צילום: בלומברג
חלוצי החלל: ההייטק הישראלי לוטש עיניים לנאס"א
עבודה עם סוכנות החלל האמריקאית נחשבת לגביע הקדוש של תעשיית ההייטק. חברות מוכנות להוריד מחירים ולעבור בדיקות מחמירות שנמשכות שנים, ובלבד שהטכנולוגיה שלהן תגיע לחלל. שלוש חברות סטארט-אפ ישראליות הצליחו לעשות זאת
תקציב סוכנות החלל האמריקאית נאס"א יעמוד ב־2010 על 18.7 מיליארד דולר - כמעט פי שניים מתקציב הביטחון של ישראל. כ־15 מיליארד דולר מהתקציב יוקדשו למחקר ופיתוח ולמשימות בחלל. ב־2009 עמד התקציב על 17.8 מיליארד דולר. לפי הערכות ארגון OECD, חקר החלל ברחבי העולם מגלגל כ־200 מיליארד דולר בשנה, ורובם מושקעים על ידי צבאות וחברות תקשורת. הסכום נמוך במעט מזה שמגלגל שוק התרופות העולמי, שהיקפו מוערך ב־250 מיליארד דולר בשנה.
אבל דווקא ההייטק הישראלי, שפיתוחיו מצאו את דרכם גם אל האייפון (שבב של הסטארט־אפ הישראלי CEVA) וגם אל הקינדל של אמזון (תוכנה שפותחה בסאן ישראל), מתקשה למכור טכנולוגיות לנאס"א. וזאת למרות הניסיון הרב בפיתוחים עבור כלי טיס שבידי התעשייה האווירית, רפאל, אלביט ויוצאיהן, ולמרות השיעור הגבוה של סטארט־אפים בתחומי התקשורת, האופטיקה ותחומים אחרים שיכולים להשתלב בחקר החלל.
"בעבודה עם נאס"א יש תמריץ גדול הרבה יותר מהכסף", אומר אל"מ (במיל') אבי הר אבן, לשעבר מנהל סוכנות החלל הישראלית (סל"ה – "הסוכנות הישראלית לניצול החלל") וראש מפא"ת, וכיום יועץ בפרויקט לווייני הניווט של האיחוד האירופי גלילאו. "עבודה עם נאס"א היא כרטיס הביקור הטוב ביותר לכל חברת טכנולוגיה. נאס"א היא אחד הגופים הקפדניים ביותר מבחינת אמינות הרכיבים. כשמשהו מתקלקל בחלל קשה להחליף אותו. זה לא כמו מטוס או מכונית שאפשר לקחת למוסך.
"לכן הם עושים חקירת אינקוויזיציה לטכנולוגיות שהם שוקלים לקנות, ושולחים לחלל רק רכיבים שאמורים לפעול לתמיד, ובלי תקלות. כשנאס"א מוכנים לשלוח לחלל רכיב שלך, כולם ירצו לקנות ממך והשוק כולו ייפתח בפניך. אתה תהיה כמו רופא בעל שם עולמי שאנשים מוכנים לשלם הרבה בזכות המוניטין שלו.
"אבל זה לא קל", מוסיף הר אבן. "הדרג המדיני בישראל לא הצליח להפעיל את השפעתו וליצור שיתופי פעולה גדולים בין נאס"א לבין חברות ישראליות. הסיבה היא שנאס"א היא גוף ממשלתי, והמדיניות שלה מושפעת מלחצים פוליטיים. בגלל לחץ של חברות אמריקאיות, ישנה תקנה שלפיה רכיבים שמיועדים לתוכנית החלל האמריקאית חייבים להיות מיוצרים על אדמת ארצות הברית. לפעמים סנטורים מתנים את תמיכתם בתקציב נאס"א בכך שהארגון יעבוד עם חברה שנמצאת במדינה שלו.
"בכמה מקרים גם הכסף מדבר, וחברות אמריקאיות מציעות תנאי תשלום שחברות מחוץ לארה"ב לא מסוגלות להתחרות בהם. יש לנו הרבה מה להציע", אומר הר אבן, "אבל קשה לנו להגיע אל נאס"א. כשנוצר קשר, נאס"א היא זו שמוצאת את החברה שאיתה היא מעוניינת לעבוד, פונה אליה בעצמה, ומוצאת את הדרך לעשות איתה עסקים".
איך חברות ישראליות יכולות להשתלב בכל זאת בפרויקטים של נאס"א?
