כך מעיפים מכאן את חוס הידינק הישראלי
פרויקט זלינגר של איגוד הכדורעף משובח. כולם מסכימים על כך מלבד יו"ר איגוד הכדורעף. למה? אף אחד לא יודע באמת. דעה
דמיינו לעצמכם שאנחנו מגלים שחוס הידינק יהודי, שהתנדב בצעירותו לקיבוץ ורוצה לסיים את קריירת האימון המופלאה שלו עם אימון וקידום נבחרת ישראל? תארו לעצמכם שאחד מעשירי המדינה מכיר את מר הידינק מאותה תקופה במטע התפוזים ומציע להתאחדות לכדורגל לממן את משכורות ואת כל גחמותיו של המאמן המכובד, שמצדו מציע להמשיך באותה מתכונת עשור שלם - עד שהנבחרת תגיע לטורניר גדול. ועם הידינק זה גם יקרה.
השחקנים מבסוטים, האוהדים מבסוטים, השותפים מבסוטים, כולם מבוסטים. אבל רגע, יו"ר ההתאחדות לכדורגל לא כל כך מבסוט. אין לו סיבה קונקרטית. הוא קצת כועס על זה שהידינק הוציא את כל הנבחרת למחנה אימונים בדרום קוריאה. נכון, זה היה על חשבון הברון אבל בכל זאת, זה הרגיז אותו. זה כל כך מרגיז אותו עד שהוא מחליט להודיע על הפסקת הפרויקט. היו"ר המכובד אומר גם שהידינק לא המאמן שהיה, אבל הוא רוצה שימשיך אבל רק בתנאים שלו, ואם לא אז ההולנדי הציוני יכול לחפש את עצמו במקומות אחרים.
דמיינו לעצמכם מה היתה התקשורת עושה לאותו יו"ר - פוליטיקאי, לא איש מקצוע. תארו לעצמכם מה היה קורה לו רק היה מנסה להתערב בתוכנית המקצועית של מאמן כל כך בכיר. אתם יודעים, כל זה קורה עכשיו ברגע זה כאן בישראל בענף ספורט לא כל כך שולי.
"שיטות לא אמריקאיות" איגוד הכדורעף לא הפך את הכדורעף הישראלי לכוח עולמי. אריה זלינגר, ישראלי, נהפך לאחד מהמאמנים הבכירים בעולם הכדורעף. הוא, כמו הידינק, הגיע למקומות כגון ארצות הברית, הולנד ויפן ופיתח בהם את הכדורעף - הפך אותם לאימפריות. השיטות שלו לא תמיד התקבלו אצל המקומיים - למשל, מארי ג'ו פפייר, מאמנת כדורעף באוניברסיטת קנטאקי, ציינה ששחקניות שלו "סבלו מהיסטריה" ודרכי העבודה שלו הן "לא אמריקאיות". זלינגר העביד את הבחורות האמריקאיות שמונה שעות ביום, ולפי טרו בראון, כתב כדורעף אמריקאי, "האהבה הקשוחה שלו קידמה את הכדורעף האמריקאי כמו ששום דבר אחר לא קידם". פלו היימן, שחקנית של זלינגר בנבחרת האמריקאית, אמרה: "השיטה שלו עובדת. הוא קשוח אבל הוא המאמן הכי טוב בעולם. אם הוא לא היה שם, הכדורעף האמריקאי לא היה שם". "אני לא קשוח", הבהיר בפני זלינגר. "אני רוצה שהדברים ייעשו נכון או לא ייעשו בכלל". בעקבות הצלחותיו בעולם הכדורעף כתב זלינגר ספר חובה לכל מאמן כדורעף בעולם - Arie Selenger's Power Volleyball. ספר זה נלמד על ידי כל מאמן כדורעף בכל העולם. לקראת סוף הקריירה שלו רצה זלינגר לחזור לישראל. אבל בתנאים שלו – התנאים הקשוחים והלא מתפשרים שללא ספק מייצרים קבלות. קובי ריכטר, שהיה תלמיד של זלינגר בגוש זבולון, לקח על עצמו את מימון הפרויקט שזלינגר רצה בו. איגוד הכדורעף הסכים לתנאים. הוועד האולימפי בישראל גם. מנהל הספורט ראה בפרויקט דוגמה לשילוב ידיים בין כספים ממשלתיים לכספים פרטיים שיכול להוות מודל לענפי ספורט אחרים.אז למה לעצור פרויקט שבאופן ברור נע קדימה? למה להבריח מכאן את אחד מגדולי מאמני הכדורעף בכל הזמנים? איפה ההיגיון?
האם איגוד הכדורעף יהיה במקום טוב יותר אם יצליח להבריח את זלינגר? לא. האם האיגוד הצליח לקדם את הכדורעף הישראלי ללא זלינגר. לא. האם יצליח האיגוד לגייס איש עסקים מכובד כמו ריכטר כדי לקדם את הנבחרת ללא זלינגר? כנראה שלא. חיסול פרויקט זלינגר יהיה עוד דוגמה לחיסול ממוקד שמבצעת עסקנות, בירוקרטיה וחוסר חזון משווע של אנשי האדמניסטרציה בספורט הישראלי. נותר רק לקוות שאחרי חשבון הנפש ביום כיפור, הדברים ישתנו לטובה.
63 תגובות לכתיבת תגובה