אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
ממדינת הזהב למדינת הבהלה צילום: בלומברג

ממדינת הזהב למדינת הבהלה

הגירעון של קליפורניה עומד על 26 מיליארד דולר, וכמו הגירעון האמריקאי הכולל מקורו בגישה מתעתעת ושגויה

04.10.2009, 09:00 | ביל גרוס

העולם נהפך ל"ירוק" יותר - בלי קשר להתחממות הגלובלית. מכוניות חשמליות, תרנגולות שמטילות "ביצי חופש" וגינות ירק בבית הלבן הן רק חלק מהגל שעתיד לשטוף את כולנו. ואולם הדגל שנושאים פעילי איכות הסביבה צבוע דווקא בגוונים של כחול, ולא של ירוק.

בעלי כלבים הם הראשונים ששמו לב לכך. לפני כעשור החלפתי את הכלב שלי בחתול, ומאז אני נאלץ לרוקן את קופסת הצרכים שלו בחוסר חשק מופגן. למזלי, אני עושה זאת רק פעמיים בשנה כאשר אשתי סו נוסעת לבקר קרובי משפחה. בימינו, בעלי כלבים חייבים לעקוב אחריהם בהכנעה, ולהחזיק בידיהם את השקיות הכחולות לאיסוף צורכיהם ("Blue doo-doo bags"). מה לא עושים כדי לשמור על הדשא של השכן ירוק ולא חום.

כיום כבר אי אפשר להשתמש במכשירים מתוחכמים לאיסוף הצרכים של הכלב. במקום זאת צריך ממש להתכופף, להפוך את השקית כלפי חוץ, ליצור מעין כפפה שתתלבש על כף היד, ואז לאסוף את "הדבר ההוא" פנימה לתוך השקית - וכל זאת רק כדי שהדשא ייהפך שוב לידידותי לסביבה.

פעם, "שקית לכלב" (Doggie bag) היתה דבר מה שביקשת במסעדת יוקרה כשרצית להביא לכלב המפונק שלך את העצמות שנשארו מהסטייק שהזמנת. כעת, שקיות לכלב בצבע כחול הן תזכורת תמידית לעובדה שהעולם משנה את שגרת היומיום שלנו - שאכן נהפכת יותר ויותר למשהו שמזכיר חיי כלב.

האבטלה לשיא

קחו לדוגמה את 45 מיליון התושבים שמתגוררים במדינת קליפורניה. פעם היא כונתה "מדינת הזהב" ושימשה קרקע פורייה להזדמנויות עסקיות וליזמות - ממש ה"פילה מיניון" של הסטייקים. כיום היא דומה יותר לקציצת בשר טחון.

שיעור האבטלה במדינה נושק ל־12.2% ומתקרב לשיא של כל הזמנים מקרב מדינות ארצות הברית. דירוג איגרות החוב של קליפורניה עומד כעת על Baa, הנמוך ביותר מבין אותן מדינות. בתי הספר בקליפורניה הם ברמה כל כך נמוכה, עד שהם מתחרים במוסדות החינוך של לואיזיאנה ומיסיסיפי על תחתית טבלת ההישגים של מבחני היכולת הפדרליים. נכון, האוויר בקליפורניה נקי יותר משהיה לפני 20 שנה, אך הכבישים הראשיים עדיין פקוקים והשימוש ברוב כבישי האגרה נופל עלינו - הנהגים.

לקיום "הכלבי" שלנו כתושבי קליפורניה ישנם אבות רבים. הראשון שבהם נוגע למבנה השלטוני המעוות של המדינה, המחייב רוב של לפחות שני שלישים מקרב המחוקקים כדי לאשר את התקציב. נוסף על כך, ולמרבה הטרגדיה, חוקי המדינה כמעט תמיד התאפיינו בהיעדרו של היגיון פשוט.

סן פרנסיסקו, קליפורניה. המציאות מכתיבה היצמדות לאג"ח איכותיות ולמניות עם תשואת דיבידנד נאה, צילום: בלומברג סן פרנסיסקו, קליפורניה. המציאות מכתיבה היצמדות לאג"ח איכותיות ולמניות עם תשואת דיבידנד נאה | צילום: בלומברג סן פרנסיסקו, קליפורניה. המציאות מכתיבה היצמדות לאג"ח איכותיות ולמניות עם תשואת דיבידנד נאה, צילום: בלומברג

גם השמרנים וגם הליברלים נהגו להעביר הצעות החוק שאישורן "נעל" למעשה את רוב רובו של התקציב. דוגמה טובה היא הצעת חוק (מספר 98) משנת 1988 שדרשה כי 40% מהתקציב הכללי יופנו לבתי ספר.

התוצאה היתה בהתאם: למדינה גירעון תקציבי של 26 מיליארד דולר שלכאורה "נסגר" בשבועות האחרונים, אך בפועל רק דחו את העקירה הכואבת למועד מאוחר יותר. בינתיים קיימת דלקת שהמדינה יצרה ושזועקת לתרופה פדרלית.

אמנם תקציבי המדינות בארה"ב חייבים להיות מאוזנים מדי שנה, אבל זו פיקציה. אין כמו תקציב 2009 כדי להמחיש זאת - לאחר שבמשך שנים סירבה קליפורניה להעלות מסים, וכל אותם קיצוצים תקציביים שביצעה היו מלאכותיים בלבד. המדינה ביישה את תדמיתה כאשר סירבה לפזר מיליארדים לקהילות החלשות שבתוכה, וכדי לאזן את התקציב היא השתמשה בפעלולים חשבונאיים ברמה של תלמיד בית ספר.

