לתרום עם אנשים כמוך

חצר ביתה של דפנה קריב, בתו של יו"ר טבע אלי הורביץ, תעמוד לרשות האורחים באירוע ההתרמה לאגודה למלחמה בסרטן שיתקיים ב־10 בספטמבר", מבטיחה ההזמנה. "ארוחת ערב של פול אסנהיים והופעה של הזמרת שירי מיימון על שפת הבריכה יהיו חלק מרכזי בערב", הבטיחו למוזמנים לאירוע אחר, הפעם למען העמותה לקידום החינוך ביפו, שנערך בחצר ביתו של שלמה שמלצר בסביון. "יגאל שרמייסטר וינקי מרגלית יתקלטו באירוע ההתרמה לעמותת חינוך לפסגות בראשותה של שולה רקנאטי", הציעה הזמנה אחרת, לאירוע שנערך בכפר שמריהו לפני כמה חודשים.

אירוע ההתרמה שנערך בחצר ביתם החדש של עתליה ושלמה שמלצר בסביון

שום דבר בהזמנות הללו אינו מקרי. תורה שלמה עומדת מאחוריהן, שכל תכליתה למשוך לאירועים הללו כמה שיותר אנשים מקרב הצמרת העסקית — ומקרב אלה שהיו רוצים להימנות עמה. לכן יופיעו בהזמנות השמות מושכי הקהל (הורביץ), האוכל הנכון (אסנהיים), וה"קוליות" המתאימה (שרמייסטר יתקלט).

את התורה הזו פיתחו, בלית ברירה, העמותות השונות, המשוועות תמיד לכסף, ובמיוחד בתקופה הזו. הרעיון הבסיסי מאחוריה הוא לגרום לעשירי ישראל לתרום, אבל בכיף. ליהנות מההשתייכות למילייה הנכון, להתעדכן בהופעה המוזיקלית הנכונה ולנשנש מזון איכותי אם הם כבר פותחים את הארנק.

לצד המיתוג העצמי כנדבנים וחברים במעגל האנשים שיש להם, ההתפקדות מאפשרת לאנשי העסקים לחזק חברויות — חלקן אמיתיות, חלקן אסטרטגיות. הרי זו השיטה: יום אחד אתה בכובע של יו"ר אגודת ידידים ומזמין את חבריך מהמיליה העסקי, ויום למחרת אתה אורח בביקור גומלין אצל יו"ר העמותה השכנה. גרסת החבר מביא חבר של האלפיון. "ככה זה עובד, שמור לי ואשמור לך, כמו סחר־מכר של אירועים", מסכימים רבים מהאנשים הקשורים לתחום. "אנשי העסקים עושים כבוד אחד לשני, והעמותות והארגונים נהנים בסופו של דבר".

יגאל שרמייסטר. מתקלט באירוע התרמה | צילום: שוגר דיוויד

"לא מאמינה במתן בסתר"

בשנות השמונים היו תצוגות האופנה של ויצ"ו, בראשות מיכל מודעי, המקום הלוהט ביותר להיות בו. הן אפשרו להתמנגל עם השמנה והסלתה של ישראל ובו בזמן לתרום לקופת הארגון. המודל הבסיסי הזה ממשיך לפעול עד היום.

"עד אמצע שנות השמונים התרומות נעשו בשקט", נזכרת שרה סלע, רעייתו של פרופ' מיכאל סלע שעמד בראש מכון ויצמן, שניהלה בין השנים 86' ל־92' את קרן התרומות של התזמורת הפילהרמונית. "אני לא מאמינה במתן בסתר אלא בהשפעה שיש לתרומה אחת על זו שתבוא בעקבותיה. לכן, במידה רבה הייתי החלוצה של העלאת התרומות לתודעה, בכך שהתורמים לפילהרמונית הזדהו בשמם. התורמים היו רוכשים 'כסא לתמיד', כמו בבתי כנסת.

"היום זה עובד אחרת, אבל אפשר לראות שחל שינוי בנתינה של ישראלים ב־15 השנים האחרונות. אם בעבר רוב הכספים לארגונים ועמותות נאספו בחו"ל, הרי שמאז חל מהפך עצום. הקהילה העסקית הישראלית לקחה אחריות".

