אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
עבודה בעיניים: שיעבדו וישתקו צילום: עמית שעל

עבודה בעיניים: שיעבדו וישתקו

עובדי החברה לאוטומציה שהשמיעו ביקורת נגד ההנהלה קיבלו בתמורה תביעות והעברות תפקיד

01.10.2009, 07:37 | רותי סיני

החינוך הבריטי המסורתי דגל בכמה עקרונות פשוטים. אחד מהם גרס שעל ילדים להיראות, אך לא להישמע. זה גם העיקרון שמנחה לא מעט מעסיקים ישראלים. חלקם אף מעדיפים שהעובדים לא ייראו כלל בציבור, אבל אם אין ברירה, לפחות שלא ישמיעו קולם. ואם הם חייבים לומר משהו, שיהיו אלה רק דברים שעמם המעסיק מסכים.

המחשה של דוקטרינה זו אפשר למצוא בהתנהלות החברה לאוטומציה - שותפות של מרכז השלטון המקומי והממשלה, שמספקת שירותי מחשוב לרשויות המקומיות. הממשלה אמנם מחזיקה ב־40% מהחברה, אבל רשות החברות הממשלתית לא מתעניינת בנכס הציבורי שהופקד בידיה. זה שנים שהיא לא טורחת למנות דירקטורים מטעמה, והדירקטוריון מורכב מאנשי שלומם של ראשי רשויות שלא עוברים את תהליכי הסינון שמופעלים בחברות ממשלתיות.

הנזיפות של בג"ץ לא עזרו

שני פסקי דין, האחד של בג"ץ, נזפו בממשלה על התנערותה מהנעשה בחברה. אבל את הממשלה מעניין רק דבר אחד: להיפטר מהחברה. משלא הצליחה למכור אותו למשקיע עסקי, הוחלט שתמכור למרכז השלטון המקומי. כדי לרתום את ההסתדרות, הבטיחה ההנהלה שהעובדים ייהנו מהזכויות שמוקנות לעובדי חברות ממשלתיות שעוברות הפרטה. בתמורה קיבלה לא רק התחייבות שההסתדרות לא תתנגד, אלא הסכמה לפיטורי 80 עובדים ולהעסקת 100 עובדים בחוזים אישיים.

לפני חודשיים באו לכנסת נציגי רשות החברות והחברה לאוטומציה לקבל את ברכת ועדת הכספים למכירה. כולם היו שם, חוץ מנציגים מוסמכים של 450 העובדים. לעובדים שני חששות: שהמכירה אינה אלא תחנת ביניים בדרך למכירה לגורם פרטי, ושמרכז השלטון המקומי לא יוכל לערוב לזכויות העובדים. רק אחד העז לומר זאת בדיון. שמו אבי אבו והוא כיהן כממלא מקום יו"ר ועד העובדים עד שזה התפורר ביולי בעקבות מאבקים ממושכים עם ההנהלה.

אבו הופיע לדיון למרות איומים שקיבל, לדבריו. למחרת הורו לו לבצע חפיפה עם עובד אחר וכעבור שלושה שבועות הודיעו לו שמעבירים אותו תפקיד כתוצאה מהפסקת שירות לחלק מלקוחות החברה. האיום נוסח בלשון משפטית: "נוכח הצורך בהתייעלות... החברה עושה מאמצים למצוא עבורך חלופה תעסוקתית שתמנע את סיום עבודתך". אבו הבין. הוא כבר ידע מה ייעשה לעובד שהחברה לא חפצה ביקרו: ב־2005 הגישה החברה תביעת דיבה על 2.5 מיליון שקלים נגד יו"ר הוועד, אריה גור, על שהפיץ ציטוטים על התנהלותה. השופט המחוזי נועם סולברג קבע שמדובר בתביעת סרק שמטרתה להלך אימים על גור ופסק לגור פיצויים חריגים של 200 אלף שקלים.

ובינתיים, הציגה החברה ועדת בחירות לוועד חדש. אך לדברי ח"כ שלי יחימוביץ', מדובר בוועד מטעם ההנהלה. נציג הוועדה אמנם טען שנבחר על ידי העובדים, אבל הודה כי באסיפה שבה נבחר השתתפו רק עשרה עובדים. מי ששם קץ לסיפור היו חברי ועדת הכספים שהתריעו בהנהלה שמא תפגע בעובדים והודיעו שלא יאשרו את המהלך כל עוד לא תיבחר נציגות עובדים מוסמכת.

תגיות