אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
חיפושיות הכסף, מודל 2009 צילום: Getty Image

חיפושיות הכסף, מודל 2009

ההוצאה המחודשת והמשודרגת של אלבומי הביטלס וגרסת המשחק "רוק בנד" לשיריהם לא יולידו ביטלמניה שנייה. הן רק יזכירו כיצד ארבעה ילדים מליברפול ששרו על אהבה ומחאה, הפכו לתאגיד כלכלי ששווה מיליארד דולר

08.09.2009, 12:42 | אמיר שוורץ

כמעט כל להקת רוק בריטית שיצאה לדרך ב־40 השנים האחרונות זכתה בעיתוני הממלכה לכותרות בסגנון "הם יהיו הביטלס הבאים". גם אואזיס, שהתפרקה ברעש גדול לפני כשבועיים, דגדגה את רף הציפיות הזה לפני 15 שנה. כדי לשחק עוד יותר עם ההשוואה הלא הוגנת הזו, הם אפילו נהגו לחתום את הופעותיהם בקאבר ל"I'm the Walrus", מהשירים הכי יפים שתרם ג'ון לנון לקטלוג המפואר, שעליו הוא חתום במשותף עם פול מקרטני. הקטלוג המניב הזה, המוערך במיליארד דולר, יושק מחר מחדש פעמיים: בשתי קופסאות דיסקים מקיפות ובמשחק הקונסולה "רוק בנד".

הביטלס. כל שיעול שווה מיליונים, צילום: Getty Image הביטלס. כל שיעול שווה מיליונים | צילום: Getty Image הביטלס. כל שיעול שווה מיליונים, צילום: Getty Image

רענון הקטלוג הביטלסי מציף מחדש את המיתוס סביב הלהקה החשובה בהיסטוריה של המוזיקה הפופולרית. רביעיית גיבורי מעמד הפועלים מליברפול, שמכרו עד היום כ־600 מיליון עותקים, הם חבורה סופר־מחושבת - לפחות בכל מה שנוגע לשימור המורשת המוקלטת והמוסרטת שלהם. להוציא את "האלבום הלבן" והמהדורה המורחבת של פסקול "צוללת צהובה" מלפני עשור והגרסה הנקייה של "Let It Be", עשרת אלבומי האולפן הנותרים שלהם לא זכו עד כה לטיפול סאונד ראוי. את הסנוניות להנדסת האנוש הזו אפשר היה לשמוע בפרויקט המאש־אפ "Love", שליווה את ההפקה שהעלה הסירק דה סוליי בלאס וגאס. הצליל אכן היה צלול, מנופח ועשיר מאי פעם, אך ניתוח המעקפים שבוצע בשירים ופעולות ההשתלה המחודשת שלהם נתפסו על ידי רבים כחילול הקודש. עכשיו מגיע הדבר האמיתי.

בקרוב אצל האספנים

 

עוד לא ידוע כמה כסף יעשו שני החיפושיות החיים ואלמנותיהם של שני אלו שכבר מנגנים בג'אם שבשמים. כחברים־מייסדים בחברת התקליטים אפל זכאי כל אחד מהם ל־5% מהרווחים, אחוז שלא מזיז במיוחד למקרטני, שלמרות הירידה בנכסיו עדיין שווה 440 מיליון ליש"ט. גם חלקם המדויק של יורשיו של מייקל ג'קסון, שהחזיק במחצית מהזכויות על הקטלוג, לוט בערפל. מה שבטוח הוא שכרגע נראה שהביקוש גדול מההיצע. הקופסה (יבוא: הליקון) שיוצאת היום בשתי גרסאות סטריאו (17 דיסקים) ומונו (13 דיסקים), היא אחד ממפעלי השימור — ויש שיאמרו שגם המסחור — הגדולים בהיסטוריה. בארבע השנים האחרונות ישבו בכירי הטכנאים בחברת EMI באולפנים הסמוכים למעבר החציה המפורסם בעולם, וטיפלו בצלילים שהפיקו ג'ורג' מרטין ופיל ספקטור. הכיס אולי יסבול מהרכישה החדשה (כ־1,000 שקל עבור כל אחת מהגרסאות), אבל האוזן והעין ייהנו מהסאונד החם ומשחזור העטיפות, המצדיע למהדורות הוויניל המקוריות. הרצון להיצמד למקור ולשפר אותו היה כה עצום, עד שהאלבומים מגיעים כביום היוולדם, נטולי בונוסים.

אם מביאים בחשבון שהמוזיקה של הביטלס עדיין אינה מוצעת להורדה באופן חוקי ברשת, שפסטיבל תקשורתי מלווה כל שיעול של מי מחבריה, ושללהקה קאדר מעריצים קבוע — אפשר להניח שגם 200 וקצת העותקים שנחתו בארץ ייעלמו במהירות. מה שכן, מהדורת המונו צפויה להפוך כבר בעתיד הקרוב לפריט אספנות נדיר.

הביטלס, צילום: בלומברג הביטלס | צילום: בלומברג הביטלס, צילום: בלומברג

כל הוצאה מחודשת של תקליט - קל וחומר של קטלוג שלם - מעלה את השאלה עד לאן יכולה להגיע הציניות של חברות התקליטים. אלו מודעות למצבן המידרדר, ויעשו כל שביכולתן כדי לסחוט עוד כמה טיפות מהלימון המשומר, ולעזאזל הדימוי הציבורי. אלא שהקופסאות האלו מיועדות ליודעי ח"ן, וכפי שמנהלי חברת אפל בטח יודעים - כאלה יש בשפע.

החבר החמישי בלהקה

 

בעוד שקהל היעד של הקופסאות הם מבוגרים בעלי נפש רומנטית ומערכות קול נכונות בסלון, הקבוצה השנייה שהגל החדש של הביטלמניה מיועד לה מורכבת מכאלו שאפילו לא היו בתכנון כשלנון הודיע למקרטני שהוא מעדיף את יוקו, ושאותו ואת היתר הוא יפגוש רק ברבנות. סדרת משחקי ה"רוק בנד", כמו גם משחקי ה"גיטאר הירו", החזירו לחיים להקות שחבריהן תכננו את יומם בהתאם לסידורי האיסוף מהגן של הנכדים. עכשיו גם הביטלס נכנסו לתמונה, והמשחקים מאפשרים לילדי האלף השלישי להפוך לחבר החמישי בלהקה ולהידחק למדי התזמורת של סרג'נט פפר, או לעלות על הגג של אולפני חברת אפל ולנגן לקול מחאת השוטרים. כך הופכים המשחקים האלו למעשה לנתיב שיקבע את המורשת הקולקטיבית של הרוק: מעכשיו כבר לא תצטרכו לדמיין איך ג'ורג' האריסון מזמין את אריק קלפטון לביצוע סולו משותף ב"While My Guitar Gently Weeps" - אלא רק לשלוח הודעות SMS לחבר ולסגור איתו מתי ואיפה נפגשים כדי לשחק.

47 שנה אחרי שאחד ממנהלי חברת התקליטים דקה דחה את הדמו של הביטלס, בטענה שלהקות בנים המנגנים על גיטרות ייהפכו ללא רלבנטיות בקרוב, מתכנס דור העתיד של צרכני הרוק ופורט על גיטרות מפלסטיק מול המסך. לפחות הצלילים שהתנגנו בחדריהם של מקביליהם משנות השישים לא ייעלמו.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות