הכלכלה הפלסטינית: סלאם כיתה א'

כמקובל בכל 1 בספטמבר, שנת הלימודים בבתי הספר הפלסטינים מתחילה היום. ממשלת החמאס בעזה הורתה להתחיל את הלימודים כבר בשבוע שעבר, כנראה כהתגרות בממשלה ברמאללה.

פתיחת הלימודים בעזה לוותה בשערוריית הג'ילבאב שדווחה בהרחבה בתקשורת הפלסטינית. מדובר בהוראה חדשה של החמאס שלפיה תלמידות צריכות להופיע ללימודים לא רק בכיסוי הראש המסורתי, חיג'אב - אלא גם עם שמלה ארוכה, ג'ילבאב, היורדת עד לרצפה.

על פי נתוני הלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה, ילמדו השנה בגדה ובעזה כ־1.2 מיליון תלמידים ב־2,500 בתי ספר. רובם, כ־75%, בבתי ספר ממשלתיים. השאר, כ־13%, בבתי ספר של אונר"א, ועוד 12% מהתלמידים ילמדו בבתי ספר פרטיים, רובם ככולם שייכים למוסדות כנסייתיים. מספר המורים הפלסטינים השנה הוא כ־45 אלף. בכל מערכת החינוךנשמרת ההפרדה בין בנים לבנות, למעט בי"ס פרנד'ס ברמאללה (השייך לארגון הקוויקרים).

אין יום לימודים ארוך

גני הילדים, המעטים יחסית, אינם שייכים למערכת החינוך הרשמית, אלא מופעלים במסגרת קהילתית ופרטית. החינוך מכיתה א' עד י"ב הוא חובה (שאין מקפידים עליה), ורובו בחינם. רק בשתי הכיתות הגבוהות צריך לשלם שכר לימוד נמוך. בבתי הספר הפרטיים, שרובם באזור ירושלים, רמאללה ובית לחם, הלימוד הוא יקר, כ־5,000 שקל לשנה לתלמיד. אפשר לקבל הנחות ומלגות.

על פי הנתונים הרשמיים, הוצאות המשפחה לכל תלמיד מגיעות ל־450 שקל בשנה. זה כולל תלבושת אחידה (שהיא חובה ברוב המקומות), ילקוט, ספרים, מחברות והוצאות נסיעה. אגודות צדקה שונות אוספות תרומות לתלמידים נזקקים. אין יום לימודים ארוך ואין ארוחות. בגלל מחסור במבנים לומדים בכמה מקומות בעזה בשתי משמרות, בוקר ואחר הצהריים. משכורות המורים הן בערך חצי ממשכורות המורים אצלנו. מורה מתחיל מקבל כ־1,900 שקל בחודש ומורה ותיק כ־2,300 שקל בחודש.

קטאר וישראל מתערבות

בעבר היה תקציב החינוך כמעט 20% מתקציב הממשלה הפלסטינית, שרובו הוצא על משכורות. לפני שלוש שנים לא שילמה הממשלה למורים כמעט חצי שנה ואלה פתחו בשביתה. הבעיה נפתרה כשנסיכות קטאר התחייבה להעביר כ־23 מיליון דולר בשנה לטובת המשכורות.

במסגרת ההסדר משלמת הממשלה ברמאללה גם את משכורותיהם של יותר מ־16 אלף מורים בעזה. הממשלה ניסתה לפני כשנה להפסיק תשלום משכורות בעזה למורים שנחשבים פעילי חמאס, אולם שליטי קטאר התערבו, והמשכורות שולמו.

גם ישראל מתערבת בחינוך הפלסטיני על ידי ניסיונות חוזרים לסלק מספרי הלימוד קטעים אנטי־ישראליים, ובעיקר אנטי־ציוניים. בספרי הלימוד הפלסטיניים לא מצוין בדרך כלל שמה של ישראל, וירושלים מוזכרת כבירת פלסטין.