המשבר שלא בוזבז

בעוד כותרות העיתונים מלאות בהצהרות כי המשבר הפיננסי בוזבז - והלקחים ממנו לא הופקו - ממעטים המנתחים להתמקד בעובדות האמיתיות. היום מציינים בעולם את יום השנה לקריסת ליהמן ברדרס ונראה כי העולם הכלכלי שנראה על סף כליון בדיוק לפני שנה - היום חי ובועט.

הצרכנים האמריקאים ממשיכים להקטין את היקף האשראי ואת המינוף שלהם, כאשר כיום עומד החיסכון הפרטי של הצרכנים האמריקאים על 5%. בעוד שבסין ושאר הכלכלות המתפתחות קורה תהליך הפוך הצריכה הפרטית גדלה, הודות לעושר שצברו הכלכלות בשנות הגאות של הצמיחה העולמית.

נתוני האשראי הצרכני, שהתקבלו החל מחודש אפריל 2008 מלמדים כי הצרכנים האמריקאים מפחיתים בעקביות את האשראי המתקבל על ידם. כלומר הצרכנים האמריקאים מחזירים יותר הלוואות ממה שלוקחים, דבר שהוא חסר תקדים בעשורים האחרונים. יתרה מכך יחס היקף ההלוואות מסך ההכנסות אצל הצרכנים בארה"ב יורד בהתמדה. רק בחודש יולי קטן האשראי של הצרכנים האמריקאים ב-10.3 מיליארד דולר. הקיטון בהיקף ההלוואות שנלקח נובע משתי סיבות עיקריות שספק אם תהיינה ברות קיימא בתקופות של צמיחה, אבל כיום הן תולדה מהמשבר.

הראשונה, הצרכנים האמריקאים חוששים מאוד מגל שני של המשבר, ולכן הם חוסכים לתקופות קשות יותר. אי אפשר לומר אם זה יימשך בקצב הזה, ייתכן שבחודשים הבאים המגמה תיבלם, אבל אפשר להגיד יחסית בביטחון כי גם במידה והיקף החובות יעלה, לא סביר שזה יתרחש במימדים של השנים 2003-2008.

מה למדו הבנקים והרגולטורים?

שנית, הבנקים בארה"ב דווקא ממשיכים להקשיח את התנאים למתן אשראי לצרכנים, וזה עוד טרם כניסתם של חוקים רגולטוריים חדשים בכלכלה. מלבד זאת, חשוב לזכור כי ניסוח חוקים רגולטורים שמגבילים הלוואות ומסדירים את התנהלות שוק איגוח המשכנתאות הוא תהליך של שנים. עדיף לכונן חוקים יציבים ברי קיימא מאשר לקפוץ מהר למסקנות חד משמעיות ולהסדיר חוקים מיידיים שנובעים מפאניקה ויעילותם מוטלת בספק. גם הממשל האמריקאי יודע זאת וגם הבנק המרכזי.

השאלה הגדולה היא האם האומה האמריקאית כאומה תקטין את החוב שלה נטו מול העולם וצריך לזכור כי החוב של המשק האמריקאי לעולם מורכב מהחוב הצרכני, חוב החברות והכי גדול - החוב הממשלתי. לפני מה שנראה בטווח הקצר אין מניעה כי החוב הממשלתי הולך לגדול לפחות בשנתיים הקרובות. אבל נראה בטווח הארוך לא מאפשרים חוקי הכלכלה לחוב האמריקאי לגדול ללא הכר - ואם אכן יהיה כך אזי אין זכות קיום לכלכלה האמריקאית.

מה השתנה בחברות הדירוג?

מי שעוקב אחר הדו"חות שמפרסמות הנציגות הישראליות (מעלות ומידרוג) של שתי חברות הדירוג הגדולות בעולם, S&P ומודי'ס יכול בוודאי להבחין בהקשחת התנאים ומשנה זהירות.

רק בשבוע האחרון שלפו במידרוג את הנשק ושלחו את איגרות החוב של פרטנר לאופק שלילי. בין היתר, בשל החלפת השליטה וחוסר הוודאות. פרטנר כזכור נחשבת בעיני משקיעים רבים ובעיני חברות הדירוג כאחת החברות היציבות. אבל מאמינים במידרוג שאין צורך לחכות גם סיכונים שעומדים בפתח מספיקים כדי להזהיר את המשקיעים. וזה רק קצה הקרחון בהודעות הורדות דירוג לחברות בבורסה מטעם מעלות הצהירה חברת הדירוג באלה המילים כי היא שמרנית יותר וזהירה יותר לנוכח המשבר הפיננסי. אם זה לא מעיד כי הלקחים נלמדו.

למה הכלכלה האמריקאית תהיה חייבת להפחית את המינוף?

המודלים הכלכליים מלמדים לרוב על שתי תקופות, שני מחזורי חיים, בראשון הפרט הוא לווה ובהמשך החיים עליו לשלם את החובות שצבר מאחר והוא אינו יכול להעביר אותם לדור הבא. התהליך הזה מתרחש כבר עכשיו עם הגידול בחיסכון הפרטי והירידה בצריכה הפרטית. המחיר הוא כבר עניין אחר - ירידה בשיעורי הצמיחה של הטווח הארוך בכלכלה הגדולה בעולם. שהרי מה שהניע את הצמיחה בכלכלה האמריקאית, הם שיעורי המינוף הגבוהים והמימון להלוואות חסרי תקדים אצל הצרכנים.

אלן גרינספן, אולי אחד האשמים הגדולים במשבר לטענת התקשורת כתב בספרו "זמן המערבולת" על הכלכלה העולמית החדשה. נראה כי דווקא היסודות שעליהם דיבר גרינספן לא השתנו כלל. נגיד הפדרל ריזרב האגדי, היה מבין הראשונים להתוות את מושג הגמישות של הכלכלה העולמית, למרות הסיוע של הממשלות הגמישות הזו שוב הוכיחה את עצמה.