תמי רוה

בחלוקה גסה, העוגה הפילנתרופית נחלקת לשלושה: מוסדות חינוך ותרבות כגון אוניברסיטאות, מכללות, תיאטראות ומוזיאונים; מוסדות בריאות, בעיקר בתי החולים השונים; ועמותות חברתיות ששמו להן למטרה לעזור לנזקקים, חולים, ילדים בסיכון, משפחות במצוקה ואוכלוסייה בעלת מגבלות שונות.

האגודות והעמותות רוצות לגרום להזדהות של אנשים עם מטרותיהן, וברור לכולם שגיוס שמות אטרקטיביים מהעולם העסקי יסחוף אחריו שובל של "מזדהים פוטנציאליים" אחרים מאותו מגזר נחשק. "הטייקונים הגדולים במשק - נוחי דנקנר, עידן עופר, שרי אריסון ויצחק תשובה - נחשבים לתורמים גדולים והם מודל לחיקוי לאנשים. ברגע שאנשים רואים שהם תורמים, גם הם תורמים", אומרת עו"ד תמי רווה, החברה בכמה אגודות ידידים.

זו בדיוק הסיבה שבגללה העמותות מנסות לשים בפרונט אנשי עסקים בכירים, ומקימות אגודות ידידים של בכירי המשק. אותם אנשים מביאים איתם נדוניה של קשרים במקומות הנכונים ועם בעלי ארנקים בעובי הרצוי. "כשאתה מגייס שם של איש עסקים מוכר, הוא יביא בעקבותיו את החברים שלו, השותפים שלו, האנשים שבאים איתו בקשרי מסחר והשפעה", מסבירה סלע. "ככה זה. שם מביא שם, חבר מביא חבר".

"פונים אלי בזכות השם"

יעקב פרי. "נהפכתי לכתובת להרבה פניות" | צילום: אוראל כהן

לאנשי העסקים עצמם אין עם זה בעיה, להפך. "אתה בהחלט מנצל את הנטוורקינג העסקי והחברתי שלך כדי להזמין אנשים לאירועי התרמה של העמותות שאתה פעיל בהן", אומר יו"ר בנק מזרחי־טפחות יעקב פרי, העומד בראש כמה אגודות ידידים, בהן בית התפוצות, בית חולים תל השומר, קרן הקולנוע הישראלית והמכללה האקדמית תל אביב־יפו. "מאז שהשתחררתי מהשב"כ ב־95' שמתי לעצמי למטרה להקדיש חלק גדול מזמני לפילנתרופיה, ונהפכתי לכתובת להרבה פניות. אני משתדל לסייע כמיטב יכולתי. הדברים האלה נהוגים בכל העולם".

"גיוס האנשים הוא פועל יוצא של עבודה ממושכת", מסבירה שולה רקנאטי, העומדת בראש עמותת חינוך לפסגות. עם חברי הנהלת העמותה נמנים בין השאר גבי רוטר, גיל שרון, מאיר ברנד ויאיר המבורגר. "חברי ההנהלה נרתמו לעמותה באמצעות קשרים אישיים", היא אומרת, "והם מזמינים חברים".

"איתי באו לאגודה 300 ידידים קרובים, כולל עורכי דין, שופטים, ואנשי עסקים כמו יצחק תשובה, שנהפכו לידידי התיאטרון", אומרת ציפי רובין, רעייתו של עו"ד פנחס רובין, המכהנת בחמש השנים האחרונות כיו"ר אגודת ידידי תיאטרון הבימה. "אני מטפחת ומגבשת את אגודת הידידים כי אני רוצה שיהיה להם כיף. זה כולל ארוחות ערב וטיולים לחו"ל, שבהם כל אחד משלם על עצמו אבל עושים אותם במשותף, וכמובן הצגות גאלה חגיגיות, שאליהן הם מוזמנים במסגרת חברותם באגודה. חשוב לי לשמור על זה".

תשובה באירוע התרמה | צילום: עמית שעל

"אין ספק שמגיעות אליי פניות רק בגלל השם שלי. אין לי בעיה עם זה כי לא ירשתי את השם הזה אלא בניתי אותו מלמטה", אומר איזי בורוביץ', המכהן בין היתר כיו"ר אלו"ט, יו"ר וינגייט, חבר במועצת המנהלים במרכז הבינתחומי, באגודת הידידים של המכללה למינהל ובמרכז להעצמת האזרח.

