכזב להערכות ולתחזיות של כלכלני מאקרו, פעילי שוק ההון, נגידי בנקים מרכזיים, שרי אוצר, ראשי ממשלה, מוסדות כלכליים בינלאומיים מכובדים, וכן, גם עיתונאים ועורכים שיום אחד זורעים חששות וביום שלמחרת נוטעים תקוות.

מה לא נכתב בעקבות המשבר הייחודי הזה?

בזירת האינפלציה בישראל: רק בדצמבר 2008 חזאי האינפלציה בישראל כלל לא היו מוטרדים ממנה. להיפך, מרביתם חששו מדפלציה, ירידת מחירים של כ־1% בשנת 2009. ומה קיבלנו? אינפלציה של 3.2% בשבעת החודשים הראשונים של השנה.

בזירת הצמיחה בישראל: זה התחיל בתחזית בנק ישראל לצמיחה חיובית של המשק הישראלי ב־2009 בשיעור של 3.4%, תחזית שנקבעה באפריל 2008. זה נמשך בהפחתת התחזית ל־2.7% בנובמבר 2008, ואחר כך ל־1.5%.

במרץ 2009 חזה בנק ישראל, לראשונה, כי תחול התכווצות של 0.2% בכלכלה הריאלית. זה עדיין לא הסתיים, ובמאי 2009 קוצצה התחזית פעם נוספת לכדי 1.5%. כלומר, בתוך שנה השתנתה תחזית בנק ישראל חמש פעמים, ולא סתם השתנתה, אלא מתחזית צמיחה חיובית בשיעור של 3.4% לתחזית צמיחה שלילית של 1.5% - לא עניין של מה בכך!

בזירת שוק ההון: לא מעט פעילי שוק צפו שהמשק הישראלי צפוי להתרסקות רבתי ולגל אדיר של פשיטות רגל. בתקשורת מצאו לא מעט עיתונאים הזדמנות להתפרנס יפה מביקורת על השקעות מופקרות מצדם של משקיעים מוסדיים שהמיטו אסון על ציבור המשקיעים והחוסכים, ובעיקר על הפנסיונרים. והנה, ראה זה פלא, איגרות החוב הקונצרניות שהיו בלב הביקורת והסערה עשו מאז מהלך מרשים ומדהים של עליות שערים, וגל פשיטות הרגל בושש מלהגיע.

הממשלה והכנסת, בהיענות לקול ההמון והתקשורת, פרסו רשת ביטחון לפנסיונרים ולקרובים להיות פנסיונרים, והנה בתוך חודשים אחדים התברר שאין בה כל צורך. השווקים הסתדרו בעצמם. מחירי איגרות החוב הקונצרניות והמניות עשו ראלי מדהים, החזירו את כל הפסדי העמיתים בקופות הגמל (כמובן, לאלה שלא נתפסו לפאניקה ומשכו את כספיהם במועד הלא נכון מקופות הגמל), ותשואות קופות הגמל נמצאות כיום במרחק של כ־20% ויותר מרשת הביטחון שנפרסה.

ואם לא די בכך, כאשר התחיל הראלי היו לא מעט פרשנים שהזהירו שהראלי לא יחזיק מים, שמסוכן להשקיע במניות ובאג"ח קונצרניות, שמדובר ב"מלכודת דובים" - אך מי ששעה לדבריהם יכול רק להתחרט על כך.

מי שחושב שרק בישראל חטאו כלכלנים, פעילים בשוק ההון, קובעי המדיניות הכלכלית בתחזיות, שלא זו בלבד שלא התממשו, אלא היו היפוכה של המציאות שהתפתחה, יכול להתנחם במחשבה שאנחנו לא לבד. כאשר התחיל משבר הסאב־פריים העריך נגיד הבנק המרכזי בארה"ב, בן ברננקי, שנזקי המשבר הצפויים יהיו בגבולות של פחות מ־100 מיליארד דולר. על זה אפשר לומר, "נו, אז הוא אמר". ביידיש זה נשמע, כנראה, טוב יותר.

ומה עוד אמרו? שההזרמה האדירה של כספים לשווקים תביא להתמוטטות הדולר, וראה זה פלא, נכון לעכשיו לפחות, הדולר התחזק מאז. ומומחי קרן המטבע שינו את תחזיות הצמיחה העולמית שלהם בתדירות לא פחותה מזו שעשה בנק ישראל לגבי המשק הישראלי.

