דו"ח טכנולוגי: האנונימיות ממשיכה להתקלף

סופם של הפחדנים האנונימיים?

הרשת היתה, ועודנה, גן עדן לכל בריון שאין לו אומץ לומר את דבריו בגלוי ולעמוד מאחוריהם. הרבה פחדנים קיבלו פתאום אומץ, והם מעיזים לכתוב ולומר דברים שלא היו מעזים אילו זהותם היתה ידועה. ולא, לא מדובר רק בטוקבקים. אלא שמתקבל הרושם שאם הנפגע נחוש דיו, הוא יכול לחשוף את הפחדן.

גוגל אולצה לאחרונה, בצו בית משפט, להסגיר פרטים מזהים על משתמשי חשבון ג'ימייל. הללו, ככל הנראה, היו פרופסורים מאוניברסיטת יורק בקנדה שלא אהבו מינוי חדש. הם יצאו כנגד הפרופסור החדש, מרטין סינגר, וכנגד נשיא האוניברסיטה; כלפי הראשון הם טענו באתר שהקימו כי זייף את תאריו, והם דרשו את פיטוריו של השני.

אומץ לעשות את זה בשמם – מה שהיה מצריך ראיות – לא היה להם. גוגל נענתה לצו, ובתוך זמן קצר נחשפה זהותו של דיוויד נובל כאחד הכותבים. מדובר באחד ממתנגדיו הבולטים של סינגר. החיפוש אחר הפחדנים האחרים נמשך. נובל מיילל על כך שמדובר בניסיון הפחדה. יאללה, יאללה.

נזכיר שלא מזמן אירע מקרה דומה בארה"ב, כשאיזו תולעת בשם רוזמרי פורט כתבה בלוג כנגד הדוגמנית ליסקולה כהן. פורט, כמובן, היתה פחדנית מכדי להזדהות; כהן חשפה את זהותה בצו בית משפט, ואחר כך השאירה את התולעת להתבוסס בלי אפילו לטרוח להגיש תביעת דיבה. כן ירבו.

מבוכה בממלכה המנוטרת

 

תעשיית ההקלטות הבריטית רשמה לעצמה ניצחון מרשים לפני כשבועיים: הלורד פיטר מנדלסון הציג דו"ח שקורא לשלילת גישה מהרשת למשתפי קבצים סדרתיים. ספקי הרשת, מצד שני, קרעו את בגדיהם, שמו אפר בשערם, וטענו שמנדלסון מאזין יותר מדי לברוני תעשיית ההקלטות ושהוא אף נפגש איתם בחשאי.

בתוך כך, מתגלע קרע בקרב תעשיית ההקלטות עצמה: לחרונה של זו, התברר לה ששורה של אמנים לא מקבלים את דין התנועה. אמנים בריטיים מרדניים הקימו קואליציית אמנים בשם FAC נגד הצעת החוק. הטיעון שלהם מעניין: הם מציינים מחקרים שמראים שמשתפי קבצים סדרתיים הם גם רוכשים גדולים של מוזיקה, וקראו לתעשיה לא להתנכר לצרכנים הגדולים ביותר שלה.

החתולים השמנים, משהתאוששו מההלם – אחרי הכל, הטיעון הקבוע שלהם הוא שהם, ורק הם, מגינים על זכויותיהם של האמנים – מיהרו להעלות טיעון מקרטע אחר: לדבריהם, האמנים שמוחים נגד החוק הם אמנים מבוססים, ששמם מוכר ומצלצלים מצויים בקופתם, ולא אכפת להם כלל מאחיהם הצעירים והעניים. שזה היה יכול להיות נוגע ללב, אילו מישהו אחר היה משמיע את הטיעון הזה. בכירי התעשייה, עם זאת, מעריכים שהחוק הדרקוני של מנדלסון יעבור. ובמהירות שבה בריטניה הופכת לממלכה מנוטרת, עם מצלמות מעקב בכל פינה, זה לא יפתיע איש.

הנטבוקים נשארים איתנו

מאז כניסתם לשוק של המחשבים הזעירים והזולים - הנטבוקים - לפני פחות משנתיים נשמעו שוב ושוב טענות על קיצם המתקרב. אפל, למשל, הפגינה כלפיהם בוז מלכתחילה, הן מצד המנכ"ל סטיב ג'ובס והן מצד מחליפו הזמני, טים קוק. ההערכה היתה שמחשבים זולים, חלשים, שמשמשים רק לגלישה ולכתיבה לא יתפסו.

ובכן, הם תפסו. ומתקבל הרושם שהם לא הולכים לשום מקום. ברבעון האחרון הם היוו 22% מכלל מכירות המחשבים הניידים הקטנים. הקטגוריה החדשה, של מחשבי ultra-thin, לא מצליחה להמריא ולתפוס את מקומם – למגינת ליבה של אינטל, שרוצה למכור שבבים יקרים מה-Atom הפשוט של הנטבוקים.

