חשיפה חלקית

השבוע פרסם משרד האוצר נתונים על חשיפת שמונה גופים מוסדיים בולטים בתחום החיסכון הפנסיוני לאג"ח של אפריקה ישראל. אלא שבמשרד האוצר לא התייחסו לשני נתונים חשובים. הראשון, מה היקף החשיפה של כל קופה או קרן השתלמות לאיגרות החוב, והשני, באילו סדרות איגרות חוב מחזיק כל גוף.

עבור העמיתים, הרשימה שפרסם משרד האוצר עשויה להיות כמעט לא משמעותית. מדוע מידע על כך שגוף כזה או אחר מחזיק סכום מסוים של אג"ח של אפריקה הוא החשוב ביותר עבורם? האם לא יותר חשוב שהעמית יידע עד כמה קופת הגמל או ביטוח המנהלים שלו חשופים? הרי ייתכן היפותטית שגוף מסוים מחזיק את כל האג"ח שלו, או את רובן, בקופה אחת. במצב זה, שיעור החשיפה לאג"ח מסך נכסי החיסכון הפנסיוני כמעט לא משחק תפקיד.

ואפשר להניח עוד מצב. אולי בחלק מהגופים דווקא קופה קטנה יחסית מחזיקה באג"ח, ואז מדובר בהיקף מהותי מהנכסים שלה? האם במצב כזה לא כדאי לבדוק גם חשיפה ספציפית של כל קופה? נראה שכן.

משרד האוצר גם בחר לפרט רק שמונה גופים: מגדל, כלל, מנורה, הפניקס, הראל, פסגות, אקסלנס ודש. מדובר בגופים בולטים בענף החיסכון הפנסיוני, אך לא היחידים. היה נכון לבדוק גם את חשיפת הגופים הקטנים לאג"ח של אפריקה ולפרסם את החשיפה של כולם. יש שיאמרו שהעמיתים לא באמת מתעניינים בנכסים המרכיבים את קופת הגמל, ומי שמתעניין יוכל למצוא את המידע בדו"ח הנכס הבודד שמפרסמות החברות. אלא שבמקרה זה, הקושי של חברה גדולה ומשמעותית לעמוד בהתחייבויות רלוונטי גם לחוסכים, שלא בהכרח יודעים לפענח את הדו"ח שמפרט את הרכב נכסי הקופות.

משרד האוצר, שבדרך כלל דורש עוד ועוד מידע, העדיף הפעם לפרסם מידע חלקי על החשיפה של המוסדיים לאג"ח של אפריקה ולשלוח מסר מרגיע לציבור העמיתים. אז מה אם המסר מבוסס על מידע חסר?

בתגובה לשאלה מדוע לא פורטה מידת החשיפה של כל הקופות לאפריקה, מסר משרד האוצר: "מדובר במאות קופות. מדיניות ההשקעה בקופות לבטח לא שונה בצורה משמעותית. תקנות ההשקעה מגבילות את הגופים המוסדיים להשקעה של עד 10% במנפיק אחד, ולכן בקופה בודדת החשיפה המקסימלית לחברה היא 10% למרות שדה פאקטו החשיפה נמוכה הרבה יותר. מדובר ברוב המוחלט של החיסכון הפנסיוני. המטרה היתה לבדוק את חשיפת הענף".