"אני גאה בכך שהשם שלי הוא מוקד משיכה ומנוע להגדלת התרומות. התרומה הגדולה שאני מביא איתי היא הקשרים עם העולם החיצוני, עם שרים, ח"כים ואנשי עסקים. אני גם שמח שאני לא לבד. אנשים כמו אודי אנג'ל, אורי סלונים, יוסי רוזן, מיכאל שטראוס, עמוס שפירא ואחרים נחשבים גם הם לשמות אטרקטיביים. כולם בסופו של דבר משתמשים בכוח ובמעמד שלהם כדי לקדם את הפעילות החברתית והקהילתית שהם עומדים בראשה".

"צריך למצות את הפוטנציאל של החברים בעמותה כדי לקדם גיוס עתידי של אנשים", מסביר יחזקאל פורטוביץ, ראש פיתוח משאבים ומי שאחראי לגיוס תורמים לעמותה לקידום החינוך ביפו, העסוק רוב ימות השנה ברדיפה אחרי אנשי עסקים. "עו"ד יוסף גרוס, למשל, מכהן כיועץ המשפטי שלנו בהתנדבות וגם עוזר בגיוס חבריו. זה בעיקר נטוורקינג. אנשים רוצים לתרום ולהיות בטוחים שהתרומה שלהם באמת תסייע, ולכן חשוב מאוד האמון בעמותה — והוא נוצר דרך חברים משותפים. לכן חשוב להבליט בפני אנשי עסקים את הקשרים המשותפים, את הלינק לאיש הנכון, ולא רק את פעילות העמותה".

"כשיעקב ושולה מבקשים"

ההזמנות רבות והאינטרסים חשובים - אז איך בוחרים למה להירתם ולאיזה אירוע להגיע? "אני מקבלת היום לפחות 15 הזמנות בשבועיים כדי להשתתף באירועי התרמה, אבל בסוף אני הולכת למה שאני הכי מזדהה איתו, או על בסיס של היכרות אישית עם המזמין", מתמצתת אשת עסקים בכירה את העיקרון. גם רווה מספרת כי לעתים קרובות היא לא עומדת בעומס ההזמנות. "מכיוון שאחוז האוכלוסייה שיכולה להירתם כדי לסייע לפעילות העמותות הוא קטן, הנטל נופל על מספר מצומצם של אנשים בכירים מהעולם העסקי", היא אומרת.

"אתה לא יכול לספק את הצרכים של כולם, גם אם תקדיש לכך 100% מזמנך", מודה פרי. "אני מקפיד ללכת לאותם מקומות שנוכחותי בהם יכולה להביא ערך מוסף, ואם אני לא יכול ללכת אני מבקש מחברים מהבנק או מחברות אחרות לקנות כרטיסים ולתרום".

וזה עובד. "אם יעקב פרי מבקש ממני להגיע לאירוע, אז גם אם לא אהיה בארץ אקנה כרטיס. אני הרי לא יכולה להגיד לפרי לא. אותו דבר גם כששולה רקנאטי מזמינה", אומרת אשת עסקים מובילה. "יש יחסי גומלין בין התורמים למתרימים".

בורוביץ' אומר ש"כשאני מקבל הזמנה לאירוע ועליה בכתב יד 'אשמח לראותך' עם חתימה אישית של אריה מינטקביץ אני לא יכול שלא להגיע". זו הסיבה שגם רעיה שטראוס, שלקחה תחת חסותה עמותות וארגונים רבים הפועלים בצפון הארץ וכאלה העוסקים בחינוך, טורחת לעצב ולשלוח הזמנות אישיות לחבריה באי־מייל כשהיא עורכת אירוע התרמה בביתה.

בורוביץ. "השם שלי הוא מוקד משיכה" | צילום: שוגר דיוויד

"יש קוד כזה בעולם העסקי", מסבירה שטראוס, "שאם מישהי שאני מכירה ונמנית עם חבריי עושה אירוע התרמה - לא יכול להיות שאני לא אגיע. אותו דבר גם להפך. לכן, כאשר אני עושה אירוע אני פונה לחוג האנשים שאני מכירה, זה מכריח אותם לבוא. חשוב לי מאוד שהם יגיעו לאירוע עצמו כי אז הם נחשפים לארגון ונהפכים לשותפים וידידים, מתאהבים בפעילות ורותמים אחר כך עוד אנשים בעצמם. זה עוזר לי אחרי זה להרחיב את המעגל".