נביאי זעם לא מעטים ניבאו שפל כלכלי ארוך בסגנון השפל הכלכלי של שנות ה־30 במאה הקודמת. בינתיים זה לא קרה, ולא זו בלבד, אלא ישנם סימנים של יציאה אטית והדרגתית מן המשבר כבר עכשיו. ועולה השאלה: שמא ההזרמות האדירות, הפחתות המסים בעולם והגידול בהוצאה התקציבית מנעו שפל כלכלי ארוך, הפכו במהרה את הקערה על פיה, מיתנו את אורכו ולבסוף גם הביאו לעליות שערים? והאם כיום, אחרי כל אלה, אפשר לומר בוודאות שהשפל הממושך נמנע?

המפולת הגדולה ההיא עוד לפנינו?

מומחי נדל"ן בארה"ב דיברו על ירידה נוספת במחירי הנדל"ן למגורים וברמת הפעילות בתחום, ובינתיים מחירי הנדל"ן למגורים מיהרו לאחרונה להתייצב, ונביאי הזעם מעריכים עכשיו שבאוקטובר צפוי משבר בנדל"ן המסחרי בארה"ב - נצטרך לחכות עד אז.

הפסימיים מבין חזאי שוק ההון גרסו שהעליות בשוקי המניות בעולם, שהחלו במרץ 2009, ימיהן יהיו קצרים, והנה אנחנו באוגוסט ושוקי המניות בעולם עלו מאז ב־50% עד 60%. כעת הם חוזרים ומתעקשים שהמפולת הגדולה נמצאת לפנינו, ממש מעבר לפינה, ושאנו צפויים לתחתית כפולה, אם לא גרוע מזה, וה־500 S&P שעמד ב־9 במרץ ברמה של 677 נקודות והרקיע לרמה של יותר מ־1,000 נקודות כיום, יחזור לרמתו ממרץ, ואולי למטה מזה.

כדי לתת תימוכין להערכותיהם הם מביאים כאסמכתאות את "הדמיון המופלא" להתנהגות שוק המניות אז בשנות ה־30 של המאה הקודמת, ומראים שגם אז נרשמו עליות חדות מאוד, שהיו רק הקדמה לירידות תלולות אף יותר.

ואלה שכן צפו את העליות המדהימות בשוקי המניות בעולם, כמו גם את ההתאוששות המדהימה והמופלאה של איגרות החוב הקונצרניות, כלום הם האמינו שהן יהיו כל כך חדות ומהירות ושבתוך שנה מאז שיא המשבר נהיה במקום אחר לגמרי? וכך הלאה וכך הלאה וכך הלאה.

אז מה רוצה לומר המשורר?

אז כדאי לחזור לעובדות. האמת הבסיסית היא שאיש בעולם כולו לא חזה את המשבר. גם מי שחשש, גם מי שהגדיר את עצמו פסימי, גם מי שהזהיר, לא ראה בעיני רוחו או בתבונת שכלו אלא קטע קטן מסרט האימים שרץ מול עינינו בשנתיים האחרונות.

האם האמינו או ידעו הכלכלנים שמוסדות בנקאיים מהגדולים בעולם יסתבכו עד צוואר בהשקעות מפוקפקות ויגיעו לערב קריסה מוחלטת? האם מישהו חשב שיהיה צורך בהתערבות ממשלות בעוצמה כה גדולה? האם העלה מישהו על דעתו שבנקים מכובדים להשקעות, בני 150 שנים ויותר, יחדלו מלהתקיים? האם מישהו העריך שכל הפרות הקדושות של הקפיטליזם יישחטו באחת?

רבים שואלים - הכיצד? איך זה שנגידים, שועי עולם, כלכלנים זוכי פרס נובל, גורואים של שוק ההון לא צפו את כל מה שהתרגש עלינו. התשובה פשוטה מאוד - כאשר מזג האוויר שקט ורגוע אינך צופה סופת טורנדו. כאשר אדם מתנהג באורח נורמלי אינך חושב שעוד רגע הוא יחליט להתאבד.

המשבר הנוכחי הוא מעין ניסיון התאבדות קולקטיבית של הכלכלות והשווקים שהיו במשך שנים ב"האנג אובר" מוחלט מבלי שחשו בכך, או שמא לא רצו לחוש בכך.