הנטבוקים אולי חלשים, אבל זולים – יתרון מוביל במשבר כלכלי. הם קלים לנשיאה, פשוטים – ויותר ויותר גם נתפסים כאביזרי אופנה. החלטתה של אפל שלא להיכנס לתחום, אומרים באתר חדשות הטכנולוגיה cnet, עשויה לחזור אליה כמו בומרנג. אחד הלקוחות שהם מצטטים הצביע אל הדוכן של אפל, ואמר "צריך לוותר על יד ורגל כדי לרכוש אפל. אני מנסה לקבל החלטה עסקית".

אם בארזים...

בפאדיחה נדירה, נאלץ אתמול (א') הניו יורק טיימס, "הגברת האפורה" של העיתונות האמריקאית, לפרסם הודעה משפילה בעיתון, ובה הוא מזהיר את קוראי האתר שלו, nytimes.com, שלא להקליק על מודעות לתוכנות אנטי וירוס "בלתי מורשות". אם נתקלו בכאלה, ממליץ העיתון לקוראיו לסגור מיד את הדפדפן שלהם.

הניו יורק טיימס לא מסביר בדיוק מה קרה שם, אבל ההערכה היא שכל מיני מחבלים קטנים הצליחו לגרום לו, השד יודע איך, לפרסם מודעות scareware. מדובר בקטגוריה בזויה במיוחד של רושעה, שבמסגרתה משכנע ההאקר את המשתמש התמים שהמחשב שלו נגוע בווירוס ושהוא חייב, אבל חייב, דווקא את שמן הנחשים שלו. התוכנה שההאקר מתקין אצל הטיפוסים האלה – נולד אחד מהם כל דקה, אומרים – היא כמובן רוגלה או רושעה בפני עצמה.

לא ברור איך הגיעו המודעות האלה לטיימס. הן שמורות בדרך כלל לאתרים נחותים יותר. יכול להיות שהעיתון קשור לסוכנויות מודעות לא בררניות – וזו כבר באמת סיבה לדאגה.

קצרצרים

שירות חדש, שמיועד בעיקר לבנות טיפש עשרה, משנה באיטיות את מפת התקשורת בין אלילוני הנוער ובין סוגדיהם: הוא מאפשר למפורסתם או למפורסתמת להשאיר הודעה קולית ריקנית בתא הקולי של כל מעריץ שהצטרף לשירות, וכמובן יכול לשלוח לו גם SMS. המעריץ מתקשר למספר האישי של הכוכבון - באמצעות חברת SayNow, שמספקת את השירות ושמספר לקוחותיה נאמד במיליונים – ומאזין שם, תוך שהוא משליש כמות נאה של מזומנים לידי השירות. מי צריך עוקצנים ניגרים?

ובכל זאת, עוקצנים ניגרים: לאחרונה הם ממקדים את פעילותם בפייסבוק וברשתות חברתיות אחרות. הם פורצים את חשבונותיהם של אנשים, ואז שולחים ל"ידידיהם" הודעה על כך שהם נמצאים במצוקה כספית – שטיק חביב הוא טענה שה"ידיד" נמצא במדינה זרה וארנקו נגנב. ומתקבל הרושם שזה מפיל הרבה יותר קורבנות מאשר התחזות לנסיך מובוטו, לשעבר שר האוצר.

לקרול בארץ, המנכ"לית של יאהו, יש פה גדול שלא מפסיק לסבך אותה בצרות. ההתבטאות שלה על כך שהיא תרצה "ערימות של ערימות של מזומנים" כדי למכור את החיפוש של יאהו למיקרוסופט סיבכה אותה קשות אחר כך. עכשיו, בראיון חדש, היא יורדת עוד קצת על החברה שלה, במיוחד על הבוס הקודם, ג'רי יאנג, שלדבריה

נכשל בכך שלא מכר את החברה כולה למיקרוסופט. אאוץ'. ככה לא מעלים מוראל.

המוצר הזה בשלב הקונספט; הבה נקווה שלא יראה אור יום. מדובר בטלפון סלולרי שאוסף מידע על המשתמש שלו, ואז מציג את המידע. הוא גם אמור, בשלב מסוים, להכיר כל כך טוב את הבוס שלו, עד שהוא יציע לו בעדינות מה עליו לעשות. כאלה צריך להרוג כשהם קטנים.

בלוגר מוצא שפצור קל למדי בגוגל, שמאפשר להפוך את מנוע החיפוש למנוע חיפוש בזמן אמת. יעיל אם אתם רוצים חיפוש-טוויטר מגושם או לחוצים לקבל מידע עדכני על אודות אסון מתפתח.

•  "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
•  לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
•  ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"