"דרך אחת היא למצוא חברות אמריקאיות שעובדות עם נאס"א, ולנסות למכור להן טכנולוגיות. מלבד זאת, אתה צריך לדעת שייצור עבור החלל הוא לא כמו ייצור עבור דברים שאמורים לפעול על הקרקע. צריך להכיר את הקרינות שמשפיעות על חצאי מוליכים, ולהכיר את הוואקום בחלל ואת תנאי הטמפרטורה. לא קל לעבור את הבדיקות של נאס"א".
סיטל: עוזרים למפות את הירח
לפני כחודשיים שיגרה נאס"א את הלוויין LRO, שבימים אלה סורק את פני הירח כדי לאתר בו שטח מתאים להקמת תחנת חלל. לפי הפרסומים, נאס"א מתכננת להקים את התחנה הקרקעית בשנת 2020, ולאייש אותה בבני אדם שיחזרו אל הירח לראשונה מאז 1972.
הסורקים של LRO שולחים אל הירח קרני לייזר שממפות גם את פני השטח שלו, וגם את הטמפרטורה עליו - שעשויה להגיע לכ־107 מעלות צלזיוס באזורים הפונים אל השמש ולמינוס 150 מעלות לערך בצד האפל של הירח.
"בתוך LRO יש רכיב שלנו", מספר דולי יריב (43), מנהל השיווק של סיטל טכנולוגיות, חברה פרטית מכפר סבא. "הרכיב שלנו מעביר נתונים בין המכ"ם של הלוויין ליחידת הלייזר שלו. הוא מודד 50 פעמים בשנייה את מיקומו של הלוויין ביחס לירח, את גובהו, זווית הטיסה שלו וזווית הסיבוב שלו, ומזיז בהתאמה את תותח הלייזר, כדי שזה ימשיך למפות את הירח מבלי שתנועת הלוויין תסיט אותו".
הרכיב של סיטל, ששמו הטכני הוא Mil־Std־1553, ורכיבים דומים לו, קיימים זה 30 שנה. התקן שלפיו פועל הרכיב שימש בשעתו בתכנון מערכות טילי האוויר־קרקע של מטוס הקרב F16.
איך הגעתם לעבוד עם נאס"א?
"נאס"א הם אלה שמצאו אותנו. הם הגיעו אלינו בשנת 2005. כמה ימים אחרי שהעלינו לרשת אתר אינטרנט חדש, קיבלתי אימייל מעובד במחלקה בנאס"א, שכתב לי שהם מחפשים רכיבים שעובדים לפי תקן 1553. לקח לנו קצת זמן להבין שלא עובדים עלינו, ואז עברנו עוד כמה חודשים של התכתבויות. שלחנו להם קוד תוכנה להתרשמות, אחר כך עברנו סדרה של תהליכים כדי לקבל הכרה כספק מורשה לממשלת ארצות הברית, ורק בסוף קיבלנו הזמנה לפגוש אותם.
"הבדיקות שלהם למוצר שלנו נמשכו שלוש שנים", מוסיף יריב. "עד שבחודש יוני הם התקינו את הרכיב שלנו ושלחו אותו לחלל".
היה שווה לחכות?
"מבחינת הכסף זו היתה עסקה קטנה מאוד, כמה מאות אלפי דולרים. אבל פה לא רק הכסף משחק תפקיד. התקשורת עם נאס"א אפשרה לנו למנף דברים אחרים שבנינו, ואנחנו סוגרים בזכות זה פרויקטים עם חברות שמייצרות לווייני תקשורת, מטאורולוגיה וצילום, ומטוסי קרב".
בונוס מיוחד שחברי סיטל זכו לו הוא הנצחת שמותיהם על אדמת הירח: רכיבי הזיכרון שעל מחשבי LRO מכילים צריבות של שמות עובדי החברה ובני משפחותיהם. בעוד כשנה, כשהלוויין יסיים את משימתו ויתרסק על הירח, ינוחו על אדמתו, בין הריסות הלוויין, גם השמות. "זה בעיקר סמלי", אומר יריב.
LeukoDx: בדיקת דם לאסטרונאוטים
"אין הרבה ישראלים בחלל כי נאס"א עובדים לרוב עם אמריקאים בלבד, ותמיד לאט מאוד. למי יש סבלנות לחכות לפרויקט שייצא לפועל ב־2020?", אומר ג'וליאן מסונייר (46), מהנדס כימיקלים ומנכ"ל LeukoDx, חברה שייצרה מכשיר לביצוע בדיקות דם וניתוחן בחלל.
המכשיר של LeukoDx נמצא כיום בבדיקות מתקדמות בנאס"א וכבר עבר בהצלחה סימולציה של שימוש בחלל. הוא נראה כמו מזוודה קטנה שגודלה כשל מחשב נייד. האסטרונאוט השוהה בחלל מכניס לתוך המכשיר מבחנה שנראית כמחסנית דיו של מדפסת, ובה כמה טיפות מדמו של האסטרונאוט. המכשיר מבצע לבדו בדיקות מעבדה בדגימת הדם, מפיק נתונים, סופר את תאי הדם הלבנים וקובע אם האסטרונאוט נושא מחלה זיהומית.
"מכשירי בדיקת הדם במעבדות כיום הם גדולים, שוקלים 50 ק"ג, וכדי להפעיל אותם נחוץ טכנאי עם הכשרה מקצועית", אומר מסונייר. "נאס"א רצתה מכשיר שיהיה מספיק קטן כדי לטוס לחלל, ומספיק פשוט כדי שאסטרונאוט יוכל להשתמש בו בעצמו. המכשיר שלנו שוקל 2 ק"ג".
איך הגעתם לעבוד עם נאס"א?
"למדען הראשי שלנו, ד"ר הרווי כשדן, היו קשרי עבודה עם נאס"א עוד כשהיה חוקר ראשי באוניברסיטת קלטק בקליפורניה. הוא השתתף שם במחקר שמומן על ידי נאס"א ועסק בפיתוח ערכת בדיקת הדם הזאת. לפני שנתיים, כאשר כשדן יצא לגמלאות ועלה ארצה, הוא הצטרף אלינו ואנחנו קנינו מהאוניברסיטה את הזכויות והרישיון לפתח את המוצר הזה בשוק הפרטי".
כמה תרוויחו מהעסקה?
"הכסף הגדול לא יבוא בעסקה הזאת. כמה חתיכות הם כבר יצטרכו? חמש? עשר? אולי עשרים מכשירים, שרובם יהיו במחסן שלהם כגיבוי. מה שנקבל מנאס"א יהיה מימון להמשך המחקר, שיאפשר לנו לבנות עוד סדרה של מוצרים דומים. אנחנו אומדים את העלות ב־2.5 מיליון דולר. התחנה הבאה כבר תהיה שוק הדיאגנוסטיקה העולמי, שמגלגל 500 מיליון דולר בשנה. ומלבד זאת", אומר מסונייר, "מבחינת רזומה זה נחמד לספר שאתה עובד עם נאס"א".
סימביוטיק: אנרגיה מתוך הזוהמה
כשממשל אובמה הכריז בתחילת השנה על הפיכת החיפוש אחר מקורות אנרגיה חלופיים ליעד לאומי, נאס"א היתה הגוף הממשלתי שעליו הוטלה המשימה לאתר פרויקטים בתחום. המשימה אף הוגדרה בנפרד ממשימות חקר החלל של הסוכנות. חיפושי הסוכנות הובילו אותה, בין היתר, אל סימביוטק, חברה קטנה לייצור ביו־אנרגיה הפועלת מתחנת הכוח באשקלון.
סימביוטק פועלת בתת־ענף קטן של תחום האנרגיה: הפקת חשמל מגזי דו־תחמוצת הפחמן. את התהליך לא מבצעת מכונה, אלא אצות שהחברה מגדלת בפתחי הארובות, ולאחר מכן הופכת אותן בתהליך מיוחד לאבקה שמשמשת ליצירת דלק ירוק.
"ארובות של תחנות חשמל פולטות גם גזי גופרית שרעילים לאצות ולצמחים. אנחנו התחברנו לארובה באשקלון, שרק בה יש מתקן לסילוק גזי גופרית, והניסוי הצליח מעל למצופה", אומר פרופ' עמי בן אמוץ (65), יועץ מדעי בסימביוטק. "זה כחצי שנה אנחנו מגדלים אצות באשקלון, והשלב הבא יתבצע בחווה חקלאית בארצות הברית. התקווה של נאס"א ושלנו היא שבעתיד - תחזית מדויקת לא תוציא ממני - נוכל להפיק מהאצות דלק ירוק למטוסים ולחלליות".
החוזה עם נאס"א נחתם לפני חודשיים, בתום מגעים שנמשכו יותר משנה וכמעט בוטלו בתקופת המלחמה בעזה. "בזמן מבצע 'עופרת יצוקה' ביקרה אותנו משלחת מנאס"א, ובדיוק אז נפל קסאם ליד תחנת הכוח באשקלון", מספר בן אמוץ. "לא קיבלנו אישור להגיע למקום במשך שלושה שבועות, אבל בסופו של דבר הביקור התקיים ועבר בהצלחה".
3 תגובות לכתיבת תגובה