מניה בפינצטה: אמריקאי, אוהב אקדחים?

כאשר הוראס סמית' ודניאל ווסון הקימו מפעל אקדחים ב־1852, הם לא שיערו שכלי הנשק מתוצרתם יהפכו לאייקון תרבות אמריקאי. תחילת הדרך היתה קשה, והחברה הצעירה נקלעה לקשיי מימון כבר בשנותיה הראשונות. למזלה של החברה, פרצה מלחמת האזרחים האמריקאית (בשנת 1861), הביקוש לאקדחים נסק וכך עלתה החברה על דרך המלך. אך מה שהביא לחברה תהילת עולם הוא החלק שגילמו אקדחים של סמית'־ווסון בעלילותיו של פקח המשטרה הארי קלהאן - הידוע יותר בכינויו "הארי המזוהם". סדרת סרטי קולנוע זו, שהחלה בשנת 1971 (עם קלינט איסטווד בתפקיד הראשי), הפכה את סמית'־ווסון למותג מוכר בכל העולם, שנים לפני שפרסומאים התחילו בכלל לחשוב על המונח "פרסומת סמויה".

אמריקאים אוהבים אקדחים. זו אולי נשמעת אמירה סטריאוטיפית, אבל עם עובדות קשה להתווכח. על פי ההערכות, מחזור המכירות השנתי של השוק האזרחי (לא הצבאי) בארצות הברית לאקדחים ולרובים למיניהם הוא יותר מ־2 מיליארד דולר. בשנים האחרונות צומח שוק זה בקצב של כמעט 3% לשנה - מהיר בהרבה מקצב גידול האוכלוסין בארה"ב.

סמית'־ווסון (SWHC) התמקמה יפה בתוך התעשייה הצומחת, והיא היצרנית הגדולה ביותר של כלי נשק בארה"ב. כיום מעסיקה החברה יותר מ־1,300 עובדים בשלושה מפעלים בארה"ב, ונסחרת בבורסת נאסד"ק בשווי של כ־320 מיליון דולר.

יותר מחיבתם של האמריקאים לכלי נשק באופן כללי, הם רוחשים חיבה מיוחדת לאקדחי סמית'־ווסון. בין 2004 ל־2009 צמחו מכירות החברה בקצב שנתי ממוצע של 28%, והן הסתכמו בשנה האחרונה ב־335 מיליון דולר. הצמיחה המהירה נזקפת לזכות המותג המוביל של החברה, הדומיננטיות שלה בענף והרכישות שביצעה בשנים האחרונות. צמיחתה המהירה אף הביאה אותה להיכלל ברשימה יוקרתית של המגזין "פורצ'ן", שבה נמצאות 100 החברות בעלות הצמיחה המהירה ביותר בארה"ב.

בדרך כלל מצליחה סמית'־ווסון להגדיל באופן עקבי גם את רווחיותה, במקביל למכירות. בשנים האחרונות (מלבד 2009) צמח הרווח הנקי שלה בשיעור ממוצע של 20% ומעלה.

בתחילת 2007 קרה מאורע משמעותי בחיי החברה: היא רכשה את "תומפסון/סנטר ארמס" אשר מתמחה בייצור רובי ציד, תמורת 76 מיליון דולר. היתה זו הרכישה הראשונה של החברה ב־157 שנות קיומה. תומפסון אמנם תרמה לגידול במכירות מאז רכישתה על ידי סמית'־ווסון, אולם תרומתה לשורת הרווח וההפסד היתה צנועה יחסית. בשנת 2009 השפעתה של הרכישה מורגשת יותר, אך לרעה: היא הביאה את החברה לדווח על הפסד של 64 מיליון דולר ב־12 החודשים שנסתיימו בסוף אפריל 2009. במהלך השנה האחרונה רשמה סמית'־ווסון הפרשה להפסד של כ־100 מיליון דולר בגין הערכה מחודשת של שווי נכסיה (76 מיליון דולר לאחר הטבת מס). מחיקה זו משמעותית גם בשל העובדה שהיא מאפסת את שווייה החשבונאי של תומפסון, שנרכשה בשווי דומה.

אולם מחיקה טוטלית של תומפסון היא כנראה קיצונית מדי. במצב שנוצר במאזנה של סמית'־ווסון מתקבל כי היא רכשה נכס מניב בעלות אפסית (לאחר המחיקה) ועם "אפסייד" - כלומר פוטנציאל לרווחיות עתידית. שלא במפתיע, דיווחי החברה החלו להשתפר: ברבעון האחרון צמחו המכירות ב־30%, הרווח התפעולי זינק פי שלושה והרווח הנקי פי 5.5. על פי החברה, הרבעונים הקרובים יהיו גם הם טובים. מדוע? ניתן רק לשער שבאין ביטחון כלכלי, מחפשים לקוחות החברה לפצות עצמם בהגברת הביטחון האישי.

הכותב הוא שותף מנהל בקרן Advantage ויועץ מומחה לאסטרטגיה פיננסית. האמור אינו בגדר ייעוץ השקעות. הכותב עשוי לפעול מעת לעת בניירות ערך המוזכרים לעיל