מכיוון שכך, הדבר שהמשקים והשווקים זקוקים לו כיום יותר מכל הוא גמילה, גמילה מכל סמי ההזיות שהם נטלו במשך שנים, מהזיית הכסף הקל, ושלא יהיה הדבר קל בעיניכם, שהרי הטבע האנושי מושך בכיוון אחר. גמילה היא תהליך כואב.

המשבר הנוכחי אינו משבר כלכלי "רגיל". זהו משבר מעשה ידי אדם וזה החלק המפחיד שבו. הוא עוצמתי מאוד, הוא אדיר ממדים, גלובלי, חוצה גבולות, הוא דינמי, מחליף צורות וגוונים. הוא משבר ריאלי, פיננסי ופסיכולוגי גם יחד, הוא מייצג קוקטייל ולא של תרופות אלא של וירוסים, ובשל כל אלה קשה כל כך לחזות את המשכו.

אז מה רוצה לומר המשורר? מהו המסר? המסר פשוט במיוחד, והוא פשוט דווקא משום שהמצב מורכב במיוחד. אל תאמינו בעיניים עצומות להערכות, ואל תסמכו יתר על המידה על תחזיות. איש כיום אינו יודע באמת מה יילד יום. יש הרואים מהרהורי וממשאלות לבם, בין שהם אופטימיים ובין שהם פסימיים. רמת הנראוּת נמוכה מאוד.

לאחרונה ניכרים אמנם סימנים של שיפור בכלכלה העולמית והישראלית בשורה של מדדים, וזה אמור לספק לנו מידה של אופטימיות כפי שהיא משתקפת גם בשווקים הפיננסיים.

והנה כאן בדיוק מצויה שאלת מיליון הדולר שתקבע את גורל השווקים הפיננסיים והכלכלות לשנים הבאות: האם ההתאוששות המשקית (לא הבורסאית) תתברר כאמיתית, תהיה המשכית, הדרגתית, בת קיימא לאורך שנים, כזאת שתחזיר את המשק העולמי בתוך שתיים־שלוש לקצב צמיחה מהיר, או שבתוך כמה חודשים נגלה שמה שאנחנו רואים כיום זה סימני נפט, או פאטה־מורגנה במדבר, והמשק העולמי יחזור לסורו, לשפל ממושך מלווה בתהליכי גמילה ארוכים וכואבים.

במונחים מקצועיים מדובר בתסריט הפסימי על אפשרות של "תחתית כפולה" ברמת הפעילות הכלכלית, שנהוג לבטא אותה דרך האות W, שאומרת ירידה ברמת הפעילות, התאוששות, ואז שוב ירידה לתחתית כפולה, ורק מאוחר יותר תושג ההתאוששות הכלכלית האמיתית.

הבעיה היא שכאשר אנו מתרגמים לשפת ההשקעות את הערכתנו האישית, הפרטית, לגבי הסבירות של כל אחד מן התסריטים האלה, עלינו להיות מודעים לכך שסטיית התקן של תוצאת ההחלטה שלנו היא גבוהה מאוד הן לטוב והן לרע, ומכאן שלא זה הזמן להיתפס לקיצוניות מכל כיוון שהוא.

התיאוריות הכלכליות יכולות לסייע לנו במתן תחזית לכאן או לכאן, אבל הן אינן יכולות לקבוע לנו את סדר היום. זאת, משום שאנחנו מצויים כיום בארץ לא נודעת, בטריטוריה לא מוכרת, ואין לנו אלא את השכל הישר שלנו.

הכותב הוא יו"ר בית ההשקעות מיטב

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

5 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

3.
אני מצטרף לגלעד
צבי סטפק הנכבד, יו"ר בית ההשקעות מיטב, אתה מוזמן להיכנס לכל לינק של הרצאה של פיטר שיף ולראות שלא רק שהוא חזה את עוצמת המשבר, אלא גם את כל הבעיות שיהיו בבנקים ובכל דבר, תוך חשיפת כל הסיבות הבסיסיות מאחורי המשבר. האמת היא שאתה וחבריך לא מסוגלים "לנבא" שום דבר כי אתם לא חותרים להבין שום דבר, להבין לעומק, באמת.
יוסי  |  31.08.09