בכירי קרן קינן פרטנרס: "מדינת ישראל היא סיליקון ואלי איסט"

כאשר השותפים בקינן פרטנרס נשאלים על ישראל, משהו משתנה בהם. קינן פרטנרס, אחת קרנות ההון סיכון הוותיקות בעמק הסיליקון, רואה בישראל של שנת 2009 את הסיליקון ואלי של פעם. המחויבות של הקרן לשוק הישראלי התבטאה בכנס ג'רני האחרון, שהתקיים בשבוע שעבר בתל אביב. שלושה שותפים בכירים בקינן נכחו בכנס לצד השותף הישראלי יזהר שי, המנהל את פעילות הקרן בארץ.

אריק יאנג, אחד השותפים הוותיקים בקרן והאחראי על השקעות בתחום הקלינטק, סבור כי מילת המפתח היא יצירתיות. "יש בישראל מנוע יזמות נדיר", הוא אומר, "קצב השירותים והטכנולוגיות שנוצרים כאן, גם בהייטק וגם במדעי החיים, לא קיים בשום מדינה אחרת. העושר הישראלי מתפרס למגוון תחומים - תקשורת, מדיה דיגיטלית, שבבים, תוכנה ועוד, ואי אפשר להשוות אותו לשום מקום אחר שבו אנו פועלים".

מאהה איברהים, שותפה כללית בקרן, מספרת כי היתרון הישראלי הוא לא רק במגוון, אלא גם ביכולת המקצועית. "אני נדהמת כל פעם מחדש לראות איך החברות הישראליות מקדמות את הטכנולוגיה שלהן בצעדי ענק הרבה מעבר ליכולות הפיתוח של חברות אמריקאיות דומות שאנחנו מושקעים בהן". יאנג מוסיף: "כששואלים אותי איך זה להשקיע בישראל אני אומר שישראל היא סיליקון ואלי איסט. העמק וישראל עובדים באותה דרך".

אך קרן קינן פרטנרס משקיעה לא רק בישראל, אלא גם בהודו. ההחלטה התקבלה לפני ארבע שנים, כשבקרן החליטו להרחיב את פעילותם אל מחוץ לארצות הברית. הודו וישראל נבחרו למדינות הזרות היחידות שבהם יוקמו משרדי הקרן. בניגוד למקובל בקרנות אחרות, סין לא נבחרה כבסיס לפעילותה של קינן פרטנרס. יאנג אומר כי הסיבה לפעול בהודו נובעת מההתפתחות המהירה של השוק המקומי. "האוכלוסייה שם גדלה ומספר האנשים שיכולים להרשות לעצמם לרכוש מוצרים ושירותים גדלה במהירות עצומה", הוא אומר.

מימין: אריק יאנג, ד"ר מאהה איברהים, ד"ר סת רודניק ויזהר שי | צילום: עמית שעל

בין הודו לישראל

מטבע הדברים, לשותפים בקינן יש תובנות רבות על ההבדלים בין ישראל לשווקים השונים שבהם הקרן פעילה. לדברי ד"ר סת רודניק, המתמחה בהשקעה במדעי החיים, ההבדל בין ישראל לשאר המדינות שבהן הקרן פעילה הוא ההתמקדות בשוק הבינלאומי.

"היזמים בעמק הסיליקון רוצים להקים חברות גדולות ולהוציא כמה שיותר פעילות למיקור־חוץ", הוא מסביר. "גודל השוק מאפשר להם להסתמך על הפעילות המקומית. בשוק ההודי המצב דומה, אך הבשלות שונה. רוב החברות ההודיות בוחרות לעבוד פנימה. בישראל המצב שונה לגמרי. השוק הישראלי לא רלבנטי, ולכן עיקר הפעילות העסקית של החברות הישראליות היא מחוץ לגבולות המדינה. ישראל נתפסת כמקום של פיתוח וידע, אולם הלקוחות מגיעים מחו"ל. המצב הזה יוצר בישראל סטארט־אפים מסוג שונה לחלוטין, היות שכבר מהשלב הראשון עליהם לחפש ברחבי העולם אתר כדי לבטא של המוצר שלהם. בבית אין להם שוק". ויאנג מוסיף: "החברות שאנחנו מקימים בהודו עונות לצרכים מקומיים, בניגוד לחברות בישראל שעונות באופן מובהק רק לצרכים בינלאומיים".

שני תחומים שבהם מתמקדת הקרן הם מדעי החיים ותעשיית הקלינטק. רודניק רואה בישראל פוטנציאל גדול לתחום מדעי החיים, ומוסיף כי הקרן שוקלת לגייס שותף ישראלי בתחום. "אחד היתרונות של ישראל בתחום הוא התקבצות כל השירותים באזור גיאוגרפי קטן. באזור קטן מאוד אתה יכול למצוא בית חולים מתקדם, אוניברסיטה וכוח אדם מיומן. ככה בדיוק התחיל עמק הסיליקון".

לדברי רודניק, תחום מדעי החיים עבר לאחרונה שינויים רבים. "בניגוד לתעשיית ההייטק, לנו יש גוף שיוצר שוויון בין החברות וזה ה־FDA. גם חברות ענק וגם חברות קטנות צריכות לעבור מסלול דומה ולקבל אישורים מה־FDA. השינוי מתבטא בכך שהרצון לקנות חברות שלא קיבלו את אישור ה־FDA ירד בהרבה. שינוי נוסף שאני רואה הוא שאם ב־30 השנים האחרונות מה שהיה חשוב לחברות הוא ליצור תרופות יעילות, הרי בעשר השנים הבאות הביקוש הוא לתרופות מייעלות, כלומר חסכוניות. השקענו בחברה שהצליחה להוריד בעשרות אחוזים עלויות של תרופה שמטפלת במיגרנה. התרופה יעילה באותה מידה, אבל עולה הרבה פחות גם לצרכן הסופי".

העתיד שבקלינטק

גם מעמד תעשיית הקלינטק השתנה בשנים האחרונות, כך לדברי השותפים בקינן פרטנרס. "בעבר כאשר הציעו לי להיכנס לתעשייה הזאת הייתי מאוד שלילי", מספר יאנג, "לא ראיתי שהיא מתאימה למודל ההון סיכון. אנחנו מחפשים חברות שבתוך 10 שנים לכל היותר מסוגלות ליצור לנו ערך, כלומר שאנחנו יכולים להנפיק אותן או למכור אותן. בשנתיים האחרונות דעתי השתנתה לחלוטין. הביקוש לאנרגיה חלופית ולחיסכון באנרגיה עלה משמעותית, והחלו לקום חברות מתאימות להשקעה של הון סיכון. אני מאמין שהתעשייה הזאת היא כאן, ולזמן רב מאוד".