לאחרונה ארגנה שטראוס בביתה בתל אביב קונצרט של נגני קשת איילון מהגליל המערבי, שאליו הזמינה עשרות מחבריה. כל אחד שילם 500 שקל עבור הכרטיס. כאשר ארגנה ארוע דומה בביתה בנהריה היא החליטה לא למכור כרטיסים מראש.

"התל אביבים לא מתים לנסוע עד נהריה", היא אומרת, "ולכן מבחינתי הם משלמים בזמן ובמאמץ, פחות חשוב לי גיוס הכסף באותו ערב. יותר חשוב לי לחשוף אותם לנושא - למצוינות, לגליל. זה הרציונל מאחורי הפעילות הפילנתרופית שלי בדרך כלל. כשאני מזמינה בלי כסף אחוז ההגעה עומד על 70–80, אבל אם אני מוכרת כרטיסים מראש במחיר נקוב אז אחוז ההגעה יורד לכ־40. אני מבינה את זה ולא נעלבת, אנשים הרי מקבלים הרבה מאוד הזמנות".

גם רווה מספרת על הקושי להניע את הגברדיה העסקית בקו תל אביב־ירושלים. "לא הצלחנו כמעט לגרום לתל אביבים להגיע ולתרום לתיאטרון החאן בירושלים", היא אומרת. "בירושלים יותר קשה לגייס כספים כי רמת ההכנסה נמוכה יותר, וגם קשה להביא את אנשי העסקים מתל אביב. אנשים עסוקים ולא כל כך מעוניינים לנסוע לירושלים, וכדי למשוך אותם אתה חייב להיות יצירתי ולהפוך את האירוע לאטרקטיבי".

המוטו: לחסוך, לחסוך

כשהתשתית קיימת, והאנשים הנכונים נמצאים במרחק שיחת טלפון או אי־מייל, עדיין צריך לעבוד קשה כדי להרים אירוע מרשים שישיג את כל המטרות: גיוס כספים, יחסי ציבור לעמותה ומיסוד והרחבה של רשימת ידידי העמותה — מה שיבטיח את קיום האירוע גם בשנה הבאה.

לדברי איציק פלטק, בעלי חברת גיוס משאבים, שמסייעת לעמותות לגייס כספים, אירוע מצליח דורש תכנון של שלושה־ארבעה חודשים מראש. "באים אלינו לקוחות בטראומה, שמספרים איך הם עשו אירוע והפסידו כסף ולא רוצים לשמוע על זה יותר. אבל זה קורה בגלל שהם עשו זאת באופן שלומיאלי, כמו עמותה אחת שלקחה את ריטה להופעה מאוד יקרה ויצאה בשן ועין. כשאתה עושה אירוע התרמה אתה חייב שההכנסות יהיו מקסימליות וההוצאות מינימליות", מסביר פלטק.

כדי למזער את ההוצאות הארגונים מנסים לחסוך בכל הרכיבים. זה מתחיל במיקום: חצר בית פרטי של איש עסקים שחבר בעמותה או ש"גוייס" אד־הוק על בסיס היכרות אישית היא פתרון יעיל וחסכוני. במקרה כזה האירוע יהיה קטן ואינטימי יותר, למרות שפעמים רבות החצרות המדוברות יכולות להכיל מאות אנשים. כאשר המטרה היא להביא מאות ואף אלפי תורמים פוטנציאליים ייערך האירוע באולם אירועים גדול, שבחלק מהמקרים יינתן חינם או במחירי עלות. "לכל עסק יש סכום מסוים שמוכר לצורכי מס כתרומה, אז אם מצליחים לתפוס אותו לפני שניצל את כל הסכום זה טוב. גם אם לא, בעלי עסקים עדיין מוכנים לעשות הנחות. אנשים מתחשבים ומורידים במחיר, ועוזר גם להזכיר שבראש האירוע עומד שם כזה וכזה", מספר גורם המסייע לאחת מנשות העסקים בארץ להוציא אירועים לפועל.

כאשר מדובר באירוע שכולל ארוחת ערב, ברור שאי אפשר לוותר על קייטרינג יוקרתי דוגמת פול אסנהיים, מגי ותולי ודומיהם. "כשאתה מתחיל להאכיל אנשים האוכל חייב להיות מכובד, וההוצאות גבוהות יותר", מסביר פלטק. "אוכל, שתייה ומלצרים זו הוצאה". אלא שגם אותם מצליחים המארגנים להוריד למחירי עלות, וכל הצדדים מרוויחים: העמותה משיגה קייטרינג יוקרתי בזול, בעוד הקייטרינג מנגד יוצר מגע בלתי אמצעי עם קהל יעד שאם יהיה מרוצה יכניס לו בעתיד כסף רב. "זה שיווק ופרסום מעולה עבור חברת הקייטרינג", אומר פלטק.

אין בן דב ורון לובש באירוע התרמה | צילום: שוגר דיוויד

כולם רוצים קיסריה

אופציה אחרת היא לערוך הופעה ולמכור לה כרטיסים. יש אומנים שמוכנים להירתם חינם, וההוצאות לרוב הן עבור הגברה, נגני ליווי, הסעות ועוד. בעמותה למאבק במחלת ה־AT (מחלה ניוונית נדירה, המופיעה בעיקר בילדות) מצאו דרך מיוחדת לצלוח את הבעיה. הזמר רמי קלינשטיין מכהן כנשיא העמותה, ומדי שנה דואג לגייס אמנים אחרים ותזמורת. "אנחנו מנסים להגיע למינימום הוצאות", אומרת אורלי דרור־אזוריאל, מנכ"לית העמותה. "יש לנו חברת הפקות שמגייסת ספקים חינם או במחיר עלות. רמי עצמו מביא את האמנים בחינם ואת ההוצאות מסביב במחירים נמוכים, ואנשי העסקים שהם ידידי העמותה מביאים הרבה מחבריהם מהמגזר העסקי".

בשנה שעברה ערכה העמותה אירוע ענק בקיסריה, שאליו הגיעו 3,500 איש שהניבו רווח של כ־700 אלף שקל. ערב דומה קיימה העמותה השנה בהאנגר 11 בנמל תל אביב, שבו הופיעו אייל גולן, מירי מסיקה, ישראל קטורזה ואחרים, ובסיומו נרשם רווח של כ־450 אלף שקל.

לא תמיד מסכימים אמנים בעלי שם להופיע בהתנדבות, ולפעמים נאלצים מארגני הערב להתמודד עם סירובים וביטולים של הדקה ה־90. עתליה שמלצר, למשל, מספרת כי באירוע שערכה בחצר ביתה השנה נאלצה למצוא ברגע האחרון מחליף לזמר פבלו רוזנברג, שהעדיף להופיע באותו ערב במקום אחר תמורת שכר מלא. "נאלצתי לקחת את שירי מיימון, שנרתמה בשמחה רבה להופיע ובהחלט סיפקה את הסחורה", אומרת שמלצר. האורחים נהנו, השאירו 1,000 שקל לראש, השמלצרים כיסו את העלויות הנלוות, והרווח - כ־300 אלף שקל - נתרם לעמותה לקידום החינוך ביפו.

רקנאטי. "ההנהלה מביאה חברים"

גם עמותת הידידים של בית החולים איכילוב גייסה השנה שורה של אומנים מהשורה הראשונה לאירוע השנתי שלה. "האירוע שהתקיים בהאנגר 11 הניב רווח של כ־1.5 מיליון שקל לבית החולים", מספרת מנכ"לית אגודת הידידים, רונית בלום, שמודה כי היא מבקשת מחברות במשק לתת חסות לאירועים שהיא עורכת. "אתה בונה תקציב לאירוע, רואה איפה העלויות המצטברות ואותן מנסה לכסות באמצעות גיוס חסויות".

גם שולה רקנאטי מספרת כי באירוע האחרון של עמותת חינוך לפסגות הצליחה לגייס יותר מ־250 אלף שקל באמצעות שורה של חברות שנתנו חסות, בזמן שחברת ההפקה הצליחה להשיג ספקים רבים בהתנדבות או במחירי עלות.

ערן וינטרוב, מנכ"ל לתת, ארגון גג של כ־150 עמותות ברחבי הארץ, מספר גם הוא על שיתופי פעולה שהארגון עשה עם חברות מזון, סלולר ובנקים כדי להפחית עלויות. "בעבר עשינו גם כינוסים שנועדו לייצר קבוצה של אנשים שמזדהה עם הערכים שלנו, ובקבוצה הזו יש מנכ"לים של חברות רבות במשק", הוא מספר. "אני חושב שהעניין של 'בוא תעשה לי טובה, תבוא לאירוע' אולי טוב לטווח הקצר, אבל לאורך זמן חשוב יותר לחבר בין חברה לנושא התרומה. זה יוצר את המינוף האמיתי והמחויבות לטווח הארוך".

עשירים לפה, אמידים לשם

כדי ליצור את אותה מחויבות, הארגונים מנסים להכניס בתוך הפאן גם תכנים הקשורים לעולם התוכן שלהם. מנכ"לי העמותות השונות מספרים כי "הקהל לא רוצה לשמוע על צרות בערב אלא פשוט ליהנות, כדי להרגיש שיש לו תמורה לכסף", כך שבין ההופעות הם שוזרים סיפורים אנושיים, סרטונים קצרים על העמותה ונאומים מרגשים במטרה ליצור הזדהות עם מטרת העמותה ופעילותה.

מלבד ההזדהות חשוב שהשורה התחתונה תהיה חיובית, עם פלוס כמה שיותר גדול. פלטק אומר כי "לאירוע התרמה אסור לרדת מ־50 אלף שקל רווח נטו, וכאשר אנו מדברים על אירוע גדול עם הופעות אז הרווח צריך להגיע לפחות ל־150 אלף שקל".

אחת השיטות למקסם רווחים היא לתמחר בצורה שונה את כרטיסי הכניסה. באירוע התרמה בקיסריה, למשל, אפשר למכור כרטיסים ביציע העליון תמורת החל מ־300 שקל, ולהגיע לאלפי שקלים למקום סמוך לבמה, שמקנה לצופה את האפשרות לצפות מקרוב בשמלת הפאייטים של מירי מסיקה. אם תרצו, מודל ה"גולדן רינג" מעולם ההופעות הבינלאומי בגרסת אגודת הידידים.

באותו אופן, מספר פורטוביץ, באירוע שתקיים העמותה לקידום החינוך ביפו בינואר הקרוב הם מתכוונים לחלק את השולחנות לפי היקף התרומות. "השולחנות שיהיו במרכז יאכלסו את האנשים שתרמו הרבה, ובקצוות יהיו שולחנות של מי שתרם פחות. אנו מכבדים את כל מי שתורם, אבל זה אמצעי עבורנו לדרבן אנשים לתרום כמה שיותר".

כאשר מסתיים אירוע התרמה, מוצלח ככל שיהיה, זה עדיין לא סוף הסיפור. אז מתחילה עבודת השטח האינטנסיבית והסיזיפית כדי "לשמר את הלקוחות". מי שעושה זאת הם עובדי העמותות, שממהרים בסיום האירוע לפנות לנוכחים, להודות להם על תרומתם באדיבות המתבקשת ובכך לרכוש את אמונם ולצרפם למעגל התורמים הקבוע של העמותה.

נאוה ברק ושלום זינגר | צילום: שוגר דיוויד

לדברי פורטוביץ, "אנחנו מקפידים בערב עצמו לתת נוכחות מינורית יחסית לפעילות העמותה, אבל משמעותית דיה כדי ששבועיים לאחר מכן אני אפנה לבן אדם והוא יזכור במה מדובר. אנו מרימים טלפון לאנשים, אומרים 'תודה רבה שהשתתפתם באירוע', ואז אם לבן אדם היתה חוויה חיובית הוא יירתם לפעילות".

למרות ההצהרות האופטימיות, יש עוד הרבה מקום לעבודה. "שכבת האנשים שמסתובבת מאירוע לאירוע היא קטנה יחסית", אומר פלטק, "זה לא מספיק לכל העמותות והקרנות בארץ. אתה לא יכול לחיות רק מאותם אנשים, וצריך למצוא אחרים שיתרמו. הפוטנציאל קיים, וכדי למצות אותו הארגונים והעמותות צריכים להגיע לשמות פחות מפורסמים שעדיין יש להם כסף. עמותות חכמות הולכות למתעשרים חדשים, לפנסיונרים עשירים, לנשים של אנשי עסקים, לא לאן שכולם כבר הולכים", הוא מוסיף. "על"ם ובית החולים בלינסון, למשל, שתפסו את נאווה ברק לפני כמה שנים כשעוד היתה 'רעבה', עשו בשכל, כי היא עשתה שם נפלאות. ככה זה, הכסף נמצא מתחת לפנס, פשוט צריך להדליק אותו".