במשך השנים הנפיקה קליפורניה סוגים שונים של אג"ח - שאותן היא מקווה לפרוע אי פעם. לאג"ח ניתנו שמות שונים בני ארבע אותיות. רק בשבוע שעבר נאלצה קליפורניה להאריך את תוקף ה־RANS (ראשי תיבות של Revenue Anticipation Notes) ובהזדמנות אחרת הנפיקה RAWS (ראשי תיבות של Revenue anticipation Warrants). מי יודע, אולי האג"ח הבאות בתור יכונו BAGS, על שם אותן שקיות כחולות לאיסוף הפרשות הכלבים.

ישנם סימנים לכך שאנשי קליפורניה ערוכים לקבל החלטות קשות, ובאחרונה הם סירבו להעביר חמש הצעות חוק שביקשו להאריך את תוקף ההיתר להגדלת המסים על חשבון הפחתת ההוצאות של המדינה. האם המושל ארנולד שוורצנגר והמחוקקים יתחילו לקצץ בבשר החי? תלוי אם מצבה של כלכלת קליפורניה ימשיך להידרדר, ולפי רוב הסימנים, התשובה לכך היא ככל הנראה "כן".

גביית המסים בירידה

אף שהבעיות של קליפורניה הן ברובן ייחודיות, וברובן נגרמו באשמת המדינה, יש להודות בכך שהן למעשה הבעיות של אמריקה כולה - ולא רק בשל העובדה שכלכלת קליפורניה אחראית לכ־15% מהתמ"ג האמריקאי.

אמנם אי אפשר לגזור גזירה שווה בין הגירעון של קליפורניה - העומד כאמור על 26 מיליארד דולר - לבין הגירעון של ממשלת ארה"ב העומד על כטריליון דולר, אך שניהם משקפים חוסר משמעת תקציבית, ואת החזון המתעתע שלפיו אפשר להגדיל את הכנסות המדינה בעזרת אותם גורמים שדוחפים קדימה הן את המינוף הגבוה והן את השבחת הנכסים. בפועל, הגורמים הללו רק הוליכו את כלכלת ארה"ב אל סף התהום.

מסי הרכוש של קליפורניה, מס ההכנסה והמע"מ נופחו כולם באופן מלאכותי על ידי אי־שוויון מקומי ועולמי - שגדל ככל שארה"ב המשיכה להנפיק ניירות וככל שמדינות דרום־מזרח אסיה ייצרו מוצרים סחירים. למעשה, התקבולים ממס ההכנסה בקליפורניה צנחו בשנה האחרונה ב־14% ובמדינות אחרות בארה"ב המצב גרוע יותר.

בנקודת זמן מסוימת, הקרוסלה הפנטסטית הזו - שנדמה היה שהיא יכולה להמשיך ולהסתובב לעד - היתה חייבת להיעצר ולא משנה אם חריקת הבלמים התרחשה עם קריסת ליהמן ברדרס בספטמבר 2008, או כבר קודם לכן עם קריסת בר סטרנס.

מה שחייבים להבין הוא שגם קליפורניה וגם ארה"ב, בדומה לשווקים גלובליים אחרים כדוגמת בריטניה, ספרד או מדינות מזרח אירופה, נמצאות בעמדה נחותה מאוד בבואן להתחרות עם כלכלות גלובליות אחרות. זאת, מאחר שהן נמצאות בתהליך התנתקות כואב מהקפיטליזם שבמשך עשרות שנים שלט הן במימון והן במינוף המסוכן שפשה בהן.

המדינות הללו מאמצות כעת גישה יותר שמרנית, מפוכחת ורגולטורית, ונעות לכיוון של מערכת יצרנית המבוססת על חיסכון ודחיית סיפוקים. מהו "קפיטליזם" אם לא "קפיטל", כלומר הצטברות של ההון ושימוש מושכל ויעיל בו?

קליפורניה מאבדת את ה"קפיטל" שהיה לה: את ההון האנושי. אמנם זהו המקום להודות כי המעבר לגירעון דו־ספרתי סייע לבניית מערכת חינוך שהיתה היהלום שבכתר, ושממנה צמחו היהלומים של עמק הסילקון כדוגמת HP, אפל, גוגל ואחרות. אך כיום, מאזן ההגירה לקליפורניה הוא שלילי, ומדענים ומהנדסים שנולדו מחוץ לגבולות ארה"ב שוקלים לשוב לארצות מוצאם.

ייתכן שהמערכת הפיננסית האמריקאית מתייצבת, ויש התוהים מתי יפגינו מחוקקי קליפורניה (וגם אלו שבממשל אובמה) את החזון, החוכמה, ההון והמשמעת שהפגינו האזרחים.

בינתיים יצטרכו רוב המשקיעים לרסן את התיאבון שלהם לסיכון. המציאות הנוכחית מכתיבה היצמדות לאג"ח איכותיות ולמניות בעלות תשואת דיבידנד נאה שיכולות לשרוד את המסע לעבר "הכלכלה הנורמלית החדשה". כלכלה זו תתאפיין בצמיחה אטית, רווחים צנועים, אך גם בהשמדת הון - כשחברות תגענה לחדלות פירעון - בהפקעת זכויות ובעיקולים, נוסף על פיחות של הדולר.

הכותב הוא דירקטור מנהל של קרן האג"ח פימקו

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות