דו"ח טכנולוגי: הגאדג'ט שיכניס את כולנו לתוכנית "האח הגדול"

נבואת החורבן של יום שני מאחרת קלות

יש לקוות שכהרגלו, הבלוגר מייקל אריגנטון מטקראנץ' טועה. כי אם הוא צודק, אז הלך עלינו.

המאמר הפרובוקטיבי שלו מאתמול טוען שבתוך זמן קצר יגיחו לחיינו ה-life recorders. הללו יהיו גאדג'טים שייתלו ככל הנראה על הצוואר, יכילו מצלמה, מיקרופון, ושאר כלי חבלה ומעקב, והם יתעדו ללא הרף כל פרט מחיינו. לאחר התיעוד, הם יעלו את החומר לענן, יתמללו את השיחות, ישימו תגיות זיהוי ותגיות Geo (זיהוי במרחב), וזהו – תוכלו להיפרד סופית מהפרטיות שלכם.

בתוך זמן קצר, חלק ניכר מהעולם יהפוך בפועל למשתתפי תוכנית "האח הגדול", והיופי הנורא הוא שהם יממנו את הכל בעצמם. מריבות קשות יפרצו בין אנשים שפויים ובין פסיכים שייקחו את העקרון של "מידע רוצה להיות חופשי" לכיוון שיגרום אפילו לאקסהביציוניסטים מובהקים להחוויר. ברגע שהטכנולוגיה תהיה קיימת, יהיה לחץ עצום על רוב האוכלוסיה להתרגל ולענוד את התכשיט החדש.

הפוטנציאל העסקי של הטכנולוגיה הזו עצום: זו התגשמות החלום הרטוב של "פילוח מדויק" של פרסום ושיווק. וכמו שמופעל עלינו לחץ פרסומי כבד להצטייד בסמארטפון, יגיע לחץ גם להצטייד בזוועה הקטנה הזו, במיוחד אם יהיה לה מראה מצודד.

לפני כמה שבועות פורסמה ב"כלכליסט" כתבה הסוקרת את תחום "הלייף קאשינג" המתפתח והבעייתי הזה, ועכשיו ארינגטון מדווח שיש איזה סטארט-אפ שמתכוון לצאת עם דגם ראשוני כבר ב-2010. יש רק מעט מאד חברות שיוכלו לעמוד בדרישות האחסון של כל שטף המידע המיותר הזה – אמזון, גוגל ומיקרוסופט – ולאף אחת מהן לא הייתי נותן לגעת בו במקל.

הטענות הן שלטכנולוגיה החדשה הזו יהיה ערך היסטורי. בוווווולשיט. מה שייווצר כאן הוא ערימת סחי ענקית, שתסתיר היטב כל פרט בעל חשיבות. פעם נהגו לתעד דברים שהיו בהם חשיבות; תיעוד בלתי פוסק ייאלץ את ההיסטוריונים לדלג דור, עד שיבוא דור נבון יותר ויכבה את התועבה.

ובנימה אופטימית זו, נעבור ליפן.

הלכה הפרטיות של משתמשי הסלולר

יפן, מדינה חייזרית משהו, מתקדמת כמה שנות אור בכל מה שקשור לטכנולוגיה סלולרית. חלק ניכר מהגלישה בקיסרות מתבצע באמצעות סלולרי, ולאחרונה היה צורך להסביר לצעירים שמייל הוא משהו שאפשר לשלוח גם ממחשב ולא רק מטלפון נייד.

המשמעות, בהתאם, היא שהפיראטיות היפנית מתבצעת באמצעות סלולרי ופחות באמצעות מחשב. תעשיית ההקלטות המקומית לא מוכנה לראות את אוקיינוס היינים הזה נשאב הרחק מהם, ואי לכך ובהתאם לזאת, הם במגעים עם משרד הפנים ועם נציגי חברות הסלולר, והגו תוכנית דרקונית באמת, שעליה יכולות חברות ההקלטה המערביות רק לרייר.

חברות הסלולר ישתמשו בטכנולוגיית DPI – בקצרה, מדובר בקריאה של חבילות המידע שיוצאות מהמשתמש, כשהן עוד בדרכן ליעדן – כדי לברר בדיוק מה שולח הלקוח היצרני. והיה ויימצא שהוא שולח מידע לא חוקי, כמו שיר או – היי, זו יפן – פורנו תמנונים, הוא יקבל הודעה מנומסת שעליו להפסיק. היה והמשתמש לא יעשה כן, הטלפון שלו ישותק, או על כל פנים יאבד את יכולת ניגון המולטימדיה שלו.

הרג'יסטר מציין שביפן, כשיש הודעה רשמית על דיונים, המשמעות היא שההחלטה כבר התקבלה. ואם זה יעבור שם, לא יחלוף זמן רב עד שתעשיית ההקלטה המערבית תשתמש בכך כהוכחה לכך שריגול DPI לשם הגנה על זכויות יוצרים הוא דבר מקובל בחברה דמוקרטית. אמא'לה.

ואם כבר מלחמה בפיראטיות...

גוגל מצחקקת ברקע

המשטר הסיני התחיל לקחת ברצינות את המלחמה בפיראטיות, והוא הורה לפורטל הגדול באימפריית הרשע, מנוע החיפוש באידו, לנקות את עצמו ולהתחיל לקשר רק לאתרי מוזיקה חוקית.

שזה בפני עצמו לא דבר שלילי: הפופולריות העצומה של באידו נובעת מכך שהוא בעצם משמש כמקבילה סינית של פיראט-ביי, ומאפשר גניבת תוכן מאסיבית. שוק החיפוש הסיני הוא כמעט היחיד – השני הוא הרוסי – שבו גוגל נאלצת להילחם על חייה: באידו מחזיק ב-70% מתחום החיפוש בסין. והסיבה לכך היא העובדה שהוא גן עדן לגנבי מוזיקה. גוגל מודעת לנושא וניסתה להיאבק בבאידו בדרכה שלה, עד כה בהצלחה חלקית מאוד.

באידו חייב כמה טובות למשטר, ככה שהוא לא יכול לעשות כלום חוץ מלכרוע ברך ולסתום את הפה. וגוגל זוכה מן ההפקר.

עכשיו טוויטר עושה אותנו טיפשים?

 

כך, על כל פנים, טוענת ד"ר טרייסי אלוויי (Alloway), אצטגני... אה, סליחה, פסיכולוגית. היא עשתה שורה של ניסויים בבני אדם, בניסיון להגדיר משהו שהיא מכנה "זיכרון פעיל": היכולת לזכור דברים, וגם להשתמש בזכרונות הללו. למשל, בעת ראיון עבודה עושה המועמד שימוש ניכר ביכולת הזו, בניסיון להרשים את המראיין.

להערכת אלוויי, "זיכרון פעיל" חשוב יותר להצלחתו של אדם מאשר דירוג האיי.קיו שלו, והיא הצליחה לפתח תוכנית שהצליחה לשפר משמעותית ובתוך זמן קצר את כישורי האוריינות והאיי-קיו של ילדים לקויי למידה.

מדוע פייסבוק טובה למשתמש? משום ששמירת מגע תכוף עם מספר גדול של "חברים", על עדכוניהם הבלתי פוסקים, מאמצת את הזיכרון הפעיל. לעומת זאת, שימוש תכוף בטוויטר ובהודעות טקסט, או צפייה ביוטיוב, פוגעת בו; זאת משום שמדובר במידע קצר, שאיננו מצריך עיבוד. היא ממליצה גם על משחקי מלחמה בנוסח Total War, בטענה שהם עשויים לשפר את הזעכרון הפעיל, "אם כי לא בהכרח את הכישורים החברתיים" של המשתמש. תודה, דוק.

קצרצרים

דר' אלוויי אולי טוענת שפייסבוק מקדמת את האינטליגנציה האנושית, אבל הנה דוגמת נגד קשה: שתי ילדות אוסטרליות נתקעו באיזו מנהרת ניקוז. במקום לעשות את הדבר ההגיוני, שמחדירים לילדים מגיל אפס ולהתקשר לשירותי ההצלה, הן העדיפו להשתמש בסלולרי שלהן כדי לעדכן את הסטטוס שלהן בפייסבוק. למזלן, מישהו ראה את העדכון והזעיק את כוחות ההצלה, אבל לגבירת המזל יש, כידוע, חוש הומור מפוקפק משהו. אל תנסו את זה בבית.

אחחח, התענוג: אלחנדרו פרננדז הוא זמר ידוע באמריקה הלטינית. לא מזמן התפגר החוזה שלו עם סוני והוא סירב לחדש אותו, ועבר לחברה אחרת. סוני התעלמה בבוז מזכויות היוצרים שלו והוציאה דיסק חדש עם חומר שהקליט, למרות פסיקה של בית משפט. בכך, כמובן, עברה סוני את הקווים והפכה לפיראטית בעצמה. פרננדז לא ויתר, הלך לבית המשפט – והתוצאה היתה פשיטה על משרדי סוני במקסיקו והחרמה של כ-3,000 דיסקים. עכשיו נותר רק לראות אם אפשר יהיה להוציא מסוני 150,000 דולר על כל שיר גנוב.

לאחר חודשים ארוכים של המתנה, הואילה אפל בטובה לאשר את אפליקצית האמולציה של המחשב המיתולוגי קומודור 64 לאייפון. בעברית, המשמעות היא שעכשיו אפשר להריץ משחקים ישנים על האייפון שלכם. והיא באמת עושה לכם טובה, כי קודם היא דחתה את האפליקציה. הסיבה? אפל לא אוהבת אמולטורים, למרות שהאמולטור הספציפי הזה היה גרסה רשמית של מחזיקת הזכויות של קומודור 64 (שעדיין קיימת, במפתיע).

מישהו במיקרוסופט החליט, מסיבות לא ברורות, שהדבר ההכרחי ערב ההשקה של חלונות 7 הוא תעמולת-אנטי-לינוקס בחנויות בסט ביי. לפחות כך רואים זאת הלינוקסאים, שחלק מהם צווחים שטויות על "אינדוקטרינציה". מתכנת לינוקס ותיק, שדיבר בעילום שם, נאלץ להודות במה שרוב הלינוקסאים רואים כמקבילה של המינות האריאנית: שלמשתמש הממוצע, קרי מי שאינו מתכנת, קל יותר להשתמש בחלונות מאשר בלינוקס.

נוסטלגיטק: היום לפני 155 שנים, שם ד"ר ג'ון סנו קץ למגפת הכולירה שהכתה בלונדון, כאשר שכנע את המועצה המקומית להפסיק את השימוש באחת הבארות, שבמים שלה הוא גילה חלקיקים משונים. בכך נולד המדע הצעיר של אפידמיולוגיה, המלחמה במגפות. במקום שבו עמדה הבאר הקטלנית עומד כיום פאב אנגלי, על שמו של סנו, ומוכר שיכר לכל דיכפין. כך צריך.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"