שעת ייעוץ: אמנות לא יכולה להיות ספונטנית?

ביולי השנה ניתן פסק דין חריג בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 3437/06 ויסהוף נגד ויינבגר) שמציב סימן שאלה על זכויותיהם של צלמי עיתונות, ומתנה אותן בשאלות של זהות המצולם והאם מדובר בצילום המתעד רגע ספונטני או בצילום מבוים.

במקרה הנידון בחן בית המשפט שתי יצירות: האחת - צילום שצולם על ידי הצלם אמיר ויינברג בטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל, שבו נראים פניו של ראש הממשלה דאז יצחק רבין, כשראשו מוטה מעט הצדה ומאחוריו נראה מתנוסס דגל ישראל.

האחרת - מדליה שנוצרה על ידי האמן אליעזר ויסהוף, שנשאה את דיוקנו של רבין כחלק מסדרת מדליות של זוכי פרס נובל לשלום. לא היתה כל מחלוקת על כך שהדיוקן שאומץ להטבעה על המדליה היה, לבקשת לאה רבין, הצילום שצילם ויינברג.

בית משפט השלום קבע כי הצילום הועתק למדליה וכי יש במעשה זה כדי להוות הפרה של זכות היוצרים של הצלם ועל כן יש לזכותו בפיצוי כספי. ואולם, בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו וקבע הבחנה בין "צילום אמנותי", שבו משקיע היוצר מכישרונו, לבין "צילום בנלי", שהוא העתקה של אובייקטים שאין בה מקוריות.

בפסק דינו קבע השופט משה ויינברג כי העובדה שהדמות המצולמת היתה דמות ציבורית, וכי הצילום לא בויים על ידי הצלם, מובילה למסקנה ש"זכות היוצרים של הצלם אינה משתרעת על תוכן הצילום" ולכן אין הפרה של זכויות יוצרים.

בית המשפט הציב כשאלה מרכזית את השאלה מהו הערך המוגן ביצירת צילום, תוכן הצילום או אמנותו של הצלם, וקבע שתי אבני בוחן. ראשית, האם מדובר בצילום אמנותי שבוים על ידי הצלם, שההגנה לגביו תהיה נרחבת, או בצילום שהוא העתקת אובייקטים ללא בימוי, שההגנה לגביו תהיה מועטת.

אבן הבוחן השנייה נוגעת לנשוא הצילום, ושם קבע בית המשפט כי ככל שמצולמת דמות ציבורית הרי שההגנה על יצירת הצילום תקטן, כדי לא להגביל יכולת לצלם דמות זו על ידי אחרים. יצוין כי למרות האמור לעיל נקבע שאם מדובר בצילום דוקומנטרי־עיתונאי של רגע ייחודי, לא תישלל הגנת זכויות היוצרים מהצילום.

אבל נשאלת השאלה האם אמנם שני הפרמטרים שנקבעו על ידי בית המשפט הם הפרמטרים הנכונים והאם המסקנה הנגזרת מבחינתם היא המסקנה הראויה. האומנם השקעה של כמה שעות בבימוי פוזיציות של מצולם דורשת דרגת אמנותיות גבוהה יותר מחיפוש, שיכול להתפרס על פני ימים, שנועד להנציח רגע ייחודי של שקיעה? האם התלוות למתחרים אולימפיים במשך ימים ארוכים אשר בסיומם לוכדת עדשת המצלמה רגע ייחודי של שברון לב בעקבות הפסד בתחרות או רגע ייחודי של אושר עילאי בהכרזה על ניצחון בתחרות היא פחות מקורית ואמנותית? האם לא ייתכן שדווקא הכישרון, היצירתיות, האמנותיות והמקוריות יבצבצו על דרך יכולת התיעוד בעדשת המצלמה של רגעי חסד שאינם מבוימים?

ובאשר לשאלה מיהי הדמות המצולמת - האם פרמטר זה ראוי שישפיע על היותו של הצילום זכאי או לא זכאי להגנת זכויות יוצרים? האם צילומו של נווד ברחוב זכאי להגנה פחותה מצילומה של אישיות פוליטית הצועדת על אותה מדרכה, וזאת מבחינת יצירתיותו של הצלם?

אנו סבורים כי ההבחנה בין סוגי צילומים ובכל הנוגע לדמות המצולמת לא תעודד את היצירתיות כי אם תגרום להגבלתה ולהצרתה. אם בית המשפט מצא לנכון להתיר את הטבעתה של המדליה הרי שהיה עליו להשתמש בדוקטרינות אחרות, כדוגמת "הטיפול ההוגן", ולא על דרך גדיעת ענף שלם בזכויות יוצרים.

הכותבת היא שותפה במשרד מ. זליגמן ושות', אחראית על תחום הקניין הרוחני